נאטור נ' משטרת ישראל - תחנת נהריה

החלטה

בפני בקשה להחזרת תפוס - משאית מסוג וולוו מ.ר. 4355200 אשר נתפסה על ידי המשטרה ביום 02.03.2013 בד בבד עם מעצרו של המבקש, בגין חשד לביצוע עבירה של גניבה - גניבת צינורות ברזל, רכוש חברת מקורות, כשהמשאית משמשת לביצוע העבירה.

קיימתי דיון בבקשה במעמד הצדדים ושמעתי טענותיהם.

ב"כ המבקש טען, כי הרכב משמש את המבקש לצרכי פרנסתו ופרנסת משפחתו, בקש החזרתו לרשות המבקש והציע בבקשתו חלופות להבטחת בקשת חילוט עתידית, אם תהיה.

המשיבה טענה, כי בכוונתה לבקש במסגרת כתב האישום חילוטו של הרכב, אם וכאשר יורשע המבקש בכתב האישום והייתה היא מוכנה להשיב המשאית למבקש, כבר עתה, בתנאים שפרטה אשר יבטיחו אפשרות חילוטו בסיום ההליך המשפטי בכתב האישום.

ב"כ המבקש התנגד לתנאים אותם הציגה המשיבה, ככל שמתייחסים לגובה ההפקדה הכספית.

הנני סבורה, כי בנסיבות, אין מקום והצדקה להחזקת המשאית ע"י המשיבה, עד תום ההליכים בכתב האישום ועל מנת להבטיח אפשרות חילוטה בעתיד וניתן להסתפק באמצעים חילופיים להבטחת אותה מטרה.  

ראה לעניין זה דברי כב' השופטת שטרסברג-כהן בבש"פ 7715/97 חג'ג' נ' מ"י, פ"ד נב (1) 14, אשר נכונים גם לענייננו:

"תפיסה בפועל של הרכוש היא האמצעי הדרסטי ביותר להשגת התכלית של האפשרות לחלט בעתיד. היא שוללת מהבעלים שהועמד לדין, ובטרם נחרץ דינו, את השימוש בכלי הרכב בעצמו או באמצעות אחרים למשך תקופה ארוכה, וזאת כאמצעי בטחון ...

הפגיעה ברכושו של אדם ע"י נטילתו ממנו, על מנת להבטיח אפשרות חילוט בעתיד, היא פגיעה ברכושו ובקנינו ולפיכך יש לנקוט בו רק כאמצעי אחרון ובהעדר אמצעים חילופיים, להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכך יש לעשות על פי עיקרון המידתיות המקובל עלינו". (ההדגשות שלי ר.ל.)

בענייננו, טרם הוגש כתב אישום בפרשה.

על כל פנים, ב"כ המשיבה, אשר הופיע בפני, לא היה בטוח בכך שנכון למועד הופעתו בפני, אכן הוגש כתב אישום והצהיר כי אם עדיין לא הוגש, הרי שיוגש בקרוב.

לכשיוגש כתב האישום, אם לא הוגש, יחלוף זמן עד לבירור מכלול העובדות הצריכות לעניין ועד אשר תידון ותוכרע בקשת החילוט.