מתווך מקרקעין לא הוכיח כי היה הגורם היעיל בהתקשרות ולכן לא זכאי לדמי תיווך

בפניי תביעה כספית בסך 31,817 ש"ח אותה הגיש התובע, מתווך מקרקעין, נגד הנתבעים, בגין חוב דמי תיווך בהיותו הגורם היעיל ברכישת דירה על ידי הנתבעים, ברחוב האתרוג 7 בנווה מונוסון. (להלן הדירה")

טענות התובע

התובע, מתווך במקצועו, עותר לחיוב הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לו את הסך של 31,817 ש"ח בגין

דמי תיווך, שהינם בשיעור 2% מסכום רכישת הדירה, בצרוף מע"מ, בטענה שהעסקה נשוא תביעה זו התבצעה באמצעותו. (להלן: " העסקה"). לטענתו, הנתבעים חתמו ביום 27.2.02 על "טופס לקוחות", הוא נספח א' לכתב התביעה, בו התחייבו לשלם את עמלתו, בתמורה לאיתור נכס לרכישה. במעמד החתימה על הטופס, הציע לנתבע 1 נכס העונה לדרישותיו, ברחוב שנהב 3 בנווה מונוסון.

ביום  1.7.03, ולאחר שהראה לנתבעים מספר נכסים אחרים, הציג התובע בפני נתבע 1 דירה ברח' אתרוג 7 בנווה מונוסון (להלן:" הנכס"). התובע ביקר עם נתבע 1 בדירה, תאם פגישה בין בעל הדירה לנתבעים ובה סוכם מחירו. התובע הוא זה שפעל לבירור המצב המשפטי של הדירה, ליווה את הנתבעים למשרדי מנהל מקרקעי ישראל ביום 7.4.03 ולמשרדי הועדה לבנין ערים בפתח תקווה להוצאת המסמכים הקשורים בדירה וחריגות הבנייה בה.

לאחר מספר ימים, פנו הנתבעים לתובע, בטענה שאינם מוכנים לשלם 2% כעמלת תיווך מאחר שאין בכוונתם לרכוש את הדירה.

בדיעבד הסתבר לתובע שהנתבעים רכשו את הדירה ביום 14.1.04, מבלי ששילמו לו את עמלת התיווך, למרות שהוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות.

לטענתו, הנתבעים פעלו בחוסר הגינות ובחוסר תום לב, הכחישו את חוזה ההתקשרות בינם לבין התובע ואת תרומתו המכרעת לרכישת הדירה.

מכיוון שהדירה נרכשה בסכום של 310,000 $ עמלת התיווך הינה בסך  6,200 $ בצירוף מע"מ, דהיינו סכום התביעה.

טענות הנתבעים

נתבע 1 התקשר עם מספר מתווכי נדל"ן במהלך השנים 2001 - 2003, אשר הציגו בפניו נכסים רבים באזור "נווה מונוסון".

נספח א' לכתב התביעה, הוא "טופס לקוחות" שנחתם בשלושה מועדים שונים, ביחס לשלושה נכסים שונים, אך מעולם לא נחתם בידי מי מהנתבעים ביום 1.7.03 ביחס לדירה נשוא תביעה זו.

לחיזוק טענתו זו הגיש הנתבע במהלך דיון ההוכחות, עותק מנספח ז', שהוגש כ-נ/1 המצוי בידיו . מדובר בעותק מקורי באמצעות נייר פחם, מתוך פנקס התובע ובו מצויים רק שני נכסים, בעוד שהדירה נשוא תביעה זו, אינה  רשומה בו.

לטענתם, התובע לא הראה להם מעולם את הדירה ובאם הנתבע 1 היה יודע שמדובר בדירה נשוא תביעה זו, לא היה מתקשר בהסכם עם התובע, כיוון שכבר אז טיפל בכל הקשור לה מתווך אחר, מר דני פרייב. יתרה מכך, כבר ביום 18.6.03 ושבועיים טרם המועד שלטענת התובע חתם נתבע 1 על טופס הלקוחות לגבי הדירה, היא הוצגה בפני נתבע 1 על ידי מר דני פרייב במחיר של 340,000$ וזאת על פי נספח א' לכתב ההגנה. לטענתו, אין כל היגיון כלכלי להתקשר עם התובע בהסכם נוסף, לגבי אותה דירה, כאשר המחיר שנדרש על ידו הינו בסך 350,000 כעולה מנספח א' לכתב התביעה, הגבוה מהסכום אותו דרש המתווך פרייב.

לגרסת הנתבעים, התובע  לא ביצע עבורם כל בדיקה משפטית, לא התלווה אליהם למשרדי מנהל מקרקעי ישראל ואף לא נתבקש לעשות כן. אין זה הגיוני שהתובע התבקש לערוך בירור ביום 7.4.03 כאשר הנתבע 1, לגרסת התובע, ראה את הדירה באמצעותו רק ביום1.7.03.

ביום 2.8.03 נערכה פגישה במשרדי תיווך של מר דני פרייב, בהשתתפות הנתבעים, מר דוד מתוק נציג המוכרים וגב' דליה רובינשטיין אחות ואחת מהיורשים. בעקבות פגישה זו נתבע 1 פנה ביום 17.8.03 ללשכת רישום המקרקעין, כדי לקבל מידע על המצב המשפטי של הדירה ואף פנה לקבל את חוות דעתו של המהנדס אברם סורין ( נספחים ד' ו-ה' לכתב ההגנה).

ביום 3.9.03 יזם המתווך פרייב פגישה בוועדה לתכנון ובניה בפתח תקווה, בהשתתפות נציגי המוכרים ונתבע 1 ובה הובהר מצבו התכנוני של הדירה ובהמשך  יזם המתווך פרייב שלוש פגישות נוספות בין המוכרים לנתבע בדירה. בכל אותה תקופה מר דני פרייב הוא שהיה בקשר רציף עם נתבע 1, בעלי הדירה ופעל להשלמת העסקה משכך, שילם לו הנתבע את שכר טרחתו בסך 13,400 ש"ח.

דיון

1.         הצדדים חלוקים בשאלה האם התובע הוא  הגורם היעיל בהשלמת העסקה, או שכטענת הנתבע, הגורם היעיל בביצוע העסקה, הוא רק מתווך אחר בשם דני פרייב ולתובע לא היה כל חלק ובוודאי שלא היה הגורם היעיל בעסקה.