מתתיהו קרוין ואח' נ' מור מאירה

החלטה

מבוא

לפני תביעה בגין אי פירעון הלוואה, ומאידך תביעה שכנגד בטענה כי התובע הוליך את הנתבעת שולל, הבטיח הבטחות שווא, וגרם לה להיכנס למחויבויות כספיות אל מעבר ליכולתה וגרם לה נזקים.

התביעה, והתביעה שכנגד, החלו דרכן בבית המשפט השלום בתל אביב, הועברו לבית המשפט לענייני משפחה, שכן הייתה טענה כי התובע והנתבעת היו לכאורה בני זוג. ההעברה לבית המשפט לענייני משפחה נעצרה באיבה, עקב ערעור לבית המשפט המחוזי, ולבסוף, נקבעה הסמכות העניינית לבית משפט השלום בתל אביב. התיק נקבע בפני כבוד השופטת רביב, ומשם הועבר התיק לשמיעה בפניי.

בקשות בעניין התיישנות

הנתבעת הגישה בקשה (בשא 174819/07) לסילוק תביעתו של התובע על הסף מטעמים של התיישנות, מניעות, השתק, וחוסר תום לב. התובע נתן תגובתו בכתב, והנתבעת הוסיפה תשובה בכתב לתגובתו.

זאת ועוד, בדיון ביום 14.4.2010 הוסיפו ב"כ הצדדים טעונים בעל פה לעניין זה.

מנגד, הגיש התובע בקשה ( בש"א 178350/07) לסילוקה על הסף של התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת, וזו מחמת התיישנות, העדר עילת תביעה, העדר יריבות, ושימוש לרעה בהליכי משפט. גם במקרה זה הוגשה תגובה בכתב על ידי הנתבעת, ותשובת התובע בכתב לתגובה. אף לעניין בקשה זו טענו הצדדים בע"פ בדיון ביום 14.4.2010.

טענות הנתבעת

בקצירת האומר, טענות הנתבעת הן כי החוב נשוא התביעה נוצר חלקו בשנת 1995 וחלקו בשנת 1997, וזאת לשיטת התובעים עצמם, ומאידך הוגשה התביעה ביום 9.7.2007, ועל כן דין התביעה סילוק על הסף מחמת התיישנות.

עוד טוענת הנתבעת בבקשתה, כי אף לשיטת התובעים, הם לא פנו בעניין החוב לכאורה, עד לשנת 2006 ומשום כך יש לסלק את התביעה עקב מניעות ו/או שיהוי.

כן טוענת הנתבעת, כי התובע הגיש את תביעתו בחוסר תום לב, ואף מפאת טעם זה יש לדחות את התביעה על הסף.

התובע, דחה את טענות הנתבעת וטען כי עילתו לא התיישנה, שכן יש להבדיל בין מועד היווצרותו של החוב, שאינו רלוונטי לעניין, לבין מועד היווצרות עילת התביעה, אליו נזקקים לעניין ההתיישנות.

מועד היווצרות העילה, בהלוואה שנקבע שתוחזר עם דרישה, הוא במועד הדרישה, אשר ניתנה, לשיטתו, תוך זמן סביר מיום מתן ההלוואה. לשיטת התובע, דרישותיו בכתב ובעל פה, לפירעון יתרת חובה של הנתבעת, באו בסוף שנת 2002 .

זאת ועוד, טוען התובע כי במסגרת התכתבות בין הצדדים, בחודש אפריל 2006, הודתה הנתבעת בחוב ובכך שהיא מסרבת לפרוע אותו, ועל כן יש לרתום לעניין זה את הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958 אשר זה לשונו:

"הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה."

גם לעניין השיהוי והמניעות טען התובע, כי אין מקום לטענותיה של הנתבעת, שכן התובע פנה אל הנתבעת, הן בעל פה והן בכתב, על מנת שזו תחזיר את חובה, ומשעמד התובע על זכותו להחזר ההלוואה לא השתהה, ולא יצר מצג כאילו מחל על החוב.

לטענת חוסר תום הלב שהעלתה הנתבעת, השיב התובע כי לא נפל רבב בתום ליבו ואילו הנתבעת היא זו אשר נוהגת בחוסר תום לב.

טענות התובע

טענות התובע, בקליפת האגוז, כי טענתה של הנתבעת (התובעת שכנגד) כי נגרם לה נזק עקב מעשיו של התובע, המוכחשים שלעצמם, אף לשיטתה של הנתבעת (התובעת שכנגד) נולדו בשנת 1995, ולכל המאוחר בשנת 1997, ומאחר ותביעתה הוגשה בשנת 2007, ממילא התיישנה עילת תביעתה.