נאפע נ' א. ליבר תעשיות תשתית בע"מ

פסק דין

בפני בית הדין בקשת הנתבעת לדחיה על הסף מחמת העדר יריבות ומחמת התיישנות.

בפנינו תגובת התובע המתנגדת לבקשה.

לאחר שבדקתי כתבי הטענות, נימוקיהם וכן שאר המסמכים והנספחים בהליך מצאתי לפסוק כמפורט מטה.

דין טענת העדר יריבות להידחות. ככל שהחברה שרשומה בתלושי השכר קשורה בקשרי אשכול חברות כטענת התובע בתגובתו, אזי הסעד אינו דחיה על הסף בהעדר יריבות אלא צירופה כנתבעת לאפשר בירור היחסים לאשורם לרבות בין הנתבעת לבין קל בנין תעשיות בע"מ ובין שתיהן לתובע. בכל הנוגע לצירוף בעלי דין, תקנה 18(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן: "התקנות"), קובעת כי:

"בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית הדין או הרשם, לבקשת בעלי דין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו דרושה כדי לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" (דגש שלי – ש.ש.).

בנוסף התובע צירף שני אישורים נושאים לוגו של הנתבעת האחד מיום 31/10/02 והשני מיום 31/8/03 המציינים מפורשות כי התובע עובד של ליבר, ובאחרון נאמר 4 שנים והן גם השנים שקל בניין תעשיות הפיקה את התלושים. ההכרעה בשאלת זהותו של מעביד אינה מן הפשוטות, מקום שביחסי העבודה מעורבים מספר צדדים, והיא מוכרעת תוך בחינת נסיבות ההעסקה והערכת משקלם (דמ (י-ם) 6243/03 עמרני שלמה – עמדי יגאל, ניתן ביום 6.12.06), ובהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה, מקום שקיימת מחלוקת בדבר שאלת זהות המעביד, יש לצרף כצדדים להליך את כל "המעבידים הפוטנציאליים". מטעם זה הבקשה לדחיה על הסף בהעדר יריבות,נדחית.

אשר לטענת ההתיישנות, נקדים ונציין כי מדיניות בית הדין כהלכה היא ליתן לתובע יומו ולהימנע ככל האפשר מדחיה על הסף. בית הדין נעתר לבקשה לדחיה על הסף במשורה ובהתקיים הנדרש בפסיקה ביחס להתיישנות.

נבדוק איפא נסיבות הליך זה לצורך הכרעה בשאלת ההתיישנות. התובע חדל לעבוד לגירסתו ב-8/2004. את גירסתו סומך על כרטיסי נוכחות שעליהם אין תאריך או מועד. על אלו שיש נרשם בכתב יד. ממסמכי הנתבעת מתבהר כי יש כרטיסי נוכחות ממוחשבים כך שכרטיסים בכתב יד דווקא לתקופה מאוחרת לא מתיישבים עם השכל הישר. מכל מקום הנתבעת מכחישה כל העסקה המאוחרת ל8/03. גרסתה זו נסמכת על אישור מפורש בכתב מיום 31/8/03 המאשר קבלת אישור מעבר עד 31/8/03.

אף כב' הרשמת ציינה בדיון מיום 19/9/11 :" בית הדין מציין כי בתוך הרישומים עצמם אין עדות לכך שמדובר בשנת 2004. ".(דגש במקור בפרו') על כן ברי כי אין בכרטיסי הנוכחות עליהם סומך כדי להועיל לו.

משהאסמכתא האחרונה מתייחסת ל-31/8/2003 ומשהגיש תביעתו בתאריך 12/10/10 מניין התקופה עולה על שבע השנים בחוק ההתיישנות ודין התביעה להידחות על הסף מטעם זה.

אכן, על פי הפסיקה "ככלל אין להורות על מחיקת התביעה גם אם סיכוייה לכאורה קלושים" (ע"ע 408/07 מדינת ישראל נ' משה כהן, [פורסם בנבו]). עם זאת, בע"ע 716/05 - יעקב [פורסם בנבו], נקבע להלן:

"כאן המקום להטעים, כי, אכן, נטיית בתי הדין לעבודה הינה לנהוג בזהירות יתירה וביד קמוצה בבואם להכריע בבקשת דחייה על הסף. זאת על מנת שלא לשלול מהתובע להביא את עניינו לידי הכרעה לגופם של דברים ובכך לממש את זכותו המשפטית. עם זאת אין במגמה זו כדי לאיין כל טענה לסילוק תובענה על הסף וכי במקרים בהם ישוכנע בית הדין כי חלה התיישנות על התביעה לא יימנע בית הדין מדחיית התובענה." (דגש שלי – ש.ש.).

(ר' ע"ע 805/06 לוי נ' התעשייה האוירית לישראל בע"מ, [פורסם בנבו], מיום 19.2.08, וכן ע"ע 1443/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מיום 4.3.08).

לא למותר לציין כי התובע הגיש תביעה קודמת תע"א 3121/09 בבית הדין האזורי בנצרת וזו נמחקה ע"י כב' הרשם מוסטפא קאסם בתאריך 20/6/10 מאחר והתובע וב"כ לא התייצבו בבית הדין ואף לא פעלו על פי החלטת הרשם ולא הודיעו עד 14/6/10 מדוע לא התייצבו. בנסיבות אלה ניתן לומר בבירור כי לתובע ניתן יומו בבית הדין אם לא למעלה מזה. על כן הגשת תביעה חדשה בתאריך 12/10/10 כארבעה חודשים לאחר המחיקה מצביעה על זילות ביחס לבית הדין ולהליכים שלו עצמו. בנסיבות אלה חלה הפסיקה המאפשרת דחיה על הסף מטעמי התיישנות בלא שיש בכך פגיעה בזכות ההתדיינות של התובע.

על כף המאזניים מונחת גם זכות הנתבעת לסופיות הדיון. אף זכות זו נשקלה על ידי בית הדין הארצי.

נוכח כל האמור לעיל , התביעה נדחית על הסף מטעמי התיישנות.

בנסיבות אלה כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ג' חשון תשע"ב, 31 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

החתימה המקורית של נציגי הציבור מצויה בתיק בית הדין.