נאסר ואח' נ' רשם המקרקעין

החלטה

תביעה למתן צו עשה אשר יורה לנתבע 1 לרשום את זכויות הבעלות במקרקעין, בהתאם לצו ירושה ופסק דין המאשר הסכם גישור, אשר ניתנו ביחס לארבע חלקות מקרקעין, מבלי להתנות את הרישום בהמצאת אישורי מסים.

לחלופין, להורות לנתבע מספר 2 להנפיק את אישורי המסים הנדרשים לצורך רישום הזכויות.

ואלה החלקות: חלקה 15 בגוש 19200, חלקה 85 בגוש 19205 וחלקות 37 ו- 40 בגוש 19198.

בהחלטתי מיום 29.04.13, הוריתי לתובעים להגיב לטענה בדבר חוסר סמכות עניינית שהעלו הנתבעים במסגרת כתב ההגנה.

תגובת התובעים הוגשה ביום 9.06.13.

התובעים נרשמו במרשם המקרקעין כבעלים של חלקים מן הנכסים נשוא התביעה ביום 8.10.1980. רק בשנת 2008 הגיעו התובעים עם אחרים להסדר המשנה את חלקיהם במקרקעין. לפיכך, לטענת הנתבעים, נסיבות ההסדר ופרק הזמן הארוך שחלף מיום הרישום, מלמדים כי מדובר בעסקה במקרקעין וככל שחפצים התובעים לבטל את העסקה משנת 1980 עליהם לפעול לפי סעיף 102 לחוק מיסוי מקרקעין הקובע כי הסמכויות להורות על ביטול עסקה במקרקעין לצורכי מס, נתונה למנהל מיסוי מקרקעין. ככל שהחלטת המנהל לא תהיה מקובלת על הפונים, עליהם לנקוט בהליכים הקבועים בחוק בלבד.

מוסיפים וטוענים הנתבעים כי הלכה פסוקה היא שמקום שהמחוקק קבע דרך לבירור עניינים הקשורים בקביעת מס, אין לנקוט בדרך דיונית אחרת אפילו הינה דרך יעילה. לטענתם, חובתו של נתבע 2 לבחון כל טענה בנוגע לסוגיות מס הנוגעות לעסקאות מכר החייבות במס, ואין סמכות לבית המשפט לדון בתובענה. ההליך שבו נקטו התובעים אינו אלא ניסיון לעקוף את ההליכים הקבועים בחוק. לבקשה לא צורף תצהיר בהיותה נסמכת על טיעונים משפטיים בנוגע לטענות העובדתיות כפי שהן מופיעות בתובענה.

לגופה של התביעה, טוענים הנתבעים כי נתבע 2 סירב ליתן אישורים לרישום המבוקש בהיעדר דיווח כדין על עסקה ותשלום מיסים הנובע ממנה. הבעלות על המקרקעין הועברה ללא תמורה והושלמה ברישום ואין בסיס לטענת התובעים כי הרישום הינו פורמאלי בלבד וחסר תוקף משפטי. הצדדים רשאים להעביר המקרקעין לאחרים אולם מדובר בעסקה חדשה החייבת במס ובדין דרש נתבע 1 אישורי מס בגין העסקה. התובעים יכולים היו לבקש לכל היותר ביטול העסקה משנת 1980 וככל שבקשתם תידחה יכולים לפנות לבית המשפט המוסמך, אך אין כל סמכות לחייב נתבע 2 להנפיק אישורי מס ללא דיווח על עסקה ותשלום המס.

באשר לנתבע 1, טוענים הנתבעים כי עניינה של התביעה הוא בקשה לבטל רישום עסקת מכר ללא תמורה משנת 1980, וביטול כזה מחייב קבלת אישורי מס ממשרד מיסוי המקרקעין. מאחר שמיסוי מקרקעין נתבע אף הוא בתביעה זו והציג את עמדתו, נתבע 1 ימלא אחר כל צו של בית המשפט בכפוף להמצאת אישורים מטעם רשויות המס.

התובעים מתנגדים לבקשה.

לטענתם, הנתבעים לא העלו טענותיהם במסגרת בקשה נפרדת ומסודרת ולא תמכו אותה בתצהיר כמתחייב, ואין להכריע בתביעה לגופה על סמך בקשה סתמית וכללית כאשר הסעד של דחייה על הסף הינו סעד מרחיק לכת שבתי המשפט ממעטים להשתמש בו.

