משרד הפנים-היועץ המשפטי לממשלה ואח' נ' עיריה טייבה ואח'

פסק דין

כללי

מונח לפני ערעורו של מר אחמד עבד אלקאדר (להלן: "המערער"), על הכרעת הנאמן להסדר הנושים של עיריית טייבה (להלן: "הנאמן"), בתביעת החוב שהגיש המערער. הנאמן דחה את תביעת החוב בקובעו שהמערער לא זכאי לשכר עבור עבודתו לכאורה, בעיריית טייבה (להלן: "העירייה"). במסגרת הערעור, נדרש בית המשפט ליתן את הדעת למלאכתו של בעל התפקיד בבחינת תביעת החוב, ומידת התערבותו של בית המשפט בהכרעתו של בעל התפקיד, במסגרת הערעור שמגיש הנושה על דחיית תביעת החוב.

עיקר העובדות הדרושות לעניין:

המערער טוען כי שימש כמאמן קבוצת הנוער בכדורגל של עיריית טייבה (להלן: "הקבוצה"). אין חולק שבין המערער לבין העירייה לא נחתם חוזה העסקה אלא שלטענתו הוסכם בעל-פה, שבתמורה לשירותיו של המערער כמאמן הקבוצה, יקוזזו חיוביו השוטפים לעירייה.

בתביעת החוב של המערער נתבע סך של 76,100 ₪ לתשלום בגין חוב העירייה כלפיו, חוב אשר כאמור העירייה לא שילמה לו ולחילופין לא קיזזה אותו כנגד חיוביו לעירייה.

השכר שנתבע בתביעת החוב נחלק לשני אלה: האחד, שכר עבודה המגיע למערער לטענתו, עבור עבודתו בעירייה בין השנים 1995-1997. השני, שכר עבודה המגיע למערער לטענתו, עבור עבודתו בעירייה בין השנים 2000-2002.

הנאמן דחה ביום 17.2.10 את תביעת החוב . הנאמן קבע שלא נמצאו מסמכים המעידים על הסכם העסקה בין המערער לבין העירייה, תוך שהוסיף שגם לאחר בירור עם הגורמים האחראים בעירייה לא נמצא תימוכין לעמדת המערער, כמו גם התביעה נעדרת תימוכין בכרטסת הנהלת החשבונות של העירייה ובהבדל ממרבית עובדי העירייה.

עמדת המערער

לטענת המערער, התעלם הנאמן מהמסמכים שצורפו לתביעת החוב, שיש בהם לשיטתו, כדי להעיד על העסקתו כמאמן כדורגל של הקבוצה. המערער טוען שגם אם אין חוזה העסקה רשמי, אזי הוא הסתמך על מצגי והתחייבויות הנהלות העירייה במהלך השנים. נטען כי קיימות אסמכתאות לטענות המערער ובין אלה המוכיחות את טענתו בדבר קיזוז חיוביו כלפי העירייה כנגד תשלום השכר עבור עבודתו כמאמן הקבוצה.

עמדת הנאמן

הנאמן בתגובתו מיום 1.5.2010 סבור כי הכרעתו בדין. הנאמן מפנה לכך שרכיב השכר שנתבע עבור השנים 1995-1997, מתייחס לתקופת הקפאת ההליכים הראשונה של העירייה, שהסתיימה זה מכבר בהסדר נושים. משכך, שעה שאושר הסדר הנושים הראשון, מורקה מצבת הנשייה של העירייה, ולכן היא מופטרת מחובותיה באשר לתקופת ההקפאה הראשונה. משכך, אין מקום להכיר בתביעת החוב ביחס לתקופה דנן.

הנאמן מוסיף וטוען כי בכל מקרה לא עמד המערער בנטל ההוכחה המוטל עליו, וזאת לשתי תקופות ההקפאה. בהקשר זה נטען שהמערער המציא, פרט לתצהירו, רק מסמכים ספורים שחלקם מתייחס לתקופה הקודמת בה העירייה הייתה מצויה תחת הקפאת הליכים הראשונה ומשכך אינם רלוונטים. חלקם האחר, אינו מעיד על חוזה העסקה בין הצדדים וכמות שהדבר אף עולה מתדפיסי חשבון הבנק. עוד טוען הנאמן שבבירור עם מנהל מחלקת הספורט בעירייה, עלה שאין כל מידע על העסקת על העסקת המערער בין השנים 2000-2002. הנאמן אף טוען שאין מקום להכרה במסגרת תביעת החוב בשכר הטרחה של עורך הדין שהגיש תביעת החוב והערעור.

עמדת הכנ"ר

הכנ"ר תומך בעמדת הנאמן ונימוקיו, וסבור שדין הערעור להידחות.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לעמדות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות ואנמק:בהתאם לפרק ד' לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 (להלן: "תקנות פשיטת הרגל"), על נושה להגיש תביעת חוב בגין נשייתו בפושט הרגל. האחרון מוסמך לבחון את תביעת החוב כדבעי, לקבל את מלוא המסמכים הדרושים, לבוא בדברים עם הנושה ועם גורמים נוספים, להגיע לחקר האמת ולהכריע בהתאם בתביעת החוב. בהקשר זה נקבע בתקנה 93 לתקנות פשיטת הרגל:

"הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש ראיות נוספות לה".

תפקידו של בעל התפקיד בבדיקת תביעת החוב, אינו תפקיד טכני גרידא, אלא תפקיד מהותי המחייב אותו לבדוק כדבעי את מכלול הטענות, בדרך שנבחנות בבית המשפט.

בהקשר זה אפנה לספרות שבחנה את הסוגיה: