מתתיהו נ' דשתי ואח'

פסק דין

1.בפני בקשתו של המבקש, הזוכה בתיק הוצל"פ 01-66432-12-3, ליתן לו רשות ערעור על החלטתו מיום 30.7.13, של כב' רשם ההוצל"פ ג'ובראן שאדי, שדחה בקשתו לבטול החלטה מיום 29.6.13, לפיה הורה על עיכוב הליכי עיקול והוצאה של מטלטלין מכתובת המגורים של המשיבים (משיב 1 החייב בתיק ההוצל"פ ומשיבה 2 אשתו).

בהחלטה נשוא הערעור קבע הרשם כי על המבקש לפעול בהתאם להוראות סעיף 28 לחוק ההוצל"פ ולפנות לביהמ"ש המוסמך בבקשה למתן סעד בעניין המטלטלין נשוא הבקשה.

2.בהתאם להחלטתי מיום 21.8.13 הגישה המשיבה, באמצעות עורך דינה, תגובה לבקשה בצירוף נספחים ומהנימוקים המפורטים בתגובה טוענת שיש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור, ולחייב את המבקש בהוצאותיה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהן ולאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים, החלטתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור כבערעור עצמו ולקבל את הערעור, כמפורט להלן.

3.בתיק ההוצל"פ מבוצע פסק דין שניתן כנגד המשיב לטובת המבקש.

במסגרת הליכי הגבייה בתיק ההוצל"פ ביקש המבקש לבצע עיקול מטלטלין בדירתו של המבקש, שהינה גם דירת המגורים של המשיבה וילדיהם של בני הזוג.

המשיבה פנתה בבקשה לרשם ההוצל"פ וביקשה לעכב הליכים כנגד תכולת הדירה שכן כל המטלטלין שבדירה שייכים לה בלבד, ולראיה הציגה הסכם ממון בהתאם לסעיף 2 (ג1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 שאומת על ידי נוטריון.

באותה בקשה טענה המשיבה כי בעלה, המשיב, מכור להימורים אינו קונה דבר לבית וכל המטלטלין נרכשו מכספיה שלה מעבודתה.

בעקבות הבקשה החליט הרשם ביום 19.5.13, לקבל את תגובת המבקש לבקשה והורה על השהיית הליכי העיקול בכפוף להפקדת ערבון בסך 1,000 ש"ח, סכום שהופקד בתיק ההוצל"פ.

4.ב"כ המבקש הגיש תגובה, בהתאם להחלטת הרשם ובתאריך 7.6.13, ניתנה החלטה נוספת של הרשם ולפיה לאחר ששקל את טענות הצדדים הורה על עיכוב הליכי עיקול והוצאה ל- 30 ימים נוספים, והורה למשיבה להמציא בפרק זמן זה "החלטה או פסק דין מביהמ"ש המוסמך בעניין הבעלות על המטלטלין או בעניין המשך ניהול הליכי עיקול והוצאה".

בהמשך להחלטת הרשם המציאה המבקשת אישור ופסק דין מיום 26.5.13, של ביהמ"ש לענייני משפחה במחוז ת"א המאשר את הסכם הממון ונותן לו תוקף של פסק דין. (תיק תה"ט 37982-05-13).

משהמציאה המשיבה את פסק הדין האמור החליט הרשם ביום 29.6.13, בהסתמך על פסק הדין של ביהמ"ש לענייני משפחה כי הינו מורה על עיכוב הליכי עיקול והוצאה מדירת המשיבים.

5.בעקבות החלטתו האחרונה של הרשם הגיש המבקש בקשה לביטולה של ההחלטה, מהנימוקים המפורטים בבקשה ובעקבות בקשה זו ניתנה החלטת הרשם מיום 30.7.13 שהינה ההחלטה לגביה הוגש הערעור, ולפיה על המבקש לפנות בהתאם להוראות סעיף 28 לחוק ההוצל"פ.

סעיף 28 לחוק ההוצל"פ עניינו בספק בבעלות במטלטלין וקובע בסעיף קטן א', הרלוונטי לעניינינו, חזקה לפיה מטלטלין שעוקלו בחצרו או באחזקתו של חייב, רואים אותם כנכסיו של החייב, כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של רשם ההוצל"פ שאינם שלו.

אין מחלוקת בעניינינו כי מדובר במטלטלין המצויים בדירתו של המשיב ולכן ההנחה היא כי הינם נכסיו.

במצב דברים זה כאשר טוענים המשיבים כי המטלטלין אינם שייכים למשיב אלא באופן בלעדי למשיבה, עליהם הנטל להוכיח לרשם ההוצל"פ, להנחת דעתו, שאין המטלטלין שייכים למשיב.

6.סעיף 28 (ג) לחוק ההוצל"פ קובע כי צד הרואה עצמו נפגע מהחלטת רשם ההוצל"פ על פי סעיף זה, רשאי לבקש מהרשם לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר לו לפנות לביהמ"ש המוסמך לעניין הבעלות על המטלטלין המעוקלים.

מיקוד המחלוקת בעניינינו הינה על מי מבין הצדדים לפנות לביהמ"ש לעניין הבעלות, שכן על פי החלטת הרשם נשוא הערעור על המבקש לפנות, שכן רואה הוא עצמו נפגע מההחלטה ואולם טוען המבקש כי החלטתו של הרשם שגויה, וכי על המשיבה לפנות לביהמ"ש המוסמך כדי להציג פסק דין לעניין המטלטלין אשר טוענת כי שייכים לה בלעדית.

עניין נוסף שיש להידרש אליו הינו האם הצגת פסק דין של ביהמ"ש לענייני משפחה המאשר הסכם ממון, די בו כדי להעביר את הנטל לכתפי הזוכה ולהורות לו לפנות לביהמ"ש המוסמך, האם הצגת פסק דין כזה די בו כדי להניח את דעתו של רשם ההוצל"פ כי המטלטלין אינם שייכים לחייב.