נ"ב 3578-03-12 מדינת ישראל נ' עידאן

1.ביום 27.7.11 בשעה 00.20 לערך נסעה ברחוב המעפילים בחולון מכוניתו של הנאשם. במכונית היו באותה עת הנאשם, שהיה שיכור ( 203 מ"ג אלכוהול לכל 100 מ"ל דם) וחברתו באותה עת, דניאל סויסה ( להלן: דניאל). סמוך לרחוב המעפילים 17 סטה הרכב ימינה והתנגש במכונית פורד טרנזיט שחנתה בצד הדרך ( להלן : הרכב החונה). כלי הרכב ניזוקו. בעקבות התאונה הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות, סטייה שלא בבטחה ונהיגה בחוסר זהירות ( תקנה 21ג לת"ת). הנאשם לא חלק על היותו שיכור עובר לתאונה אך חלק על כך כי הוא שנהג ברכב.

2.במסגרת פרשת התביעה העידו 5 עדים. ע"ת 1 המתנדב אמיר נצר, הגיע לזירת התאונה זמן קצר לאחר ששמע את קולות התאונה. העד ערך מזכר בנוגע לאירוע לאחר 25 דקות מתום האירוע והתקשר למשטרה. ע"ת 2, השוטר אביעד סעדה ערך דוח פעולה ודוח מעצר. לדבריו, הוא שוחח עם ע"ת 1 שהצביע לפניו על הנאשם כעל מי שנהג ברכב. עם זאת, בדוח המעצר נרשם כי הנאשם טען שלא נהג ברכב. ע"ת 3, שמעון בן סימון, הוא בעליו של הרכב החונה. הוא אישר בחקירה נגדית כי לא ראה את מהלך התאונה ולא ראה מי נוהג ברכב עובר לתאונה. ע"ת 4 הבוחן נסים כפיר היה אחראי על פעולות החקירה והמליץ על העמדת הנאשם לדין. הוא עומת עם השאלה מדוע לא בחן את האפשרות כי דניאל ולא הנאשם היא שנהגה ברכב עובר לתאונה. לדבריו, עובר לחקירת הנאשם לא עלתה טענה כזו ואילו הייתה עולה היא הייתה נבדקת. הוא אישר כי גרסתה של דניאל – לפיה היא שנהגה ברכב עובר לתאונה – הגיעה לידיו לאחר מכן אולם הוא לא נקט בהליכי בדיקה נוספים ולא שינה מן ההמלצה להעמיד לדין את הנאשם דווקא כי "כבר היה לי חומר מסוים ביד" [ עמ. 22 ש' 4]. ע"ת 5 עדי חלפון ערכה שימוע לנאשם. במסגרת השימוע – אליו הגיעו יחד הנאשם ודניאל – נטל הנאשם אחריות על האירוע. בתום השימוע, ביקש הנאשם לשוחח עם ע"ת 5 כמו "אימא ובן" וטען כי לא הוא שנהג ברכב. לאחר שהנאשם ודניאל הוזהרו בדבר ההשלכות המשפטיות האפשריות של מסירת גרסה שקרית טענה דניאל בפני ע"ת 5 כי לא היא שנהגה ברכב. ע"ת 5 ערכה מזכר ביחס לדין ודברים שלאחר הליך השימוע.

3.במסגרת פרשת ההגנה העידו הנאשם, אמו של הנאשם ודניאל. הנאשם ניצל את החקירה בבית המשפט על מנת לטעון כי לא הוא שנהג ברכב עובר לתאונה אך שב והודה כי היה שיכור עובר לתאונה. לדבריו, הודה בפני חוקר המשטרה כי הוא נהג ברכב רק על מנת לראות "מה קורה" עם דניאל. לטענת הנאשם, עד להגעת ע"ת 1 לזירה הוא הספיק לצאת מדלת ימין של הרכב ופתח את הדלת לדניאל, שנהגה לטענתו ברכב. הוא ניסה להזיז את הרכב אך הרכב לא הניע [ עמ. 31 ש' 12-15 וש' 16-17]. הנאשם עומת עם דבריו לע"ת 5, עדי חלפון, כי הוא מצטער על מה שאירע ונוטל אחריות, אך אינו סבור כי אמורים לקחת את רישיונו. לטענה זו השיב הנאשם כי אינו זוכר את הדברים. הנאשם טען כי לא נחקר בזירת האירוע אלא רק בהגיעו למשטרה. עם זאת, לא ידע הנאשם להסביר כיצד עלה הן בחקירתו במשטרה והן בדוח הפעולה שערך ע"ת 2, סעדה, עניין המים [ עמ. 35 ש' 2-3]. הנאשם נשאל מדוע לא ציין בפני שוטרי אגף התנועה שביקשו לערוך לו בדיקות לגילוי שכרות כי הוא כלל לא נהג אלא הסתפק באמירה כי הוא מסכים לעבור בדיקת דם. הנאשם טען כי הדבר היה "כדי שיעזבו אותי. שיקרתי בכל מה שאמרתי כדי שיעזוב אותי" [ עמ' 35 ש' 31-32 ועמ' 36 ש' 1-6].

