משרד הביטחון - אגף שיקום נכים נ' פלוני ואח'

השופטת ד' ברק-ארז:

1.  האם טיפול פסיכולוגי לבן או בת זוג של נכה צה"ל הוא חלק מהטיפול שלו זכאי הנכה עצמו לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים או החוק)? או שמא מדובר בהטבה הניתנת מכוח הוראות פנימיות של משרד הביטחון, ולכן כפופה לתנאים ולמגבלות שקבועות בהן? זו השאלה הנדרשת להכרעה בערעור שבפנינו.

הרקע לערעור

2.  המשיב 1 (להלן: המשיב) סובל מתסמונת PTSD (הפרעת דחק פוסט-טראומטית) כתוצאה מפעילות מבצעית בלבנון שבה נטל חלק בשנת 1984. בעקבות זאת הוא הוכר כנכה צה"ל על פי חוק הנכים על ידי משרד הביטחון, הוא המערער שבפנינו. לאורך השנים חלו שינויים בדרגת נכותו של המשיב, וכיום היא עומדת על 70%. המשיבה 2 (להלן: המשיבה) היא אשתו של המשיב.

3.  בשל נכותו נעזר המשיב במערך טיפולי הממומן על ידי משרד הביטחון ואשר נועד לסייע בשיקומו. בין היתר, מסתייע המשיב בטיפול פסיכולוגי פרטני. כמו כן, במהלך השנים 2010-2008 נעזרו המשיבים בטיפול פסיכולוגי זוגי.

4.  בחודש מאי 2010 פנה המשיב למשרד הביטחון בבקשה להעניק למשיבה מימון עבור טיפול פסיכולוגי פרטני. בעקבות זאת, הופנתה המשיבה לקבלת טיפול כאמור, בהתאם להוראה 84.03 להוראות אגף שיקום נכים במשרד הביטחון, שעניינה הוא "מימון לטיפול נפשי – נכים" (להלן: הוראה 84.03). בין השאר, מכירה ההוראה בזכאות לטיפול פסיכולוגי של "בן/בת זוג של נכה, או הוריו של נכה, בעל דרגת נכות של 50% ומעלה... כאשר מטרת הטיפול היא שיפור תפקודו של הנכה בזיקה לנכות המוכרת, או מניעת החמרתו" (סעיף 23 להוראה). בהתאם לנספח ג' להוראה 84.03, הטיפול הפסיכולוגי הניתן לבן או בת זוג של נכה צה"ל מוגבל לפרק זמן של שלוש שנים.

5.  בסוף חודש יולי 2014, הודיע משרד הביטחון למשיבים על הפסקת מימונו של הטיפול הפסיכולוגי שניתן למשיבה, לאחר שחלפה תקופת הזכאות בת שלוש השנים, בהתאם להוראה.

6.  בשלב זה, פנה המשיב אל משרד הביטחון בבקשה לאשר את המשך מימונו של הטיפול הפסיכולוגי שניתן למשיבה. מאחר שהבקשה סורבה, הגישו המשיבים עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"ם 18691-08-15, השופטת מ' אגמון-גונן). המשיבים טענו בעתירתם כי ההחלטה להגביל את תקופת הזכאות של המשיבה הייתה בלתי חוקית – מאחר שהתקבלה לטענתם בחוסר סמכות, בחוסר סבירות ועל יסוד שיקולים זרים. באופן כללי יותר, נטען כי משרד הביטחון מחויב במתן טיפול פסיכולוגי לבני ובנות זוג של נכים ללא מגבלת זמן כל עוד הדבר נדרש על מנת למנוע החמרה במצבו של הנכה.

7.  ביום 8.12.2016 קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה. בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי זכותו של המשיב לקבלת טיפול רפואי ממשרד הביטחון מעוגנת בסעיף 43 לחוק הנכים, הקובע כי על אגף השיקום במשרד הביטחון חלה החובה לספק לנכי צה"ל טיפול כולל בנכותם (לרבות עקב החמרה בנכותם), כל אימת שמתגלה צורך בטיפול כאמור. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי גם הטיפול הנפשי הניתן לבן או בת הזוג הוא חלק ממערך הטיפול הכולל בנכה, וכי יש להעניקו כל עוד קיים צורך רפואי בכך.