נ' אניסימוב

בפני

כב' השופטת גילת שלו

הכרעת דין

לפי סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם.

הנאשם הואשם בכך שביום 3.4.06, נסע ברחוב הרצל באשדוד מדרום לצפון, ובהגיעו לצומת עם רחוב ז'בוטינסקי (להלן- הצומת), ביצע פניה שמאלה בעת שברמזור שבכיוון נסיעתו דלק אור אדום, חסם דרכו של רכב שהגיע ברחוב הרצל מצפון לדרום ברמזור ירוק, וגרם לתאונת דרכים בה ניזוקו שני הרכבים ונחבלו הנהגת ונוסע ברכב המעורב.

לפיכך הואשם הנאשם בעבירות של אי ציות לרמזור אדום בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן- התקנות), נהיגה רשלנית בניגוד לסעיפים 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה, וגרימת תאונת דרכים, נזק וחבלה בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות.

הנאשם טען כי כלל לא פנה שמאלה לרחוב ז'בוטינסקי, אלא נסע ברחוב הרצל בנתיב המיועד לפניה שמאלה, אך לפני שהגיע לצומת הבחין שטעה, עבר בזהירות לנתיב שמימינו ונסע ישר בצומת לכיוון צפון, באור ירוק, אך בעת שנכנס לצומת נפגע רכבו פגיעה קשה מימין.

ראיות התביעה

עדותה של אביבה אזולאי – נהגת הרכב המעורב:

לדברי העדה, היא הגיעה מביקור אצל חברה בתל-אביב, נסעה ברחוב הרצל לדרום, אחרי מכונית שנסעה לפניה, ברמזור ירוק מלא, כאשר לפתע פגע בה רכב מצד שמאל. לטענתה, היא ראתה את הרכב הפוגע לראשונה רק בעת הפגיעה, לא ראתה מהיכן הגיע, ולכן לא הצליחה לבלום או להתחמק מפגיעה (עמ' 8 ש' 14-16).

עם זאת, לאחר מכן טענה כי ראתה את רכב הנאשם כשהוא נכנס לצומת (עמ' 8 ש' 22), וכי הנאשם הגיע מרחוב הרצל ממולה ופנה שמאלה לז'בוטינסקי (עמ' 9 ש' 16-17, ש' 22-26).

עוד טענה העדה, כי רכב הנאשם פגע ברכבה בדלת הנהג, וכי הרכב הושבת. גם כאשר אמר לה הנאשם כי ברשותו תמונות של רכבה, המעידות כי רכבה נפגע בעיקר בחזיתו, עמדה העדה על גרסתה כי רכבה נפגע בצדו השמאלי (עמ' 9 ש' 17-18, עמ' 10 ש' 4).

יצויין, כי כאשר אמר לה הנאשם כי רכבו נפגע בצד ימין, היא הכחישה זאת, וטענה שלא יתכן שהיא פגעה ברכבו, וכי יתכן שהיתה לו תאונה אחרת (עמ' 9 ש' 17-26).

לדבריה, היו הרבה עדים במקום, ו"העד שישב אתי הוא נפגע ברגל...". לשאלת הנאשם, ענתה כי העד שישב איתה ברכב (דוד עמר), הוא שכן שלה, וישב מאחור, בין האמצע לצד שמאל.

עוד טענה העדה, כי כשדוד שאל את הנאשם "מה אתה עושה", הוא השיב "אני מצטער אני עייף עבדתי 11 שעות".

בחקירתה הנגדית הוסיפה העדה, כי הנאשם הציע לה שאם לא תזמין משטרה, הוא ישלם לה 50,000 ₪ כדי לסגור את העניין, וכי לדעתה הוא היה שיכור, שכן נדף ממנו ריח של אלכוהול.

עדותו של דוד עמר – הנוסע ברכב המעורב:

לדברי העד, הוא ואביבה הגיעו מתל-אביב בחצות בכביש החדש שברחוב הרצל, ובעת הגיעם לצומת ראה בבירור את האור הירוק ברמזור, ולראשונה ראה את רכב הנאשם כשהוא נכנס לצומת, לפני התאונה. בתחילה טען העד, כי הנאשם הגיע מרחוב ז'בוטינסקי ופנה שמאלה לרחוב הרצל, ופגע ברכבה של אביבה בצד הנהג (עמ' 5 ש' 18, עמ' 6 ש' 19), אך לאחר מכן תיקן ואמר כי הנאשם הגיע מולם מרחוב הרצל והתכוון לפנות שמאלה לז'בוטינסקי (עמ' 7 ש' 13-15).

עוד טען העד, כי הוא ישב בכסא האחורי של הרכב בצד שמאל והיה לו שדה ראיה מלא, וכי לאחר הפגיעה אביבה והנאשם המשיכו לנסוע מעט, ולאחר מכן עצרו.

לטענתו, הוא פנה לנאשם ואמר לו "מה קרה אתה לא רואה", והנאשם השיב "סליחה עבדתי בשמירה 11 שעות ואני עייף" (עמ' 5 ש' 21), והוא אף נהג ברכב של שמירה (עמ' 6 ש' 21-22), אולם כאשר הנאשם אמר לו כי הוא רופא שעובד במרפאה, השיב "אמרת לי שעבדת 11 שעות. אני יודע איפה עבדת?" (עמ' 6 ש' 24).