אמו של הנאשם ציינה כי יחסיה עם דניאל היו "נחמדים" וכי דניאל הודתה בפניה לאחר התאונה כי היא זו שנהגה ברכב. העדה אישרה כי אין לה דרך לוודא כי הדברים שאמרה לה, לטענתה, דניאל לא היו חלק מתיאום גרסאות מוקדם בין הנאשם לבין דניאל. עוד ציינה אמו של הנאשם כי הנאשם אמר לה כי הודה בנהיגה בחקירת המשטרה " כי הוא לא רצה שיפלילו אותה [ את דניאל – ד.ס.] ושהיא תאבד את מקום עבודתה" [ עמ. 39 ש' 1-2].

מפיה של דניאל התקבלו במהלך המשפט מספר גרסאות בנוגע למיהות הנוהג ברכב עובר לתאונה. בשימוע שהתקיים ביום 27.7.11 ציינה דניאל בפני ע"ת 5 כי לא היא שנהגה ברכב. מספר ימים לאחר מכן, ביום 2.8.11 נחקרה דניאל באזהרה בחשד לנהיגה ברכב עובר לתאונה ואז טענה בפני החוקר כי היא זו שנהגה ברכב. דניאל שלחה גם הודעה לחברת הביטוח בגין אירוע התאונה שם טענה כי היא זו שנהגה ברכב. במסגרת עדותה בבית המשפט שבה וטענה כי הנאשם ולא היא הוא שנהג ברכב. את הסיבה לגרסתה בחקירת המשטרה לפיה היא שנהגה ברכב עובר לתאונה תלתה דניאל בחששותיה מפני הנאשם שהפעיל עליה "מסכת של אלימות גם פיזית וגם נפשית" [ עמ' 41 ש' 19]. היא ציינה כי גרסתה במשטרה, תחת אזהרה, נמסרה בנסיבות בהן הנאשם היה אתה מחוץ לחדר החקירות "וכל שנייה הוא נכנס ויצא" [ עמ' 41 ש' 24-25]. העדה ציינה כי לא חשבה שתקבל הגנה משטרתית אם תבחר לשתף פעולה בחקירה ואף לא הגישה תלונה נגד הנאשם בגין מעשיו בשל חששה ממנו שכן הנאשם ידע היכן היא גרה. דניאל עומתה גם עם הודעה ששלחה לחברת הביטוח ממנה עלה כי היא זו שנהגה ברכב עובר לתאונה. לטענתה, פעלה "מתוך פחד" וחרף חששה מן הנאשם, הלכה עמו לבית הוריו לאחר התאונה שכן הייתה במצב טראומתי ולא ידעה לאן ללכת.

דיון והכרעה

4.לאחר ששמעתי את עדויות העדים והתרשמתי מהן ולאחר עיון במכלול הראיות שהוצגו לעיוני הגעתי לכלל מסקנה כי המאשימה עמדה בנטל הרובץ לפתחה בהליך זה וכי הוכח מעבר לספק סביר כי הנאשם הוא שנהג ברכבו עובר לתאונה. מסקנה זו נסמכת על הטעמים שיפורטו להלן.

5.כאמור הנאשם הודה בחקירה במשטרה, תחת אזהרה, כי הוא – ולא דניאל – נהג ברכב עובר לתאונה. את קרות התאונה הסביר הנאשם בהיותו מצוי במצב של "סַטְלה". ב"כ הנאשם בסיכומיה טוענת כי העובדה שהנאשם נחקר בעת שהיה שיכור פוגעת במשקל שיש לתת להודיה זו. אין בידי לקבל טענה זו. להפך, לטעמי יש לתת משקל מלא לדברים אלה וזאת מן הטעמים הבאים:

ראשית, אילו חפצה ההגנה לטעון כי הודייתו של הנאשם לא הייתה "חופשית ומרצון" בשל מצבו, היה עליה לנקוט בהליך מתאים על מנת לנסות לפסול את קבילות הגרסה, דבר שלא נעשה.

