משרד עורכי דין נ' ברסלאואר

פסק דין

נתוני רקע ועובדות

1. תיק זה החל את גלגולו לפני בית משפט זה בבקשה להכריז כי פסק הדין, פסק חוץ שניתן ע"י בית המשפט בניו יורק ה - united states district court southern district of New York (להלן: "בית המשפט בניו יורק") ביום 17.08.11 כנגד המשיב ולפיו על המשיב לשלם למבקש סך של 151,167.22$ ארה"ב, בתוספת ריבית, הינו אכיף במדינת ישראל.

2. המבקשת הינה שותפות מוגבלת - משרד עו"ד בניו יורק, ארה"ב, העוסקת בין היתר בדיני עבודה. המשיב שכר את שירותיה של המבקשת על מנת שתייצגו בתביעה שהגיש כנגד מעסיקו לשעבר. המבקשת ייצגה את המשיב במשך 4 שנים אולם התביעה לא צלחה. לטענת המבקשת המשיב שילם לה עבור שירותיה מיום 8.8.06 ועד ליום 1.5.10 בלבד אולם עבור שירותיה מיום 1.5.10 ועד ליום הגשת התביעה בבית המשפט בניו יורק, המשיב לא שילם. חובו של המשיב צבר ריבית ועמד על 142,000$ דולר ארה"ב ביום הגשת התביעה. ביום 17.08.11 ניתן במעמד צד אחד פס"ד בבית המשפט בניו יורק כנגד המשיב ולפיו עליו לשלם למבקשת סך של 151,167.22$ דולר ארה"ב.

3. מחודש נובמבר 2009 ועד ימים אלה מתגורר המשיב דרך קבע בישראל. במהלך חודש אוגוסט 2011 הגיע למשיב מסמך אשר ממנו למד לטענתו לראשונה על ההליכים שהתנהלו כנגדו בבית המשפט בניו יורק. לאחר בדיקה שערך גילה על ההליכים שהתנהלו כנגדו כמו גם את העובדה כי המבקשת הגישה בקשה לפס"ד במעמד צד אחד בהעדר הגנה, וכי בקשה זו התקבלה לאור אישור מסירה החתום ע"י הנהלת בתי המשפט בישראל.

4. ביום 4.9.11 המשיב שלח לבית המשפט בניו יורק בקשה בה ציין כי למד לראשונה על ההליכים שהתנהלו כנגדו רק עם קבלת המכתב באוגוסט 2011. המשיב הדגיש כי המסמכים אודות ההליכים המתקיים כנגדו ובמיוחד כתב התביעה כלל לא הומצאו לו. המשיב ציין כי מאחר ולטענתו כלל לא בוצעה המצאה, הרי שבית המשפט בניו יורק נעדר סמכות לדון בעניינו עקב אי ביצוע המצאה כדין. ביום 23.9.11 הגישה המבקשת התנגדותה לאמור בבקשת המשיב מיום 4.9.11 לבית המשפט בניו יורק. ביום 3.10.11 שלח המשיב בקשה נוספת לבית המשפט בניו יורק ובה שב וביקש כי פס"ד שניתן בהעדר הגנה יבוטל. לאחר שהמשיב שלח את המכתב התברר לו לטענתו כי כבר ביום 30.9.11 קבע בית המשפט בניו יורק כי פסק הדין יישאר על כנו. על כן המשיב שלח ביום 12.12.11 בקשה לעיון חוזר אולם גם בקשה זו נדחתה ביום 23.1.12.

5. ביום 19.2.12 הגישה המבקשת בקשה לבית משפט זה לאכיפת פסק החוץ של בית המשפט בניו יורק. המשיב התנגד לבקשה ופרס את שלל טענותיו, כאשר העיקרית שבהן הינה שכתב התביעה המקורי לא הומצאה לו בהתאם לדיני ההמצאה בישראל, ודבר קיומו לא הובא לידיעתו עד לאחר שניתן פסק דין בתיק.

לאחר שטענות הצדדים נבחנו, ניתנה ביום 31.7.12 החלטה ע"י בית משפט זה המקבלת את הבקשה והאוכפת את פסק הדין של בית המשפט בניו יורק.

6. על החלטה זו הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה

(ע"א 33106-06-12),בבית המשפט המחוזי שופטי הרוב, בניגוד לשופטת המיעוט, סברו כי יש מקום לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לבית משפט זה, על מנת שישוב ויידרש לשאלת ההמצאה.

בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי אותה יש לכבד בשיטת המשפט הקיימת והנהוגה, התקיים לפני דיון בו נחקרו התובע וכן מר קובי לוי (להלן:"השליח") אשר ביצע את ההמצאה. הצדדים שבו והגישו את סיכומיהם ועת לשוב לבחון בשנית את סוגיית ההמצאה ולמעשה להשלים את ההחלטה/פס"ד הראשון שניתן ע"י ביהמ"ש זה. תחילה בתמצית טענות הצדדים.

