נאיף סכראן נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.לפני בקשה שהגיש הנתבע – המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד"), לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתיק זה, ביום 22.7.11, זאת לנוכח הגשת ערעור על פסק הדין האמור, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

עיקרי טענות הצדדים –

2.לטענת המוסד, שגה בית הדין עת קיבל את התביעה תוך קביעה כי ישנו קשר סיבתי בין התסמונת בה לקה התובע, לבין תנאי עבודתו.

המוסד טוען בבקשתו כי קיימים סיכויים טובים לכך שטענותיו בהודעת הערעור תתקבלנה ולפיכך, אם יוזמן התובע לועדה רפואית לקביעת דרגת הנכות, כבר בשלב זה, יתייתר הטעם בבקשת רשות הערעור והמוסד יאבד את זכותו שבדין. כן נטען כי כינוס ועדה רפואית הכוללת אנשי מקצוע המקבלים תמורה בגין עבודתם, עשוי להתברר כבזבוז כספי ציבור, במידה והערעור יתקבל. מנגד, טוען המוסד, לא ייגרם לתובע כל נזק שהרי הועדה יכולה להתכנס גם לאחר הליכי הערעור וקביעת הועדה תחייב את המוסד רטרואקטיבית החל מן המועד הרלוונטי.

3.בתגובתו, טוען התובע כי יש לדחות את הבקשה, מאחר שעיכוב פסק הדין יגרום נזק לתובע, ויעכב תביעתו לחינם שכך סיכויי הערעור קלושים.

המסגרת המשפטית –

4.כלל ידוע הוא, כי הגשת ערעור, אינה מצדיקה, כשלעצמה, עיכוב ביצוע של פסק הדין, שכן הזוכה בפסק דין רשאי להנות מפרי זכייתו. דברים אלה יפים במיוחד עת עסקינן בבטחון סוציאלי, ומהות הכספים המשתלמים במסגרת זו. לפיכך, על פי ההלכה הפסוקה, עיכוב ביצוע של פסק דין נעשה בנסיבות מיוחדות וספציפיות, אשר נקבעו כדלקמן:

"הכלל הוא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע את בית המשפט בקיום נימוק המצדיק סטיה מן הכלל ... סטיה כאמור, עשויה להיות מוצדקת בהתקיים שני תנאים מצטברים: כי למערער סיכויים טובים להצליח בערעורו; וכי אם לא יעוכב הביצוע, והערעור יתקבל, יהיה זה מן הנמנע - או קשה מאד - להשיב את המצב לקדמותו או כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון..." (בש"א 8240/96 עא 6626/96 איתן חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403,405).

5.בהתאם לפסיקה, כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה תהא שלא ליתן עיכוב ביצוע אלא אם כן יוכח כי המבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. (ע"א 9296/03 עזרא אהרוני נ' יוסף מנשה ואח', פ"ד נח (2) 301, 304 - 305).

6.בהתבסס על המפורט לעיל, הרי שעל המבקש לעכב ביצוע של פסק דין, להוכיח כי התקיימו התנאים המצטברים כדלקמן:

א.יש למבקש סיכויים טובים לזכות בערעור.

ב.אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין והערעור יתקבל, יהיה זה מן הנמנע - או קשה מאד - להשיב את המצב לקדמותו, או - כי ביצוע פסק הדין יגרום למבקש נזק שאינו ניתן לתיקון.

מן הכלל אל הפרט –

7.לעניין סיכויי הערעור, ברור הוא כי בית הדין אשר על פסק דינו מבקשים לערער, לא ישנה את מסקנותיו, שהינן פרי עבודה שהשקיע בה מחשבה, כל עוד לא הונחה בפניו טענה של ממש בדבר קיומה של טעות משפטית או טעות מהותית אחרת.

במקרה הנדון, לא מצאתי טענה של ממש בדבר קיומה של טעות משפטית.

8.לעניין ה"נזק" שייגרם למוסד, בעצם הצורך בכינוסה של ועדה רפואית, וכל הנוגע לכך, לא מצאתי כי יש ממש בטענות המוסד לעניין זה. כינוסה של ועדה אינו תהליך מורכב ויקר עד מאוד, באופן אשר יצדיק עיכוב ביצוע פסק דין, תוך מניעה מן הזוכה להינות מפרי זכייתו. באשר לטענת המוסד בדבר התשלום הרטרואקטיבי אותו ניתן יהיה לשלם במידת הצורך, הרי שאין הבדל של ממש בין תשלום גמלה כלשהי לבין תשלום כספים אחרים, וההלכה בנוגע לעיכוב ביצוע במקרים כגון אלה, ברורה וחד משמעית.

9.לפיכך, לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, ולאחר ששקלתי בדבר, בהסתמך על ההלכה הפסוקה ועל הנימוקים שפורטו לעיל, ולאחר שערכתי את איזון האינטרסים של הצדדים, כפי המשתקף מטענותיהם וכמתחייב בנסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להדחות.

10.בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ב, 02 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.