שנית, הנאשם אישר בעדותו בבית המשפט כי אמר לחוקר במשטרה בעת החקירה כי הוא שנהג ברכב ואף הסביר זאת ברצונו לראות "מה קורה" עם דניאל. במלים אחרות, גם במועד עדותו בבית המשפט - ובשעה שהוא פיכח לחלוטין ומודע לתשובותיו - נמצא הנאשם מאשר כי אמר לחוקר המשטרה בחקירה כי הוא שנהג ברכב עובר לתאונה. ברי אם כן כי גם אם נניח לצורך הדיון כי הנאשם היה בדרגה זו או אחרת של שכרות בעת החקירה, לא פגע הדבר במידת הדיוק של גרסתו ביחס לסוגיית הנהיגה ברכב עובר לתאונה והנאשם לא חלק בעדותו בבית המשפט על דיוקם של הדברים שנרשמו מפיו על ידי חוקר המשטרה אלא רק הסביר מדוע אמר מה שאמר. בהקשר זה אומר מיד כי גרסת הנאשם לפיה שיקר לחוקרי המשטרה בעניין הנהיגה ברכב רק על מנת שיוכל לראות את דניאל – כפי שטען הנאשם בעדותו בבית המשפט – סותרת את גרסת אמו של הנאשם שהעידה כי הנאשם סיפר לה שאמר לחוקרי המשטרה כי נהג ברכב "כי הוא לא רצה שיפלילו אותה ושהיא תאבד את מקום עבודתה" [ עמ. 39 ש' 1-2]. סתירה זו משמיטה את הבסיס להסבריו של הנאשם בעדותו בבית המשפט באשר לטעם מאחורי נטילת האחריות על נהיגת רכבו עובר לתאונה. בנפול הטעם לאי אמירת האמת, לשיטת הנאשם, בחקירתו במשטרה ובאין כל הסבר סביר ואמין מצד הנאשם בדבר המניע שלו לומר שקר לחוקרי המשטרה בעניין נהיגת הרכב עובר לתאונה, מתחזקת המסקנה כי הנאשם אמר אמת שעה שהודה בנהיגה ברכב בפני חוקר המשטרה. כפי שנראה להלן, קיימים חיזוקים ממקורות שונים לגרסה זו לפיה הנאשם הוא שנהג ברכב עובר לתאונה.

ב"כ הנאשם טוענת בסיכומיה ( סע' 21 ) כי חוקר המשטרה "החליט להתעלם מהאמור בגרסתו הראשונית של החשוד ולגרום לו לשאת באחריות על דבר שלא ביצע תוך שהוא מפעיל עליו לחץ ומאיים עליו במעצרה של חברתו השוהה בתחנה אחרת". דין הטענה להידחות. לטענה זו בדבר הפעלת לחץ על הנאשם על מנת שייטול אחריות לאירוע אין כל סימוכין בחומר הראיות שהוצג לעיוני. הטענה סותרת את דברי הנאשם עצמו בבית המשפט ולפיהם הוא הודה – באופן מודע – בנהיגת הרכב עובר לתאונה על מנת לראות "מה קורה" עם דניאל ולא כפועל יוצא מהפעלת לחץ מצד חוקר המשטרה. הטענה מתעלמת מכך שגם במסגרת הליך השימוע שקוים לו, נטל הנאשם אחריות על האירוע ובמסגרת השימוע אין חולק כי לא הופעל עליו כל לחץ, וודאי לא לחץ פסול, לקבל אחריות לנהיגת הרכב.

שלישית, לנאשם נערך שימוע ביום 27.7.11 שעה 10.40 – כעשר שעות לאחר התאונה. באותה עת כבר ידע הנאשם מה מצבה של דניאל ובוודאי שמצבו לא היה זהה, בהיבט של השכרות, למצב בו היה עובר לחקירתו במשטרה. בכל זאת טען בפני ע"ת 5 כי "אני מצטער מאוד שזה קרה ואני נושא באחריות. אני לא חושב שאמורים לקחת לי את הרישיון" [ ת/22]. הנאשם אינו טוען ולו ברמז כי לא הוא שנהג ברכב עובר לתאונה אלא בוחר לומר כי הוא "נושא באחריות" לאירוע. בחקירה נגדית בבית המשפט עומת הנאשם עם דברים אלה שאמר לע"ת 5. הנאשם לא הכחיש אמירת דברים אלה המיוחסים לו אלא ציין רק כי "איננו זוכר" שאמר אותם. נמצא, לטעמי, כי יש בדברים אלה שאמר הנאשם לע"ת 5 כדי לחזק את הגרסה שמסר לחוקר המשטרה.

