מדינת ישראל נ' פלונית

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום שמייחס לה עבירות של אי ציות להוראות שוטר במדים, אי ציות לתמרור 303 (נהיגה בניגוד לכיוון), נהיגה בקלות ראש ובאופן שגרם נזק לרכוש, אי מסירת פרטים בתאונת "נזק בלבד", אי עצירת רכב במקום תאונה, הזזת רכב המעורב בתאונה, נהיגה ללא רשיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח, ונהיגה כשרשיון הרכב פקע פחות משישה חודשים. העבירות האמורות יוחסו לנאשמת מכח חזקת הבעלות.

הנאשמת כפרה בעובדות כתב האישום, בתיק נשמעו ראיות ועתה, לאחר שמיעת הראיות הריני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשמת מהעבירות שיוחסו לה בכתב האישום, מחמת שהיא הרימה את הנטל המוטל עליה וסתרה את חזקת הבעלות .

כתב האישום ותשובת הנאשמת

1.בכתב האישום נטען כי בתאריך 12.12.17 סמוך לשעה 20:00 נהגה הנאשמת ברכב פרטי מסוג מיצובישי שהיה בבעלותה (להלן: "הרכב") ברחוב העמקים באזור התעשיה בחיפה, בכביש דו סטרי חד נתיבי והגיעה לצומת שבמרכזה כיכר ובצד ימין מוצב תמרור 303 - זכות קדימה לתנועה החוצה את דרכך במעגל. נטען כי הנאשמת נהגה ברשלנות בכך שלא צייתה להוראות שוטרים שכרזו לה לעצור, נכנסה למעגל התנועה מבלי לציית לתמרור, חסמה את דרכו של רכב פרטי שנכנס למעגל התנועה משמאל לימין כיוון נסיעתה ושני כלי הרכב התנגשו (להלן: "התאונה"). עוד נטען בכתב האישום שכתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכב המעורב וכי הנאשמת, למרות שידעה שהיתה מעורבת בתאונה, נמלטה מהמקום מבלי לוודא את תוצאות התאונה, מבלי למסור את פרטיה כנדרש בחוק, כשהיא אינה מורשית לנהיגה, כשרישיון הרכב שלה לא היה בתוקף וללא ביטוח בתוקף.

2.בתשובתה לאישום הנאשמת הודתה כי היא אכן הבעלים הרשום של הרכב, ברם כפרה בנהיגה ברכב במועד הרלבנטי לתאונה וטענה כי היא מעולם לא החזיקה ברכב, אלא העבירה את החזקה בו לבן זוגה לשעבר, מר פלוני ומכאן שלא ניתן לייחס לה אחריות לתאונה. עוד טענה הנאשמת כי לא נגרם לרכב המעורב נזק כתוצאה מהתאונה וכי לא ניתן לייחס לה עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה וביטוח מכח חזקת הבעלות.

נוכח תשובת הנאשמת לאישום, נשמעו ראיות בתיק.

מטעם המאשימה העידו 3 שוטרים שהיו מעורבים בחקירת התאונה ומר פלוני, שנטען על ידי הנאשמת כי הוא שהחזיק ברכב במועד הרלבנטי. מטעם ההגנה העידה הנאשמת.

העובדות המוסכמות והשאלות שדורשות הכרעה

3.הנאשמת לא חלקה על קרות התאונה (ראו עמ' 8 לפרוט' בש' 10) ועל כך שהרכב רשום על שמה. קרי, הנאשמת היא הבעלים של הרכב. המאשימה מצדה מסכימה שאין ראיה שקושרת את הנאשמת עצמה לנהיגה ברכב בעת ביצוע העבירה, וכי היא הועמדה לדין מכח חזקת הבעלות. השאלה העיקרית שדורשת הכרעה היא האם הנאשמת הצליחה לסתור את חזקת הבעלות אם לאו.