טענות המבקשת

7. המבקשת הקדימה וטענה כי טענות המשיב בעניין המצאה והשאלה האם היא בוצע כדין או לא, הינה שאלה שהיה על הנתבע להעלות בפני בית המשפט בארה"ב וגם בערעור בארה"ב. משעשה כן בפני בית המשפט בארה"ב וטענותיו נדחו לגופו של עניין, ומשלא הגיש ערעור על החלטות בית המשפט בארה"ב אין בית המשפט בישראל יושב כערכאות ערעור על החלטות של בית המשפט בארה"ב.

לגופו של עניין טענה המבקשת כי ההמצאה בוצעה כדין בהתאם לתקנות 489-491 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, (להלן:"תסד"א"). ע"י הנהלת בית המשפט בישראל, באמצעות שליח בהתאם ל- November 15, 1965 Convention on the Service Abroad of Judicial and Extrajudicial Documents in Civil or Commercial Matters (להלן:"אמנת האג").

ע"פ אישור הנהלת בית המשפט בישראל, החתום ע"י כבוד השופט בדימוס גילון, מיום 17.7.2011, המסירה בוצע ע"פ ס' 5 (א) לאמנת האג, וזאת בדרך של הדבקה בדלת בהתאם לחוק הישראלי. אישור המסירה, הנחתם ע"י השליח, מאשר שהוא הופיע בכתובת דירתו של המשיב בשלושה תאריכים שונים קודם הדבקתו על דלת דירתו של המשיב.

נטען כי אין ספק כי השליח פעל בשקידה ראויה וסבירה כאשר ביצע את ההמצאה. השליח לא הגיע לבית המשיב פעם אחת אלא שלוש פעמים, וכן חקר ודרש אצל השכנים היכן נמצא המשיב. לאחר שלא מצא את המשיב להמציא לו כדין את הכתב, ולאחר שפעל בשקידה ראויה וסבירה ושאל את השכנים, הדביק את הכתב על הדלת החיצונית. השליח שביצע את המצאה הינו מיומן ומהימן שמבצע אלפי מסירות עבור בתי משפט והנהלת בית המשפט מזה שנים רבות. המבקשת ממשיכה וטוענת כי מאחר והמסירה בוצעה ע"פ אמנת האג, לא רק שקיימת חזקה כי הנהלת בית משפט ביצעה את המסירה ללא דופי אלא מאחר וקיים אישור ע"פ אמנת האג, החתום ושנבדק ע"י שופט, חזקה נוספת כי המסירה בוצעה כדין.

המבקשת מעלה טענות גם לעניין מהימנותו של המשיב, אשר טוען כי לא קיבל את כתב התביעה המקורית מארה"ב והזימון לדין, וזאת בניגוד מוחלט לדברי השליח ואישור המסירה ואישור מטעם הנהלת בית המשפט. לטענתה אין לסמוך על הצהרות המשיב מכוון שיש בהן סתירות. כל מסכת הטענות המופיעות בתצהירו של המשיב הנוגעים לעניין אי סימון דירתו בשם של המשיב וכו', אמירות בעלמא הם. אם שליח המבצע מסירות רגילות מצליח לאתר את דירתו המשיב, על אחת כמה וכמה ששליח מיומן שכל עבודתו בתחום הינו מסירות בי דין עבור בתי משפט. מאחר והמשיב לא דייק בהצהרותיו, חזקה שכל האמור בתצהירו אינו אמת והינו המשך התחמקות של המשיב מלשלם את חובו למבקשת, ואינו בוחל בשום אמצעים, גם באמירת שקר.

טענות המשיב

8. לטענת המשיב פס"ד בניו יורק ניתן, מבלי שניתנה לו אפשרות סבירה להתגונן טרם ניתן פסק הדין (להלן: "ההליך הזר" ). לטענתו הוא לא ידע בפועל על קיום ההליך הזר, אלא במועד מאוחר, וזאת כתוצאה מכך שכתב התביעה וההזמנה לדין בהליך הזר כלל לא הומצאו לו בפועל.

לפי ההלכה, המצאה באמצעות הדבקה על הדלת הינה "חשודה" מלכתחילה. בסופו של דבר אמורים דיני ההמצאה להבטיח את הגעתם של המסמכים הרלוונטיים לנמען, על מנת שהמשיב יוכל להתגונן כראוי מול הטוען כנגדו. במידה שהמבקשת או מי מטעמה ביקשו להמציא את המסמכים שלא למשיב עצמו, אלא באמצעות אחת הדרכים המהוות חריג להמצאה ה"קלאסית" לנמען גופו, היה על ההמצאה להיעשות תוך הקפדה דווקנית ומדויקת על קיום ההוראות הרלוונטיות שבתסד"א ודרך פירושן בפסיקה. לא כך נעשה, בלשון המעטה.