מוסיפים וטוענים התובעים כי הנתבעים מציגים את העובדות שלא כהוויתן שכן, עניינה של התביעה הוא סירובו של נתבע 1 לרשום צו ירושת אביהם המנוח של התובעים והתחמקות נתבע 2 מלתת הסכמתו לרישום המבוקש.

לטענת התובעים, העביר אביהם המנוח בעודו בחיים, מסיבותיו, את כל רכושו ללא תמורה על שם ילדיו הזכרים בחלקים שווים אך העברה פורמאלית זו לא היוותה בעלות ולא חזקה, אלא מעין שמירה בנאמנות, כאשר המנוח שומר לעצמו את הבעלות המוחלטת בחלקות. לאחר מותו פנו היורשים לבית הדין הכנסייתי וביקשו לקבל צו ירושה ביודעם שהרישום שעשה המנוח היה רק פורמאלי וחסר נפקות משפטית ובמסגרת הבקשה הגיעו היורשים להסכם גישור שקיבל תוקף ע"י בית הדין כחלק מצו הירושה. הסכם הגישור כלל ביטול הרישום הפיקטיבי הפורמאלי של החלקות וחלוקתם בין היורשים על פי חלוקה שסוכמה. לטענתם, לא היתה עסקת העברה אמיתית כאשר צו הירושה הורה על ביטול רישום זה אך פנייתם אל נתבע 1 לרישום צו הירושה נדחתה, גם לאחר שביקש וקיבל צו מבית משפט אזרחי המאשר את הסכם הגישור בלי התנגדות מצד האפוטרופוס הכללי.

עוד טוענים התובעים כי בשלב מסוים נתבקשו להמציא ביטול לעיקולים וגם לאחר שהמציאו את המבוקש, סירב נתבע 1 לבצע רישום לפסק הדין בטענה שיש להמציא אישור מס שבח לעסקה. גם בקשה לרישום חלקי של פסק הדין ע"י ביטול הרישום הקיים נדחתה. לטענת התובעים, נתבע 2 התחמק מפנייתם להמציא אישורים לרישום פסק הדין בטענות לא רלוונטיות, ובשלב מסוים אף דרש דיווח ביודעו שאין כאן עסקה החייבת בדיווח או העברה שחייבת דיווח, שכן ביטול רישום בטל מעיקרו איננו עסקה במקרקעין ורישום צו ירושה עם הסכם חלוקה ראשון של עיזבון נכנס בגדר סעיף 5(ג)(4) לחוק מס שבח, שאינו מהווה עסקה במקרקעין החייבת במס.

התובעים אינם מבקשים ביטול הרישום הקיים או לבטל עסקה במקרקעין שכן הדבר נעשה כבר בשני פסקי הדין, בקשתם היא לבצע את פסקי הדין ושאלת בטלות העסקה איננה עומדת למבחן במסגרת התביעה. הפעולה של מנהל המס שבביצוע פסק דין איננה פעולה בעלת אופי מנהלי שבשיקול דעת ומכאן סירובו לבצע פסק דין איננו פעולה מנהלית אלא סכסוך משפטי רגיל והדרך לחייבו לבצע פסק דין איננה בערעור מס אלא בצו שיפוטי רגיל. להבדל מביטול עסקה רגילה, אין למנהל סמכות לטעון שאינו מחויב בפסק הדין וצו הירושה.

דיון

עיון בהסכם הגישור שהוגש לאישור בית המשפט לענייני משפחה בקריות במסגרת תמ"ש 13280/08 (נספח ב' לכתב התביעה) מעלה כי הוא כולל הסכמה לביטול הרישום הקיים של הבעלויות בקרקע ורישומן מחדש עפ"י חלוקה אליה הגיעו הצדדים במסגרת ההסכם.

בהחלטת בית המשפט מיום 6.10.08 שנתנה תוקף של פסק דין להסכם הגישור (נספח ה'2 לכתב התביעה) צוין כי:

"הצדדים יהיו רשאים לרשום הזכויות בחלקות, בכפוף לתנאי רשם המקרקעין, כמקובל"