משקוב נ' דימלז ג'י.אס.אם. סרויס בע"מ

פסק דין

1.ביום 8.7.12 לאחר שמכשיר הטלפון הסלולרי שלה מסוג "אייפון 4" נפל למים, ובמעבדה אחרת בעיר מגוריה – אור עקיבא נאמר לה כי לא ניתן לתקנו, מסרה התובעת את המכשיר לתיקון אצל הנתבעת.

2.לטענת התובעת, שאיננה מוכחשת על ידי הנתבעת, נאמר לה כי ניתן לתקן את המכשיר וכי עלות התיקון תעמוד על סך של 800 ₪. התובעת השאירה את המכשיר בידי הנתבעת אשר תיקנה אותו עבורה ושילמה את לה את הסך של 800 ₪ לאחר שהמכשיר נמסר לידיה כשהוא פועל.

3.בכל מה שנוגע להשתלשלות העניינים משלב זה והלאה, שונות הן גרסאות הצדדים:

בעוד התובעת טוענת כי בחלוף כשבועיים היא חזרה אל הנתבעת לאחר שהמכשיר אשר לא היה תקין במהלך שבועיים אלה לא נדלק בכלל, טוענת הנתבעת כי התובעת הגיעה אליה בפעם השניה רק ביום 11.9.12, דהיינו בחלוף כחודשיים וכי גם הפעם סבל המכשיר מרטיבות וקורוזיה חדשים.

בעוד שלטענת התובעת היא נדרשה לשלם סך של 300 ₪ נוספים בעד התיקון החוזר ולמרות זאת המכשיר לא נדלק, טוענת הנתבעת כי המכשיר תוקן על ידה גם הפעם לאחר שהיא הבהירה לתובעת מראש שסיכויי התיקון קלושים בשל נזק שני של רטיבות, אלא שהתובעת עמדה על כך שהנתבעת תעשה כל שביכולתה על מנת להציל את המכשיר.

בהמשך, מאז 4.10.12 חזרה התובעת אל הנתבעת עם המכשיר פעמיים נוספות וביום 18.10.12 הודיעה לה הנתבעת כי לא ניתן לתקנו עוד, מבלי שגבתה ממנה סכומי כסף נוספים כלשהם.

4.לטענת הנתבעת, התובעת התבקשה לאסוף את המכשיר בחזרה ואולם היא לא עשתה כן עד

כה.

5.בתביעתה לפיצוי בסך 10,000 ₪, טוענת התובעת כי היה על נציגי הנתבעת לומר לה מלכתחילה שאין ביכולתם לתקן את המכשיר "ולא למשוך אותה בתקוות שווא, בנסיעות בלתי פוסקות מאור עקיבא לחיפה, בעצבים ובהפסד לקוחות מחו"ל שעמם היא לא הצליחה לתקשר במהלך הזמן שבו היה המכשיר בתיקון".

6.לכך משיבה הנתבעת כי בכל אחת מהפעמים בהן השאירה אצלה התובעת את המכשיר לתיקון היא ציידה אותה במכשיר חלופי וכי עשתה את מיטב עבודתה במקצועיות לאורך כל הדרך לרבות בהבהרת מצבו הקשה של המכשיר בפעם השניה בה בקשה התובעת למסרו לתיקון.

7.לאחר ששמעתי את הצדדים ואת עדות חברתה של התובעת (שלטעמי לא העלתה ולא הורידה לנושא שבמחלוקת) ועיינתי במסמכים שצורפו אל כתב התביעה, שיש בהם כדי לבסס את טענות הנתבעת דווקא, בנוגע למועדי הגעת התובעת אליה עם המכשיר לתיקון, דעתי היא כי דין התביעה להידחות.

התובעת לא הצליחה לשכנעני בכך שהפעם השניה בה היא הגיעה אל הנתבעת היתה לפני ה- 11.9.12 (כלומר בחלוף כחודשיים לאחר הפעם הראשונה) ולטעמי את טענותיה בדבר הצורך בנסיעות לחיפה אין לה אלא להפנות אל עצמה שכן אף לטענתה במעבדה באור עקיבא נאמר לה שלא ניתן לתקן את המכשיר והיא זו שבחרה לנסות לתקנו אצל הנתבעת בחיפה.

בנוסף לכך התרשמתי כי אכן, כטענת הנתבעת, היתה זו התובעת שעמדה על תיקון המכשיר בפעם השניה על אף שהובהר לה שהסיכוי לכך קלוש ולכן משהיא החליטה להתעקש על נסיון תיקון זה והסכימה לשלם גם בעדו, הרי שגם בכך אין לה להלין אלא על עצמה.

8.סוף דבר, הנני דוחה את התביעה ומחייבת את הנתבעת בתשלום הוצאות בסך 400 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור בבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ד, 22 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: