נאוה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפניי ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 29.8.2012. הוועדה קבעה למערערת נכות רפואית צמיתה בגין הצלקת בשיעור 5%.

2.הועדה שבה ודנה בעניינה של המערערת בעקבות פסק דין שניתן בהסכמה ביום 31.7.2012 על-ידי כב' הרשם תומר סילורה בתיק בל 37022-01-12 (להלן – "פסק הדין"). פסק הדין קבע כדלקמן: "עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (תחום נפגעי עבודה) על מנת שתשקול בשנית עמדתה רק לעניין הצלקת וזאת על פי תקנה 75 (1)(ב) בשים לב לממצאיה שלכאורה עולים בקנה אחד עם תקנה זו. ב"כ המערערת תוזמן לטעון בפני הועדה".

טענות הצדדים

3.לטענת ב"כ המערערת, טעתה הוועדה כאשר, על אף ממצאיה, לא קבעה למערערת נכות בשיעור 10% לפי פריט 75(1)(ב) בגין צלקת מכאיבה ומכערת. בהקשר זה מציינת ב"כ המערערת כי הוועדה מצאה כי קיימת צלקת מעל קרסול שמאלי חיצוני באורך 12 ס"מ ברוחב 2 מ"מ לכל היותר. מעט כהה מהעור, מאודמת קמעה לא קלואידית לא דבוקה לרקמות שמתחתיה ועל אף ממצאים אילו קבעה הוועדה למערערת נכות בשיעור 5% לפי פריט 75 (1) (א'-ב') מותאם, כאשר היה על הוועדה (בנסיבות בהן היא מצאה כי הצלקת מכערת או מכאיבה) לקבוע פריט ליקוי ספיציפי ואין היא מוסמכת לבצע התאמה של פריט ליקוי.

עוד נטען כי הוועדה לא נימקה מדוע החליטה לבצע התאמה של פריט הליקוי ולפיכך לא ניתן לומר כי הוועדה מילאה אחר חובתה כנדרש בפסיקה.

4.במועד הדיון שהתקיים בפני כב' הרשם סילורה, חזרה והדגישה ב"כ המערערת כי לגישתה עיון בפרוטוקול הועדה מלמד כי הועדה חזרה על ממצאיה ולא נתנה טעם נוסף או חדש מדוע אין ליישם את פריט הליקוי במלואו. לכן נפל פגם משפטי באופן שבו פעלה הועדה וממילא היא לא מילאה אחר הוראות פסק הדין.

עוד מציינת ב"כ המערערת שהפרמטרים הרלוונטיים לסעיף 75(1)(ב) הינם כאב או כיעור, לשני פרמטרים אלו הועדה לא התייחסה בכלל. הועדה ציינה את ממצאיה הא ותו לא, ובעצם אין שום התייחסות לפרמטרים הרלוונטים ליישום הסעיף, דומה הדבר לכך שהועדה תציין מעלות בבדיקת הגבלה, אבל לא תציין האם מדובר בהגבלה קשה, קלה, או בינונית. מכאן שהחלטת הועדה אינה מנומקת. מעבר לכך, מאחר ומדובר בסעיף שיישומו הוא סובייקטיבי, חלה על הועדה חובת הנמקה מוגברת, שכן אז לא ניתן יהיה להתחקות אחר הלך מחשבתה.

5.לאור האמור מבקשת המערערת כי עניינה יושב אל הוועדה לעררים על מנת שתקבע למערערת נכות בשיעור 10% בגין הצלקת.

6.ב"כ המשיב סבור שהועדה מילאה בצורה מלאה אחר הוראות פסק הדין. פסק הדין ביקש מהועדה לשקול עמדתה בשנית לעניין הצלקת ואף ציין שלכאורה הממצאים עולים בקנה אחד עם תקנה 75(1)(ב). הלכה פסוקה היא כי קביעתה של ועדה רפואית בדבר דרגת נכות, מחייבת את ביה"ד וביה"ד לא ישים את עצמו כמומחה לרפואה ולא יקבע דרגת נכות. הועדה שקלה פעם נוספת את ממצאיה לגבי הצלקת, תיארה את הצלקת בפרוטוקול הועדה ומציינת כי מדובר בצלקת מעל קרסול שמאלי חיצוני, באורך 12 ס"מ, ברוחב 2 מילימטר לכל היותר, מעט כהה מהעור ומאודמת כמעה לא קלואידית ולא דביקה לרקמות ומוסיפה כי היא נשארת בעמדתה וסבורה כי אחוזי נכות שניתנו בשיעור 5 אחוז באופן מותאם, מתאימים למצב של המערערת.

7.לפיכך, בנסיבות העניין, סבור המשיב כי הועדה מילאה אחר פסק הדין וכי לא נפל פגם משפטי בהחלטה.

דיון והכרעה

8.לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אפרט להלן את נימוקי הכרעתי.

9.על פי סעיף 123 לחוק, החלטות הועדה ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית דין אזורי לעבודה. בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים והמקצועיים של הוועדה, כל עוד היא ממלאת את תפקידה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מועדה מעין-שיפוטית. במסגרת סמכותו, בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 100014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

10.הלכה פסוקה היא כי משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה בפסק דין עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בו ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו: דב"ע נא/01-29, מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160).

           אם מילאה הועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, אין לומר כי נפלה טעות שבחוק המחייבת התערבות בית הדין בהחלטתה.

11.בענייננו, הוחזר עניינה של המערערת, כאמור, בהתאם לפסק דינו של כב' הרשם סילורה אשר הורה לוועדה לשקול עמדתה בשנית לעניין הצלקת.

12.לצורך שלמות התמונה אביא את החלטת הוועדה במלואה:

"הועדה מתייחסת לפס"ד מיום 31.7.12. הועדה עיינה בפרוטוקול ועדה מיום 7.12.11 והתיאור של הצלקת דומה להיום. צלקת מעל קרסול שמאלי חיצוני באורך 12 ס"מ ברחוב 2 מ"מ לכל היותר. מעט כהה מהעור, מאודמת כמעה לא קלואיבית לא דביקה לרקמות שמתחתיה. הועדה נשארת בעמדתה היות וסבורה שה % שניתנו אכן ניתנו בהתאם למצב"

13.מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ושקלה בשנית את קביעת אחוזי הנכות לעניין הצלקת, כאשר הוועדה סבורה, פעם נוספת, ששיעור הנכות בגין הצלקת הינה בשיעור 5%. לפיכך, כל טענות המערערת בערעור דנן על כך שהיה על הוועדה לקבוע לה נכות בשיעור 10% בגין הצלקת יוצאות כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בהן.