נ.ד. נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז – לוד, בע"פ 644-09-16 ובע"פ 5471-04-16 (כב' השופטים: י' שפסר – סג"נ; ז' בוסתן; ש' בורנשטין), מיום 11.06.2017. בגדרו של פסק הדין נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דין מקורית ומשלימה וכן על גזר הדין, שניתנו על ידי בית משפט השלום ברחובות (כב' השופט מ' מזרחי), בת"פ 17748-03-15.

2. בד בבד עם הבקשה לרשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש. בהחלטתי מיום 05.07.2017, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר, עד אשר תוכרע הבקשה לרשות הערעור.

רקע והליכים קודמים

3. נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום ברחובות. כתב האישום מייחס למבקש, בגדרי שבעה אישומים, את ביצוע העבירות הבאות: תקיפה סתם – בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (6 עבירות); תקיפה הגורמת חבלה של ממש – בן זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין; ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין (2 עבירות).

4. בכתב האישום נמסר, כי במועדים הרלוונטיים היו המבקש ור. ג. ד. (להלן: המתלוננת) בני זוג נשואים.

           מעובדות האישום הראשון עולה, כי ביום 25.02.2015 שעה 23:00, שכבה המתלוננת, שהייתה בחודש התשיעי להריונה, במיטתה עם בנה בן השנתיים. באותה עת, נכנס המבקש לחדר ומשך את המתלוננת מקרסול רגלה, כדי שתקום לסדר ולנקות את ביתם. לאחר שהמתלוננת קמה מן המיטה, קילל אותה המבקש, צעק עליה, ואף איים עליה, באומרו "את הולכת לסבול עכשיו"; "אני אפגע בך"; "את הולכת לסבול עד שתירקי דם"; "רק המוות יפריד בינינו"; ו"להרביץ לך אני לא ארביץ לך, את לא שווה את זה". בהמשך למתואר, חשה המתלוננת בסחרחורת, וכאשר ניסתה להתיישב כדי לנוח, המבקש משך את הכיסא מתחתיה, ולא איפשר לה לשבת. לאחר זאת, התיישבה המתלוננת על הספה, ואילו המבקש הקים אותה בניגוד לרצונה, תוך שהוא מושך בידה. כאשר המתלוננת ציינה בפניו, כי היא אינה חשה בטוב וצריכה לשבת לנוח, ענה לה המבקש, כי "זה לא מעניין אותו, שהיא חייבת לנקות ורק לאחר מכן תוכל לשכב". בהמשך, איים המבקש על המתלוננת באומרו: "אני אבזה אותך ואשפיל אותך ואת תראי איזה חיים יהיו לך בגלל שלא הקשבת למה שבעלך אומר"; וכן, הוסיף:

"אני לא סולח לך [למתלוננת] עד שאת לא יורדת על ארבע ומבקשת סליחה שהיית חוצפנית ולא הלכת ללימודים וליועצת לימודים וגם אז את תסבלי אבל עדיף לך לבקש סליחה כי אז תסבלי פחות, גם ככה את מחוקה אצלי ואם תבקשי סליחה תפחיתי את הסבל שלך, את תראי מרורים ממני ותקיאי דם עד שאני אראה תעודה של לימודים ותתחילי לעבוד".

           לאחר זאת, משך המבקש בתנוך אוזנה של המתלוננת בחוזקה והסיר את כיסוי ראשה מעליה.

           מעובדות האישום השביעי עולה, כי שלושה חודשים עובר ליום 26.02.2015, במועד שאינו ידוע במדויק למשיבה, שאלה המתלוננת את המבקש בדבר השעה בה הוא נתן תרופה לבנם החולה. בתגובה לשאלתה, ענה המבקש כי אין צורך ליתן לבן תרופה, דחף אותה אל מחוץ לחדר, ואיים אליה כי "אם תכנס ירביץ לה חזק יותר".

           בנוסף, יוחסו למבקש, במסגרת כתב האישום, מספר אישומים אחרים מהם זוכה, ואינם מעניינו של הליך זה.