משרד הפנים-היועץ המשפטי לממשלה ואח' נ' עיריה טייבה ואח'

החלטה

עיינתי בבקשת עיכוב הביצוע ובתגובת הנאמן, ומצאתי כי אין בבקשת עיכוב הביצוע דבר. עניין לנו, הלכה למעשה, במיחזור טענות שהועלו, נדונו במפורט ונדחו לגופן בפסק דיני נשוא הבקשה, ואין באף אחת מהן בכדי לאפשר עיכוב ביצוע. זאת ואף זאת, הבקשה נסמכת במידה רבה על טענות אוירה שאין להן בסיס, ומקצתן הינן היפוכה המוחלט של האמת בכל הנוגע לדיון שנערך, זאת באופן הגובל, ואני זהירה בלשוני, בניצול לרעה של הליכי משפט.

לגופם של דברים; אין לי אלא להצטרף לעמדת הנאמן ובעיקר לפסקי הדין של בית המשפט העליון המדברים בעד עצמם ועומדים בניגוד מוחלט ל"דין" עליו מתבסס המבקש. עניין לנו בפינוי מנכס מסחרי שמעולם לא היה בבעלות המבקש. דבר המבדיל בתכלית את המקרה מפינוי של דירת מגורים. זאת ואף זאת, מאזן הנוחות בנסיבות המקרה, הצדדים והנכס הספציפי, נוטה במובהק לטובת העירייה, באשר עסקינן בנכס ציבורי, יחיד במינו באותה רשות, אשר מוחזק שלא כדין מזה שנים בידי המבקש בלא שישלם בעדו ולו פרוטה. אין צורך להכביר מילים כי כאשר בהליכי הבראה של רשות עסקינן, נזקקת היא בדחיפות לרה-ארגון ולניצול יעיל של נכסיה. אי לכך המשך העיכוב בהחזרת הנכס מסב נזק כבד לעירייה וכן לתושבי טייבה, אשר הם הם המוטב העיקרי של הקפאת ההליכים.

אין לי אלא לתמוה על הניסיון המאוחר לבצע מקצה שיפורים ראייתי. חרף העובדה כי הבקשה הייתה תלויה ועומדת מזה כשנה טרם ניתן פסק הדין, "נזכר" המבקש אך עתה, לאחר מתן פסק הדין, לבקש הגשה של ראיות נוספות, זאת כאשר די בעיון קצר באותן ראיות בכדי ללמד כי היה לאל ידו להגישן מבעוד מועד לו נקט בשקידה ראויה. זאת ועוד, אף לגופם של דברים לא השתכנעתי כי יש במבוקש, ולו ולכאורה, את היכולת לשנות את התוצאה. אין לי אלא להצטער על כך כי המבקש ממשיך בהתעלמותו מדיני הראיות ומן הפרוצדורה התקינה, ומבקש לעשות בהליך ככל העולה על רוחו תוך התעלמות מן הדין. לעניין זה אוסיף ואבהיר כי אף הטענות בדבר אי התאמה למסגרת בקשה למתן הוראות, הינן מיחזור של טענות שעלו ונדחו לגופן בהחלטתי, וזאת באשר טענותיו של המבקש אף בעניין זה נוגדות בתכלית את ההלכה הפסוקה.

נקודה נוספת עליה יש לתמוה הינה האורח בו מלין המבקש על "משפט שדה" שנערך לו. בא כוחו של המבקש טען בהרחבה, הן בכתובים והן במהלך הדיון. כמו כן, בשום שלב משלבי הדיון לא התבקשה העדתו של עד נוסף אשר סורבה על ידי. אל לו למבקש לדרוש שכר על מחדליו הוא בכל הנוגע לאי הבאת עדים, קל וחומר שלא להגעתו בלתי מוכן (שלא לומר סובל מ"קוצר זיכרון" תמוה) לדיון, עד כי לא היה בידו מענה לשאלות בסיסיות שנשאל בחקירתו. יוצא כי אי האמון עליו הוא קובל לא היה גזירת גורל או דעה קדומה מצד בית המשפט, אלא פועל יוצא של התנהלותו הוא ורמת האמינות הנמוכה שהותירה עדותו בלב בית המשפט.

די באמור לעיל בכדי לדחות את הבקשה, וזאת בלא להתייחס לטענות נוספות ומקוממות שמעלה המבקש. אלא שפטור בלא כלום אי אפשר, ומן הראוי להתייחס בקצרה לטענה מקוממת במיוחד שמעלה המבקש לעניין סעיף 3.ד להחלטתי. הערתי שם כי בדיני מדינת ישראל אין מקום לאפשר סטייה מדיני החברות ומן הדין בכלל, ולאפשר המחאות חיובים המנוגדות לדין. אין לי אלא לתמוה הכיצד המבקש מהין לגרוס כי עסקינן באמירה המצויה על סף העלבת הציבור הערבי כולו. נהפוך הוא. דווקא המבקש, אשר לא זו בלבד שנהג באופן פסול, מוסיף וטוען כעת כי פעולה בניגוד לדין תוך העלאת טענות שקריות והתנהלות שמטרתה להנציח את אי התשלום לרשות המקומית, הנה חלק מ"סממנים תרבותיים חברתיים המאפיינים מגזר דומיננטי במדינת ישראל". יוצא כי הפוסל במומו פוסל; המבקש, הוא ולא אחר, מנסה לקדם את עניינו על ידי הטלת דופי, הלכה למעשה, בציבור שלם. זאת באמצעות רתימת ציבור זה, שלא ברשותו ושלא לטובתו, לעגלת ההתנהלות הפסולה, שלא לומר שחיתות מידות בה חטאו הוא ומקורביו. זאת לא למען הציבור הערבי או תושבי טייבה, אלא על חשבונם, ולמען קידום ענייניו הפרטיים שלו ותפיסת מקרקעי ציבור של עיריית טייבה חינם אין כסף.

סוף דבר, אין לי אלא להצר על האורח בו הוגשה בקשה זו ועל תוכנה. אי לכך הנני דוחה את הבקשה ומבטלת את הצו הארעי שניתן. בנסיבות החריגות והחמורות של מקרה זה יישא המבקש בהוצאות ושכ"ט עו"ד לנאמן בסך 10,000 ₪ + מע"מ, אשר יחולטו מתוך הערבות

הבנקאית שהופקדה עם מתן הצו הארעי. יתרת הערבות תעמוד בעינה עד להחלטת בית המשפט העליון או תום המועד המוקצב לערעור על החלטתי זו בעניין עיכוב הביצוע.

המזכירות תודיע לצדדים על החלטתי.

ניתנה היום, ה' אלול תש"ע, 15 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: