משקי ליסינג להתיישבות אגודה שיתופית נ' משרד הבטחון ואח'

פסק דין

התובעת, חברה להשכרת רכבים, הגישה נגד הנתבעים תביעה להטבת נזקיה בגין התאונה נשוא התביעה. הנתבע 1 הגיש נגד התובעת תביעה שכנגד. הנתבע 1 טוען שהאחריות לתאונה רובצת על נהג התובעת ונהג הנתבעת 2 ולפיכך יש לדחות את התביעה נגדו. הנתבעת 2 טוענת שנזקי התובעת נגרמו בעטיו של רכב הנתבע 1 ולפיכך יש לדחות את התביעה נגדה.

מדובר בתאונת שרשרת שאירעה ביום 20.05.07. נהג התובעת היה הרכב הראשון, לאחריו נסע רכב הנתבע 1 ורכב הנתבעת 2 היה האחרון. העידו בפני נהג התובעת, נהג הנתבע 1 ונוסע נוסף שהיה ברכב. נהג הנתבעת 2 נפטר. אין מחלוקת שהתאונה אירעה לאחר שרכב התובעת עצר בנתיב הנסיעה כדי לפנות שמאלה למפעל המצוי שמאלה לכביש. אין גם מחלוקת שמדובר בכביש דו סיטרי, בו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, וכי הפנייה שמאלה בוצעה מתוך נתיב הנסיעה עצמו שכן אין במקום פניה שמאלה מסודרת.

בהודעה שמסר בזמנו נהג התובעת נכתב שהרכב הצבאי (נתבע 1) התנגש בו, ואזי הרכב הנוסף התנגש ברכב הצבאי. בעדותו בפני העיד הנהג שהוא לא ראה את המכונית הנוספת, ושהוא אינו יודע אם הרכב מאחוריו פגע בו תחילה או אם רכב זה הצליח לבלום והרכב השלישי פגע בו והדפו אל רכבו. הוא העיד שהרגיש מכה אחת בלבד, אף שבהמשך טען שאינו זוכר. נהג הנתבע 1 העיד שהוא הבחין ברכב שעצר לפניו, הצליח לבלום אך הרכב מאחוריו הגיח בפתאומיות והדפו לעבר רכב התובעת. כך העיד גם הנוסע ברכב שישב לידו. כאמור נהג הנתבעת 2 נפטר ולא יכול היה להעיד. בהסכמת הצדדים הגישה הנתבעת 2 את ההודעה שמסר לה בזמנו המבוטח, בה נכתב כי רכב התובעת עצר לשם ביצוע פניה שמאלה, רכב הנתבע 1 פגע בו, ולאחר מכן רכב הנתבעת 2 פגע ברכב הנתבע 1, נ/2. רכב הנתבע 1 הוא רכב צבאי והתאונה נחקרה בזמנו על ידי מצ"ח. דו"ח החקירה הוגש גם הוא ולפיו, מסקנת חוקר מצ"ח היתה שהאחריות לתאונה רובצת על נהג הנתבעת 2, הוא ממליץ להעמידו לדין, ואין הוכחות לאשמתם של הנהגים האחרים המעורבים.

התובעת טוענת כי יש לדחות את התביעה הנגדית בשל מסקנות דו"ח מצ"ח המהוות הודאת בעל דין. הנתבע 1 ביקש לאמץ את העדויות לפיהן הנהג מטעמו הספיק לבלום את רכבו, אך נהדף על ידי הנתבעת 2, והנתבעת 2 ביקשה לאמץ את האמור בהודעה שכתב בזמנו נהג התובעת, לפיה רכב הנתבע 1 פגע בתובעת ראשון.

שקלתי את עדויות הצדדים ובחנתי את המסמכים שהוגשו, והגעתי למסקנה שהאחריות לתאונה רובצת במלואה על נהג הנתבעת 2. לפיכך התביעה העיקרית נגד הנתבעת 2 מתקבלת, התביעה נגד הנתבע 1 נדחית, והתביעה שכנגד נדחית גם היא. יש להצטער על שלא ניתן היה לשמוע את גרסתו של נהג הנתבעת 2, אך בנסיבות אלו אין לי אלא מה שבפני, וכבר נאמר כי "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" (תלמוד בבלי, סנהדרין ו ע"ב).

כאמור, הן נהג הנתבע 1 והן העד מטעמו העידו שהרכב הצבאי עצר באופן מוחלט ורק לאחר מכן פגע בו מאחור רכב הנתבעת 2. עדותם היתה עיקבית ותאמה לאמור בדו"ח חוקר מצ"ח. אינני רואה כל נימוק בעטיו אין לקבל גרסתם. אמנם כן, בהודעה שמסר בזמנו נהג התובעת נכתב כי רכב הנתבע 1 פגע בו עוד בטרם נהדף על ידי רכב הנתבעת 2, אך בעדותו בפני, העד לא יכול היה לאשר את הדברים, וטען שאינו יודע. בנסיבות אלו לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי על יסוד דברים שנכתבו בזמנו על ידי הנהג, מה גם שהעד העיד שחלק מהדברים לא נכתבו על ידו אלא על ידי נוסעת שהיתה עימו ברכב, והיא לא העידה בפני.

מסקנת הדברים היא שנהג הרכב הצבאי הספיק לעצור, ומסיבות שלא נתבררו נהג הנתבעת 2 לא הספיק לעצור, פגע ברכב הצבאי והדף אותו לעבר מכונית התובעת. אינני מקבלת את הטענה שנהג התובעת אחראי גם הוא לתאונה, עקב ביצוע הפניה שמאלה. נהג התובעת העיד שהיה מרחק גדול בינו ובין הרכב הצבאי שנסע מאחוריו, וגם נהג הרכב הצבאי העיד שהוא הבחין ברכב התובעת ממרחק של 100 – 200 מ'. בנסיבות אלו האחריות לתאונה רובצת על נהג הנתבעת 2 שלא בלם רכבו.

לאור האמור אני מקבלת את התביעה, למעט ראש הנזק של השבתת הרכב, שלא הוכח. על כן אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך של 13,685 ₪, צמוד מיום 27.05.07 בצירוף אגרת משפט כפי ששולמה, שכר טרחת העד בסך של 350 ש"ח, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 10% מסכום הפסוק בתוספת מע"מ.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

התביעה נגד הנתבע 1 והתביעה שכנגד נידחות, ללא צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ז' סיון תש"ע, 20 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: