משרד התעשייה המסחר והתעסוקה חיפה נ' עלם

גזר דין

1.ביום 3.10.2013 זוכה הנאשם מביצוע עבירה של מכירת מצרך במחיר העולה על מחירו הקובע - המירבי, לפי סעיפים 11(א) ו-4(א) לחוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק הפיקוח) והורשע בביצוע עבירה של אי מילוי חובת הפיקוח, לפי סעיף 35 לחוק זה, שזו לשונו:

"(א)מעביד יפקח על עובדו או מורשהו לשם מניעת ביצוע עבירות לפי חוק זה בידיהם.

(ב)לא קיים מעביד חובתו כאמור בסעיף קטן (א) ונעברה עבירה לפי חוק זה, דינו – מאסר שנה.

(ג)עבירה לפי סעיף זה אינה טעונה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות".

כמפורט בהכרעת הדין, בעת שהנאשם לא מילא את חובת הפיקוח, נמכרו במכולת שבבעלותו המוצרים הבאים במחירים העולים על מחיריהם המירביים:

*ליטר חלב בקרטון 3% שומן, שמחירו המירבי הינו 6.22 ₪, נמכר במחיר של 6.30 ₪;

*גבינת שמנת חמוצה 15% 200 מ"ל, שמחירה המירבי (על-פי כתב האישום המתוקן מיום 13.2.2013) הינו 2.35 ₪, נמכרה במחיר של 2.40 ₪;

*לחם אחיד כהה פרוס 750 גרם, שמחירו המירבי הינו 7.38 ₪, נמכר במחיר 7.50 ₪;

*ליטר חלב בקרטון 1% שומן, שמחירו המירבי 5.82 ₪, נמכר במחיר 5.90 ₪;

*חמאה רגילה 100 גרם, שמחירה המירבי 3.70 ₪, נמכרה במחיר 4.00 ₪;

*ק"ג מלח שולחן מעולה, שמחירו המירבי 1.95 ₪, נמכר במחיר 2.00 ₪.

2.בטיעוניה לעונש ציינה באת-כוח המאשימה כי העדר הפיקוח מצד הנאשם הוא שהביא למכירת מוצרים בסיסיים במחירים גבוהים מהמותר, וכי מדובר בשיטה ולא באירוע חד-פעמי. לטענתה, מתחם הענישה באשר לקנס נע משתרע סביב סכום של 2,000 ₪ בגין כל מוצר שמחירו הופקע. בעוד שבאת-כוח המאשימה עתרה להטלת קנס מרתיע, ביקש הסניגור להסתפק בקנס בסכום נמוך לאור גילו הצעיר של הנאשם, הבעת חרטה מצידו והיותו אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי.

הבניית הענישה – בחינה תלת-שלבית

3.העיקרון המנחה בגזירת העונש הינו עקרון ההלימה, דהיינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג העונש ומידת העונש המוטל עליו (ראו: סעיף 40ב לחוק העונשין). לעיקרון ההלימה, המבטא למעשה את עיקרון הגמול, משקל בכורה בהשוואה למשקלם של שיקולי מניעה, הרתעה ושיקום בענישה (ת"פ (מחוזי נצ') 92-08 מדינת ישראל נ' חבר (פורסם בנבו, 9.6.2013) (להלן: עניין חבר)).

4.בית המשפט העליון קבע כי לשם הגשמת עיקרון זה על בית המשפט לקיים בחינה תלת-שלבית לצורך גזירת העונש.

החלוקה התלת-שלבית שנקבעה על-ידי השופט פוגלמן בע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.7.2013) (להלן: עניין דבס) הינה כדלקמן: בשלב הראשון יקבע מתחם הענישה ההולם את נסיבות ביצוע העבירה ואותן בלבד; בשלב השני יקבע אם יש לסטות מהמתחם שנקבע בשלב הראשון; ובשלב השלישי - ככל שלא נקבע בשלב השני כי יש לסטות מהמתחם עקב שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור, ישקלו נסיבותיו האישיות של הנאשם ונסיבות רלוונטיות אחרות.

הניתוח שלהלן יערך בדרך שהותוותה בעניין דבס.

מתחם הענישה

5.בשלב הראשון, בטרם יקבע בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, עליו לבחון ולקבוע מהו מתחם העונש ההולם את מעשה העבירה שהוא ביצע בהתאם לעקרון ההלימה. בעניין דבס הוסבר כי מתחם העונש ההולם הוא אמת-מידה נורמטיבית-אובייקטיבית, המשקללת את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מן העבירה, מדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה זו ונסיבות ביצועה, לרבות מידת אשמו של הנאשם.