מתן עדות של מתלונן בתיק של עבירת חבלה חמורה, מאחורי פרגוד

לפני בקשת המאשימה להעיד את המתלונן שלא בנוכחות הנאשם, ולמצער מאחורי פרגוד, באופן שלא יהיה קשר עין בין הנאשם לבין המתלונן במהלך מסירת העדות.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן, המייחס לו, בין היתר, עבירה של חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם, לו היכרות קודמת עם המתלונן על רקע קשר זוגי שהתקיים בין המתלונן לאחות הנאשם, נסע ביום 06/02/15, באזור התעשייה באילת, וכשהוא רכוב על קטנוע, ועצר בסמוך לרכבו של המתלונן. הנאשם ביקש מהמתלונן, שהיה ברכב, לצאת מהרכב, וכשהלה יצא, הנאשם תקף אותו בידו והכה באגרופו, בחוזקה, בראשו. בהמשך הוסיף הנאשם ותקף את המתלונן בכך שנתן לו מספר מכות אגרוף לראשו וכן הכה אותו בגבו באמצעות חפץ מתכתי שאחז בידו. כתוצאה ממעשי התקיפה נגרמו למתלונן חבלות והוא נזקק לטיפול רפואי בבית החולים ובהמשך אף לטיפולים נוירולוגיים ופסיכיאטריים.

את בקשתה להעיד את המתלונן שלא בנוכחות הנאשם הטעימה המאשימה בחששו של המתלונן מכל מפגש עם הנאשם, ובהשפעה השלילית של מפגש שכזה על מצבו הנפשי והפיזי של המתלונן. בתמיכה לבקשתה צירפה המאשימה מסמך שנערך על ידי הפסיכולוג הקליני המטפל במתלונן ובו פירוט התוצאות הנפשיות והפיזיות שעלולות להיגרם ממפגש בין המתלונן לנאשם, וכן המלצה כי המתלונן לא יימצא בקרבת הנאשם (מסמך נוסף שצורף אינו רלוואנטי באשר עניינו המלצה למתן סיוע כספי למתלונן). עוד תיארה ב"כ המאשימה, בבקשתה, את ההשלכות הנפשיות והפיזיות שאירעו למתלונן עת פגש בנאשם בדיון שהתקיים ביום 28/09/16 ושלהן היא היתה עדה באופן אישי.

הנאשם התנגד לבקשת המאשימה להעיד את המתלונן שלא בנוכחות הנאשם ואת התנגדותו הטעים בכך שעל פי הוראת סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן – החסד"פ), לא ניתן לקיים דיון בפלילים, ובמיוחד לחקור עדים, שלא בנוכחות הנאשם.

הנאשם גם התנגד לאפשרות העדת המתלונן מאחורי פרגוד זאת מהטעם שהעדה מאחורי פרגוד תמנע מבית המשפט להתרשם מאותות האמת ותתקשה להעריך מהימנות המתלונן.

סעיף 126 לחסד"פ קובע כי: "באין הוראה אחרת בחוק זה לא יידון אדם בפלילים אלא בפניו".

מלשון הסעיף עולה, כי הליך פלילי צריך להתנהל בנוכחות הנאשם.

האם הוראת סעיף 126 הנ"ל גם מחייבת שיתקיים קשר עין בין הנאשם לבין העדים שמעידים בהליך נגדו, או שמא די בכך שהעדים והנאשם נמצאים בקרבה פיזית המאפשרת לנאשם את שמיעת העדויות מבלי שייווצר קשר עין ביניהם?