יתרה מזו, מת/20 – זכ"ד אותו ערכה ע"ת 5 – עולה כי לאחר השימוע שנערך לנאשם, במסגרתו כאמור נטל הנאשם אחריות על התאונה, שב הנאשם וטען בפני ע"ת 5 – בהקשר של שיחה "לא לפרוטוקול" ו-"כבן לאימא" כי הוא לא נהג ברכב אלא דניאל נהגה ברכב ואילו הנאשם נטל את האחריות על עצמו. באותה עת ישבה דניאל לצד הנאשם. או אז, הפסיקה ע"ת 5 את השימוע והודיעה כי היא מעבירה את דניאל לחקירה על מנת שתמסור את גרסתה לעניין התאונה. במקביל העמידה ע"ת 5 את הנאשם ודניאל על כך שאם יתברר כי אם יתברר כי דניאל לא נהגה עשויים להינקט נגדם הליכים פליליים שונים. או אז אמרה דניאל לנאשם "שמעת מה שהיא אמרה. תגידי לו עוד פעם". כאשר שבה ע"ת 5 ואמרה את הדברים ושאלה את דניאל אם היא נהגה ברכב ורוצה למסור על כך עדות השיבה דניאל כי היא לא נהגה ברכב.

רביעית, הנאשם נבדק בדיקות לגילוי שכרות. הוא נבדק בדיקת דם. במסגרת זו הוא הביע הסכמה בכתב לבדיקה זו מבלי למחות ומבלי לטעון ולו ברמז באזני שוטרי התנועה שערכו לו את הבדיקות כי הוא כלל לא נהג ברכב עובר לתאונה ועל כן אין סיבה ליטול ממנו דגימת דם. שוב טען הנאשם שאמר דברי שקר לשוטרים על מנת לראות מה קורה עם דניאל. כפי שראינו, גרסה זו סותרת גרסה אחרת שמסר הנאשם באותו עניין לאמו ומותירה ללא כל הסבר לטעם בעטיו בחר לא לומר לשוטרים דבר וחצי דבר על כך שלא נהג ברכב עובר לתאונה.

חמישית, עיון בהודעת הנאשם במשטרה ובנסיבות שאפפו את מסירתה מעלה כי הנאשם שלט בגרסה אותה מסר לחוקר. כך, העיד הנאשם כי חלפו בין 5-10 דקות עד להגעת ראשוני האנשים למקום התאונה. לטענת הנאשם, השכרות לא השפיעה על יכולתו לאמוד נכונה את הזמן שחלף. הנאשם, כאמור, לא טען כי לא אמר לחוקר המשטרה את הדברים שנרשמו מפיו בחקירה אלא הסתפק בהסבר – שכאמור אינו יכול לעמוד - מדוע עשה זאת. תשובותיו של הנאשם לשאלות בחקירה נראות הגיוניות וסבירות ואין בתוכן הדברים, להבדיל אולי מן הטון בו נאמרו הדברים לחוקר, כל אינדיקציה לומר כי הנאשם אינו מבין מה הוא שח מפאת היותו שיכור. יתרה מזו, הנאשם, כך ניתן להתרשם, ידע לבחור את התשובות המתאימות לו וידע לומר לחוקר מתי הוא אינו מעוניין להשיב לשאלותיו [ שאלה. למה את שותה ונוהג. תשובה – לא בא לי לענות לך" ש' 45-46]. יכולתו של הנאשם לבחור טקטיקה שתשרת את מטרתו (לראות מה קורה עם דניאל), להתמיד בה ואף לדעת להציב גבולות לחוקר בנוגע למסירת מידע, כאמור, אינה מתיישבת עם מה שניתן לצפות ממי שאינו שולט בעצמו או בתשובות הנמסרות על ידו מפאת שכרותו.

שישית, גרסתו של ע"ת 1, אמיר נצר, מחזקת את הגרסה שמסר הנאשם בחקירתו במשטרה ולפיה הוא שנהג ברכב. ע"ת 1 הגיע למקום וראה כי הנאשם יושב ליד מושב הנהג ומנסה להזיז את הרכב [ עמ' 7 ש' 5-8] . דברים אלה שאמר ע"ת 1 אמנם לא קיבלו ביטוי במזכר אולם אני מאמין להם שכן הם קיבלו חיזוק גם בעדותו של הנאשם בבית המשפט, שם אומר הנאשם: "ניסיתי להזיז את האוטו אחרי שהתאונה הייתה. לשאלה למה לא סיפרתי זאת במשטרה אני אומר שלא שאלו אותי" [ עמ' 32 ש' 2-4].