נאסר נ' משרד התחבורה ואח'

פסק דין

התובע הוא נהג אוטובוס אשר נדרש מדי פעם על פי דרישות משרד התחבורה לערוך בדיקות רפואיות וביניהן בדיקת עיניים, וזאת לצורך חידוש רישיון הנהיגה.

לתובע היה רישיון נהיגה זמני מיום 15.7.04 ועד ליום 15.1.05.

בתאריך 11.1.05, התובע פנה אל הנתבעת 2 על מנת לערוך בדיקת ראיה כמקובל, לצורך חידוש הרישיון. הנתבעת 2 עבדה כשכירה בחנות אופטיקה בשם "אופטיקה פן פן" בכרמיאל. הנתבעת 2, רופאת עיניים במקצועה.

לטענתו, לאור תוצאות הבדיקה שנערכה על ידי הנתבעת, הודיעו לו במשרד הרישוי, כי רישיון הנהיגה שלו מוגבל לרכב פרטי בלבד בדרגה 02, ורישיון הנהיגה לאוטובוס ורכב מסחרי בו החזיק שנים ארוכות נשלל.

לטענת התובע, בדיקתה של הנתבעת היתה רשלנית, לא נכונה. בעקבותיה, נגרם לו נזק כספי רב והוא נקלע לקשיים כלכליים, עד כדי שנאלץ למכור את האוטובוס אשר פרנס אותו ואת משפחתו.

תחילה, התובע תבע גם את מדינת ישראל, אך לאחר מכן ביקש לדחות את תביעתו כנגדה.

התביעה הועמדה תחילה על סך 410,000 ₪ לאחר מכן התובע הגיש כתב תביעה מתוקן והעמיד את הסכום הנתבע על סך 43,000 ₪ בלבד.

ראשי הנזק אשר נתבעו היו: 28,000 ₪ בגין שכר ששילם לנהג מחליף לחודשים פברואר 2005- אוגוסט 2005. ופיצוי בסך 15,000 ₪ בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לו.

בכתב התביעה טען התובע, כי בחודש מרץ 2005, דהיינו, כחודשיים לאחר הבדיקה אצל הנתבעת פנה לבדיקה נוספת ושם נקבע, כי הליקוי שנמצא בראייתו של התובע ניתן לתיקון על ידי משקפיים או עדשות מגע. הבדיקה נערכה ב"אופטיקה אנדי בע"מ" בעכו, על ידי האופטומטריסטית איריס סלומון.

התובע טוען כלפי הנתבעת, כי לא בדקה אותו באמצעות מכשירים, לא במקצועיות, לא התריעה בפניו כי התוצאות עלולות להביא לשלילת רשיונו, ועל כן היא חייבת בנזקיו כפי שנתבעו.

יש לציין, כי התובע לא ציין בכתב התביעה את כל ההליכים עד אשר הוחזר רשיונו בחודש אוגוסט 2005.

היות והתביעה כנגד מדינת ישראל נדחתה, אין צורך לפרט את פרטי הגנתה. הגנתה של הנתבעת 2 היתה, כי היא פועלת על פי החוק והוראות הנתבעת 1, לדעתה כתב התביעה כנגדה אינו מגלה כל עילת תביעה.

בזמן הבדיקה היא לא עבדה כרופאה עצמאית, אלא כשכירה אצל "אופטיקה פן פן" בכרמיאל. והיא עצמה מעולם לא נדרשה לתת לתובע כל שירות. הנתבעת אישרה, כי ביצעה את הבדיקה אצל התובע, וזאת על פי הטופס עליו חתימתה בהסתייגות כי אכן זו חתימתה, שכן הטופס המקורי לא הוצג לבית המשפט. (הנתבעת 1 טענה כי התיק בוער).

לטענתה ביצעה את הבדיקה על ידי מכשיר המאושר על ידי משרד הבריאות, ותארה בכתב ההגנה את אופן הבדיקה עצמה, המתבצעת במספר שלבים: ללא משקפיים, ועם משקפיים אם יש, ואכן הנתבעת תארה בכתב ההגנה, כי התובע נשאל על ידה אם הוא רוצה לבצע בדיקת ראיה על מנת לשדרג את מס' העדשה, היות והמשקפיים אשר הרכיב לא הועילו לו, אך הוא סרב, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו.

אי לכך, היא ציינה על פי חובתה את התוצאות האמיתיות המתקבלות בזמן הבדיקה, עם משקפיים או בלי משקפיים. ובטופס הבדיקה אכן צויין, כי ללא המשקפיים ועם המשקפיים חדות הראיה אינה מגיעה עד 6/12 שהיא הרמה הנדרשת.

הנתבעת ציינה בכתב הגנתה, כי במקרה והיא מגיעה למסקנה, כי הליקוי אינו בר תיקון על ידי שדרוג מס' העדשה, היא שולחת את הנבדק למכון לבטיחות בדרכים. כאן לא היה בזה צורך.

התובע צרף לכתב תביעתו את המסמכים כדלקמן:

1.צילום טופס הבדיקה, שהוא טופס של משרד התחבורה – רשות הרישוי. על פי הטופס הזה נמצא כי לתובע אין חדות ראיה בעין ימין של 6/12 הן עם משקפיים והן בלי משקפיים.

2.מכתב ממשרד התחבורה מיום 17.2.05, לפיו התובע אינו כשיר לנהוג ברכב מדרגה 06, אלא ברכב בדרגה 02. בטופס זה נאמר גם, כי אם ברצונו של התובע להמשיך להחזיק ברישיון 06 עליו להיבדק במכון הרפואי לבטיחות בדרכים. טופס זה נמסר לתובע במשרד הרישוי עצמו, על פי גרסתו בכתב התביעה.