משרד הפנים סרב להארכת אשרת השהות של אזרחית רוסיה לאחר גירושיה מבעלה אזרח ישראל

הרקע העובדתי והמחלוקת בתמצית:

בפני עתירה המופנית כנגד החלטת המשיבה אשר הורתה לעותרת לצאת את ישראל בהחלטה מיום 12/3/08.

העותרת אזרחית רוסיה ונישאה ביום 2/5/06 לאזרח ישראלי. ביום 14/9/06 הגיש בעלה בקשה לאשרת כניסה לישראל עבור העותרת ובנה אשר נכנסו לישראל על פי אשרה ב2 ביום 24/10/06. האשרה הוארכה מעת לעת תוך שהמשיבה בוחנת את כנות הקשר בין העותרת לבעלה. לאחרונה הוארכה האשרה עד ליום 28/2/08.

בין לבין התערערו היחסים בין בני הזוג. העותרת טענה כי בעלה נהג כלפיה באלימות. הוא טען שהיא בחרה לעזוב את הבית. לא אדרש לנסיבות הפרידה אשר אינן מן העניין. החשוב הוא שהעותרת ובעלה אינם עוד ביחד. על רקע מידע זה זימנה המשיבה את העותרת למספר שימועים והיא לא התייצבה. ביום 24/2/08 התייצבה העותרת במשרדי משרד הפנים ונערך לה שימוע. בהמשך, כאשר הגיעה העותרת למשרדי משרד הפנים נמסרה לה ביום 12/3/08 ההחלטה לפיה מאחר ושני בני הזוג הצהירו כי אינם חיים יחדיו ומאחר והבעל הודיע על כוונתו להתגרש כי אז לא תאושר עוד שהייתה בישראל ועליה לצאת את הארץ.

בו ביום הוגש למשרד הפנים ערר על ההחלטה ע"י ב"כ העותרת (עו"ד פאטמה מנאע). עוד באותו יום נשלחה לב"כ של העותרת דאז תשובה הדוחה את הערר והמנמקת את טעמי הפסקת שהייתה של העותרת בישראל. כנגד החלטה זו מופנית העתירה שבפני.

טיעוני הצדדים:

העותרת טוענת כי החלטת המשיבה בלתי סבירה. לטענתה לא נלקח בחשבון כי העותרת עזבה את בעלה עקב אלימות כלפיה. לא ניתן משקל לעובדה כי הבעל מנסה להרחיקה מישראל ולהשיג, בדרך זו, יתרון דיוני במסגרת המאבק בניהם בענייני הפירוד. עוד טוענת היא כי לא נערך לה שימוע ובכך נפל פגם בהליך. בנוסף טוענת העותרת כי על אף האלימות שנקט בן זוגה נגדה טרם גמלה ההחלטה הסופית לנתק את הקשר בין בני הזוג והיה על משרד הפנים להעמיק את בדיקת הקשר ביניהם. לחילופין טוענת היא כי אם אכן לא תגיע להשלמה עם בעלה כי אז יש לאפשר לה לסיים הליכים של גירושין ו/או התרת נישואין. כן טוענת היא כי היא בעלת זכויות בחברה המפעילה מכון לעיצוב הגוף ויש לאפשר לה פרק זמן סביר להסדרת התחייבויותיה העסקיות, בטרם תצא את הארץ.

ב"כ המשיבה טוענת כי ההליך המדורג לקבלת מעמד בישראל הופסק כדין, זאת עקב הפסקת החיים המשותפים של העותרת ובעלה. העותרת אינה נכנסת תחת כנפיו של נוהל הפסקת הליך מדורג עקב אלימות בן בני זוג מאחר ואין לה ילדים משותפים עם בעלה וחלפה פחות משנה מיום תחילת ההליך המדורג ועד למועד בו נפרדו בני הזוג. עוד נטען כי העותרת לא פרטה בעתירתה את כל ההליכים שהתנהלו בעניינה ואף טענה כי לא נערך שימוע, על אף שנערך שימוע, ובכך יש חוסר ניקיון כפיים. בנוסף, עצם ההמתנה עד לחלוף מועד האשרה בטרם נקיטת הליכים להסדרת חוקיות השהיה בארץ מהווה חוסר ניקיון כפיים. מכל הטעמים הנ"ל מבקש המשיב כי העתירה תידחה.  

דיון והכרעה:

דין העתירה להדחות.

