נ"ב 2447-09-13 מדינת ישראל נ' פסנזונלין

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות , נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים וכן נהיגה בקלות ראש.

בפרק העובדות אשר בכתב האישום נטען שבתאריך 26.9.13,בשעה 01:50 בלילה, נהג הנאשם מכונית "ניסאן" מספר רישוי 69-122-75 שבבעלותו וזאת ברח' הרצל ביהוד והתקרב שם לצומת עם רחוב ביאליק במקום שבו מצוי בצומת מעגל תנועה.

עוד נטען כי הנאשם נהג בעת הזאת ברכב בהיותו שיכור ונתון תחת השפעת משקאות משכרים, ריח אלכוהול חזק מאוד נדף מפיו, התנהגותו היתה עפ"י הטענה פרועה (צועק, מקלל, בתוך ניידת דפק את ראשו בחלון הנוסע) דיבר לא לענין,היה זקוק לתמיכה בעמידה, נכשל במבחן הליכה על קו (התנדנד, נופל), לא מסוגל לבצע מבחן הבאת אצבע לאף.

עוד נטען בכתב האישום כי הנאשם נהג אותה עת בקלות ראש, לא נתן תשומת לב לדרך, המשיך בנסיעה ישר אל תוך מעגל התנועה, עלה עם מכוניתו על אי תנועה בנוי, סטה ימינה, פרץ בהמשך לכך עם מכוניתו גדר של בניין מס' 32 ברחוב ונכנס עם מכוניתו לתוך חצר ולאחר מכן הסיע את רכבו קדימה ואחורה בניסיון לצאת מן החצר הנ"ל עד שנתן גז ונעצר על המדרכה.

נטען כי כתוצאה מהתאונה ניזוק הרכב וניזוקה הגדר.

נטען עוד בפרק העובדות אשר בכתב האישום כי הנאשם נדרש כדין להיבדק בדיקת נשיפה למסור דגימת דם לצורך בדיקת שכרות וכי הוא סירב.

בישיבת ההקראה כפר הנאשם באמצעות בא כוחו וזאת (ציטוט): "בנהיגה ובשכרות".

לא היתה כפירה מטעם ההגנה בכך שמכונית הניסאן שאוזכרה בכתב האישום היתה בבעלותו של הנאשם.

לא היתה גם כפירה שמכונית הניסאן שאוזכרה בכתב האישום היא שננהגה במסלול המתואר בכתב האישום ואגב עליה של המכונית הנ"ל על אי תנועה בנוי בצומת, סטיה ימינה, פריצת גדר בניין בית מס' 32 ברחוב, כניסת המכונית הנ"ל לתוך חצר הבניין ונסיעה קדימה ואחורה בניסיון לצאת מהחצר ועצירתה לבסוף על המדרכה.

לא היתה גם כפירה בנזק שנגרם למכונית הנ"ל ולגדר כתוצאה מהתאונה.

כאמור, הכפירה התמצתה ב"נהיגה ובשכרות".

(ראה נא את דבר הכפירה מפי הסניגור בישיבת ההקראה מיום 26.11.13).

באותו מעמד, ולאחר פירוט הכפירה כאמור, ביקש הסניגור לזמן לדיון ההוכחות לחקירה את כל חמשת עדי התביעה הנקובים בכתב האישום, וכך נעשה.

בתיק זה העידו עם זאת בסופו של יום רק שלושה עדי תביעה מתוך חמישה עדי תביעה וזאת משקיבלתי את עמדת הסניגור על כי מעבר לשתי ישיבות של דיוני הוכחות שבהן היתה התייצבות חלקית בלבד של עדי תביעה, לא ראיתי לנכון לדחות עוד את הדיון.