נ.א.ת. נ' מדינת ישראל

הנשיאה א' חיות:

ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ח' סבאג) בת"פ 19495-12-16 מיום 6.7.2016 שהשית על המערער עונש של 30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננת ולאחת מעדות התביעה, כמפורט בגזר הדין.

רקע והליכים קודמים

1. נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן שייחס לו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335 (א1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), עבירה של תקיפת קטין לפי סעיף 368ב(א) סיפה לחוק, עבירת תקיפה לפי סעיף 379 לחוק ועבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק. כעולה מכתב האישום המתוקן בין השנים 2016-2007 במועדים שאינם ידועים במדויק תקף המערער את המתלוננת, בתו ילידת 1990 (להלן: המתלוננת), במספר רב של הזדמנויות – בין היתר – באמצעות חגורת עור וצינור מפלסטיק באופן שהותיר חבלות על גופה. עוד נטען כי המערער סטר למתלוננת ואסר עליה ללכת לבית הספר לאחר שהורידה את כיסוי ראשה. במקרה אחר המתואר בכתב האישום הכה המערער את המתלוננת באמצעות אגרוף בפניה תוך שהוא מחרף ומגדף אותה. כמו כן נטען כי בשנת 2015 במהלך ויכוח בינו ובין המתלוננת דחף המערער את ראשה לתוך דלי עם מים רותחים וגרם לה לכוויות ולהתקלפות של העור ומאז שנת 2016 החל המערער לאיים על המתלוננת באמצעות משלוח הודעות "ווטסאפ" על רקע לבושה, שנתפס בעיניו כבלתי צנוע דיו. עוד מתואר כי בין השנים 2011-2007 נהג המערער לסטור לביתו השנייה ולזרוק עליה חפצים.

2. ביום 30.4.2017 הרשיע בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ח' סבאג) את המערער במיוחס לו על סמך הודאתו בפרטי כתב האישום המתוקן, וביום 6.7.2017 נגזר דינו. בגזר הדין עמד בית המשפט על הערך החברתי שנפגע כתוצאה מהעבירות שבהן הורשע המערער. נקבע כי חומרת מעשיו של המערער מדברת בעד עצמה. הוטעם כי הגנה על התא המשפחתי ובפרט על קטינים מפני אלימות פיזית היא ערך חברתי שיש להגן עליו, וכי במעשיו פגע המערער בכבודן, בביטחונן, בשלמות גופן ובנפשן של המתלוננת ושל בתו הנוספת. הפגיעה במתלוננת כתוצאה ממעשי המערער – כך נקבע – "היא הרבה מעבר לפגיעה הפיזית. זוהי פגיעה נפשית של ממש והיא עלולה להותיר במתלוננת צלקת נפשית לשנים אורכות". מכאן נפנה בית המשפט לבחון את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלימות ואיומים כלפי קטינים בתוך התא המשפחתי, וציין כי מגמת פסיקתו של בית משפט זה בעבירות כגון דא היא מחמירה. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה נפסק כי אין מדובר במעידה חד פעמית וכי מהעובדות שעל בסיסן הורשע המערער בעבירות המיוחסות לו עולה כי "נהג באלימות קשה ואכזרית כלפי גופה ושלוות נפשה של המתלוננת בתו במשך שנים רבות תוך שהוא גורם לה למכאובים וחבלה חמורה וכן איים עליה". צוין כי מעשים אלה עולים כדי התנהגות אלימה, משפילה וחסרת רסן. על יסוד אלה העמיד בית המשפט את מתחם העונש ההולם בגין העבירות שבהן הורשע המערער על טווח שבין שנתיים לחמש שנות מאסר בפועל. בבואו לגזור את דינו של המערער בגדרי המתחם עמד בית המשפט על הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות. צוין כי המערער נטל אחריות מלאה על מעשיו, הודה וחסך שמיעת עדים רבים ובפרט את עדותה של המתלוננת; כי אין לחובתו של המערער עבר פלילי; וכי מעצרו הסב לו פגיעה קשה וכן פגיעה בעסקיו. מנגד, עמד בית המשפט על כך שהעונש שייגזר על המערער חייב לשקף את חומרת המעשים שבהם הורשע ואת הסלידה מהם.

           על כן, גזר בית המשפט על המערער עונש של 30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי כספי למתלוננת ופיצוי כספי לבת הנוספת כמפורט בגזר הדין. בית המשפט קמא דחה את בקשת סניגורו של המערער לעכב את תחילת ריצוי עונש המאסר.

           להשלמת התמונה יצוין כי ביום 23.8.2017 דחה גם בית משפט זה (השופט י' דנציגר) את בקשת המערער לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור שהגיש.

           מכאן הערעור שלפניי.

הערעור דנן