בטרם אפרט את נימוקי ראוי להזכיר את הכללים החלים על היקף התערבותו של בית משפט לעניינים מנהליים בהחלטות שר הפנים בעניין הענקת אשרות או דחיית בקשות לאשרות שהייה בישראל. ההלכה בדבר שיקול הדעת הרחב המסור לשר הפנים בעניינים אלו פורטה רק לאחרונה בעע"ם 7244/07 לודמילה אלכסנדרובה ואח' נ' משרד הפנים - מנהל האוכלוסין ואח', פסק דין מיום 2/7/08, פורסם באתר הרשות השופטת:

http://elyon1.court.gov.il/files/07/220/074/v16/07074220.v16.htm

"חוק הכניסה לישראל מתנה את שהייתם בישראל של מי שאינם אזרחים ישראלים או בעלי אשרת עולה או תעודת עולה, ברישיון ישיבה שהסמכות להענקתו מסורה לשר הפנים על פי החוק. לצורך הפעלת סמכות זו נתון לשר הפנים שיקול דעת רחב (ראו: בג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 520 (1992) (להלן: עניין קנדל); עע"ם 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, פיסקה 5 (טרם פורסם, 16.3.2006); בר"ם 696/06 אלקנוב נ' בית הדין לביקורת המשמורת של שוהים שלא כדין, פיסקה 16 (טרם פורסם, 18.12.2006); בג"ץ 4542/02 עמותת "קו לעובד" נ' ממשלת ישראל, פיסקה 46 (טרם פורסם, 30.3.2006); עע"ם 11538/05 נטיוסוב נ' שר הפנים, פיסקה 5 (טרם פורסם, 25.11.2007) (להלן: עניין נטיוסוב)) והמדיניות שאותה מיישם משרד הפנים לעניין הענקת אשרות ורישיונות ישיבה בישראל כאמור היא מדיניות מצמצמת לפיה תוענק לזרים אשרה לישיבת קבע בישראל במקרים חריגים ובהתקיים שיקולים מיוחדים (ראו: בג"ץ 656/87 מנצח נ' שר הפנים (לא פורסם, 7.3.1988); עניין קנדל, 521; בג"ץ 1689/94 הררי נ' שר הפנים, פ"ד נא(1) 15, 19 (1994); בג"ץ 3403/97 אנקין נ' משרד הפנים, פ"ד נא(4) 522, 525 (1997) (להלן: עניין אנקין); בג"ץ 708/06 גורסקי נ' משרד הפנים, פיסקה 12 (טרם פורסם, 23.9.2007)). ככלל, רצונו של תושב זר להימצא בקרבת בן משפחתו שהינו אזרח או תושב ישראל לא ייחשב כטעם המצדיק מתן רישיון לישיבת קבע בישראל (ראו: עניין אנקין, 524, 527; בג"ץ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, 294 (2002); דנג"ץ 8916/02 דימיטרוב נ' משרד הפנים (לא פורסם, 6.7.2003); עניין נטיוסוב, פיסקה 6)."

על רקע ההלכות דלעיל אבחן את טיעוני הצדדים וסבירות החלטת המשיב.

בפתח טיעוניו ביקש ב"כ העותרת לטעון כי מצב מערכת היחסים בין העותרת ובעלה טרם הובהר ויש לתת להם את הארכה לגבש ביניהם הסכמות בדבר המשך חיים משותפים. בהמשך שונה קו הטיעון ולמעשה, כך ניתן להבין, מצמצת העותרת את בקשתה למתן ארכה להסדיר את הליך הפירוד מבעלה וכן להסדיר את חיסול עסקיה. יצוין כי בקשה זו שונה מזו שפורטה בעתירה עצמה וגם שונה מזו שביקשה העותרת ממשרד הפנים כאשר טענה שיש להמשיך בהליך המדורג.

ככל שהדבר נוגע לסעדים כפי שהתבקשו בעתירה, דין העתירה להדחות. ההליך המדורג הופסק כחוק מאחר ושני בני הזוג הצהירו, כל אחד בנפרד, כי דרכיהם נפרדו. בנסיבות אלו מוסמך היה שר הפנים להורות על הפסקת ההליך המדורג המיועד מראשיתו לבחינת כנות קשר נישואין בין אזרח ישראלי לאזרח זר שאינו יהודי, זאת בטרם תינתן לבן הזוג הזר אזרחות ישראלית. בטעון בפנינו הדגיש ב"כ העותרת (בניגוד למבוקש בעתירה) כי העותרת אינה מבקשת אזרחות ומכך שממילא אין עוד להלין על הפסקת ההליך המדורג. די בכך כדי שלא תהיה עילה להתערבות בהחלטת שר הפנים, שהיא לב העתירה, כפי שהוגשה.

סבור אני כי דין העתירה להדחות גם מהטעם שהעותרת לא פרטה ולא גילתה בעתירתה את כל ההליכים שהתקיימו בעניינה. כך למשל טענה כי לא נערך לה שימוע ולא סיפרה כי זומנה לשני שימועים אליהם לא התייצבה וכי בסופו של דבר נערך לה שימוע. אי גילוי כל הפרטים ומסירת מידע שאינו נכון בעליל מהווה עילה לדחיית העתירה מטעם זה בלבד.

העותרת לא הציגה כל ראיה או מסמך המעידים כי החלה בנקיטת הליכי פירוד מבעלה, כגון פניה לבית משפט, וגם לא כי החלה בהסדרת עסקיה, על אף שידעה כי עליה לצאת את הארץ. סבור אני כי גם התנהגות זו מהווה חוסר ניקיון כפיים.

די בכל אלו כדי שהעתירה תידחה.