משרד להגנת הסביבה / תל אביב נ' אביחסרה

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר.

הבקשה מנוסחת אמנם כבקשה להקלה בעונש. ברם, לגופו של עניין עותר המבקש לביטול פסק-דין שניתן בהעדר.

ביום 28.3.11 לא התייצב המבקש לדיון בעניינו על אף שהוזמן לדיון כדין. לנאשם הודע בכתב האישום כי אם לא יתייצב למשפט ולא יופיע סנגור מטעמו, יראו אותו כמודה בעבודות הנטענות בכתב האישום. בהתאם לסעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), הורשע הנאשם בעבירות של מניעת זיהום אוויר, עבירה לפי סעיפים 4, 5 ו- 11 לחוק מניעת מפגעים, תשכ"א-1961 ואיסור זיהום אוויר בלתי סביר מרכב, עבירה לפי תקנה 4 לתקנות למניעת מפגעים (זיהום אוויר מכלי רכב בדרך), תשס"א-2001.

בהמשך לכך, נגזר על הנאשם עונש של 2,500 ₪ קנס.

בבקשתו לביטול פסק-דין טוען הנאשם שהתכוון להגיע לדיון אך נבצר ממנו בעל כורחו. מעבר לכך, לא מנמק הנאשם מדוע לא התייצב לדיון.

עוד טוען הנאשם כי ביום אירוע נבדק רכבו על-ידי פקח. הנאשם טען שהציג בפני הפקח תעודה של בוחן מורשה ממכון מורשה, אשר מצביעה על תקינות זיהום אויר ברכב כחודש לפני האירוע. התעודה צורפה לבקשה.

המאשימה מתנגדת לביטול פסק-הדין.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, לא שוכנעתי כי קיימת עילה לביטול פסק-הדין שניתן בהעדר.

סעיף 130(ח) לחוק קובע כדלקמן:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית-המשפט, על-פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהייתה סבירה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

כלומר, על בית-המשפט לבחון שני מבחנים. האחד הינו האם הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של הנאשם, והשני האם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

במקרה דנן, ראשית לא מצאתי סיבה מוצדקת לאי-התייצבותו של הנאשם. בבקשתו ציין הנאשם כי נבצר ממנו להגיע בעל כורחו, אך לא פירט מעבר לכך ולא מסר את הסיבה הממשית אשר בשלה לא התייצב לדיון. בנסיבות אלה, לא מצאתי סיבה לאי-התייצבות הנאשם.

שנית, לגופו של עניין, הנאשם מודה, הלכה למעשה, כי אכן הפקח מדד את זיהום האוויר מרכבו ומצא כי הזיהום מרכבו עולה על המותר. אלא שהנאשם מוסיף וטוען כי למעלה מחודש קודם לאירוע נערכה בדיקה לרכב והוא נמצא תקין. האירוע הנוגע לכתב האישום התרחש ביום 23.6.09, ואילו בדיקת רכבו של הנאשם על-פי התעודה שהוגשה הינה מיום 8.5.08, כלומר כחודש וחצי טרם העבירה. בנסיבות אלה, סבורני כי אין בתעודה האמורה משום אינדיקציה לכך שבמועד האירוע רכבו של הנאשם לא פלט זיהום מעבר לנדרש. התעודה יכולה להעיד לכל היותר על מצב הרכב במועד הוצאתה, אך לא כחודש וחצי לאחר מכן. לפיכך, לא מצאתי שביטול פסק-הדין דרוש כדי למנוע עיוות דין.

אשר על-כן, הבקשה לביטול פסק-הדין נדחית.

למרות האמור לעיל, אני קובע כי הנאשם יוכל לשלם את הקנס בסך 2,500 ₪ בחמישה תשלומים שווים ורצופים שהראשון שבהם ביום 1.6.11. לא ישולם אחד התשלומים במועדו, תעמוד יתרת תשלום הקנס לפירעון מיידי.

מזכירות בית-המשפט תצרף להחלטה זו שוברים לתשלום כמפורט לעיל.

מזכירות בית-המשפט תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"א, 01 מאי 2011, בהעדר הצדדים.