משעלי ואח' נ' עיריית ירושלים ואח'

פסק דין

בפני תביעות הדדיות שהן תוצאה של תאונה שארעה ביום 28.2.10 , כאשר רכב התובע שהיה נהוג על ידי אשתו, שירל משעלי, פגע ונפגע מעמוד תאורה ועליו שלט מאר ותמרור למעבר חציה (להלן: התאונה).

התובע תובע את הנזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מהפגיעה בעמוד וזאת משום שלטענתו, הנסמכת על עדות אשתו שנהגה ברכב, הרכב נכנס בעמוד כתוצאה מכך ששלט התאורה או התמרור שהיו על העמוד נפלו על גג הרכב, כתוצאה מרוחות חזקות ומזג אוויר סוער שהיה באותו יום. כתוצאה מהנפילה איבדה אשת התובע את השליטה על הרכב, הרכב סטה מהכביש ופגע בעמוד שעליו הוצבו השלט והתמרור, ונגרמו לו נזקים שנתבעים מהעיריה כיון שהיא אחראית לתחזוקת עמודי התאורה והשילוט והיא התרשלה בתחזוקה.

הנתבעת – עירית ירושלים, טוענת שהתאונה לא נגרמה כתוצאה מנפילת השלט או התמרור על רכב התובע אלא כתוצאה מנהיגה לא זהירה של הנהגת ברכב התובע, ולפיכך היא הגישה בנוסף לכתב הגנה גם תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו לעמוד התאורה. התביעה שכנגד הוגשה נגד אשת התובע ונגד חב' ביטוח מנורה שביטחה את הרכב.

העידו בפני מטעם התובע, הוא עצמו ואשתו שהיתה, כאמור, הנהגת בזמן התאונה ומטעם הנתבעת מר ישי למזין שעובד כמוקדן במוקד העירוני בעירית ירושלים ומר צבי נתן שהוא מנהל החברה שנותנת שירותי קבלות תאורה לעירית ירושלים.

התובעת עצמה העידה כי היה מדובר ביום סוער, גשום עם רוחות חזקות. הוא הגיעה מכיון רחוב מרכוס ופנתה ימינה לרחוב ז'בוטינסקי כאשר היא התכוונה לעצור בסמוך לאחר הפניה במכבסה. לפתע נפל על גג רכב משהו, "כנראה הזרוע של השלט" היא איבדה שליטה ונכנסה בעמוד שממנו נפלה קודם לכן הזרוע. הנהגת התבקשה לשרטט את אופן קרות התאונה ושירטטה את המוצג ת/2.

בעלה של התובעת לא היה עד לתאונה. לדבריו הוא הוזעק למקום לאחר התאונה והגיע מיד וראה את רכבו בתוך עמוד התאורה ואת השלט במרחק מה ממנו מאחור.

בקשר לתאונה זו מולאה הודעה לחברת ביטוח, ההודעה צורפה לכתב ההגנה (כתב תשובה לתביעה שכנגד) שהוגש על ידי חב' מנורה. מעיון בהודעה עולה כי ההודעה נכתבה, לכאורה, ב- 2 מועדים. בתחילה נכתב כי רכב התובע שהיה נהוג בידי אשתו פגע בעמוד תאורה שהיה על אי תנועה. לאחר מכן הוסף בכתב אחר תיקון שבו נכתב כי נהג שנסע מאחור ראה שהעמוד נשבר ונפל על הרכב וכתוצאה מכך נגרמה התאונה.

בקשר לענין זה נשאלו הן התובע והן אשתו-הנהגת. התובע העיד כי החלק הראשון מולא כהודעה שהוא מסר למזכירתו (התובע עצמו סוכן ביטוח) כאשר הוא מסר הודעה סתמית שהרכב נכנס בעמוד, ורק לאחר מכן, כשעבר על החומר, שם לב שענין השלט שנפל על העמוד לא מופיע לכן הוא הוסיף אותו (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 18 – 8). אשתו, שהיתה הנהגת, העידה כי ההודעה כולה מולאה בנוכחותה במעמד אחד בו מולא גם החלק הראשון וגם החלק השני בקשר לנהג שנסע מאחור (עמוד 3 שורות 18 – 7).

באשר לאדם שלפי האמור באותה הודעה ראה את השלט נופל על הרכב וכתוצאה מכך נגרמה התאונה- אותו אדם לא הובא להעיד ולמעשה התובע העיד כי אף לא ניסה לקבל את מס' הטלפון שלו מחברת בזק למרות שאותו אדם התקשר אליו לביתו. כמו"כ עולה מעדותו כי יתכן שבמשטרה יש פרטים של אותו בעל רכב אך לא התבקש צו שיורה למשטרה לתת את הפרטים הללו. לדבריו, לו עצמו המשטרה סירבה לתת את הפרטים (עמוד 4 שורות 27 – 22 ועמוד 5 שורות 28 – 24).

מטעם הנתבעת – התובעת שכנגד – העיד, כאמור, מוקדן במוקד העירוני ואולם עדותו לא יכלה להוסיף דבר מלבד עצם העובדה שהתקבלה תלונה על עמוד התאורה ואף תלונה זו לא התקבלה על ידו אלא על ידי מוקדן אחר.

כמו"כ העיד מנהל החברה הנותנת שירותי קבלנות ואף הוא לא יכל להוסיף מידע כלשהו על התאונה עצמה שכן הוא הגיע למקום הארוע לאחר שהתאונה כבר קרתה. עדותו רלבנטית רק לגבי סכום ההוצאה שהוציאה העיריה עבור תיקון העמוד או החלפתו.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי יש לדחות את התביעות ההדדיות וממילא אין גם לחייב בהוצאות, ואלה הנימוקים:

לענין התביעה העיקרית – הנהגת עצמה לא ידעה להעיד שהתאונה נגרמה כתוצאה מכך שהשלט או התמרור נפלו על רכבה. הנהג הקפידה לאמר ש"משהו" נפל על הגג (עמוד 1 שורה 22, עמוד 2 שורה 20 – 21). היינו הנהגת עצמה לא העידה שמה שנפל על הרכב היה שלט התאורה. לפיכך אין מקום לחייב את הנתבעת.

לא זו בלבד אלא שעד הראיה שקיים לטענת התובע לא הובא להעיד ולא נעשו ניסיונות של ממש להביא אותו לעדות לא התבקש צו שמורה למשטרה לתת את פרטיו, ככל שהם מצויים בידי המשטרה ולא נעשה נסיון לאתר אותו באמצעות בזק למרות שהוא התקשר לבית התובע. הלכה ידועה היא שצד שאינו מביא עד שיכול לאשש את גרסתו הדבר משמש כנגדו.

בנוסף לאמור, ההודעה על התאונה המורכבת, לכאורה, מ- 2 חלקים (כמפורט לעיל) כאשר בענין זה אף התגלעה סתירה של ממש בין עדות התובע לעדות אשתו, הנהגת, מעוררת אף היא חשד שמא ענין הנהג שנסע מאחור לא היה כלל.

לאמור לעיל יש להוסיף, שבחוות דעת השמאי שצורפה לתביעה אין התייחסות לפגיעה בגג הרכב. אם אכן היה נופל על הגג השלא או התמרור, סביר להניח שהיה נגרם לגג נזק של ממש .

מכל הסיבות האמורות יש לדחות את תביעת התובע נגד העיריה.

באשר לתביעה הנגדית-יש לדחות גם את תביעת העיריה שכן, לא ברור שהתאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות של הנתבעת שכנגד 1.

ראשית, יתכן שאכן דבר מה נפל על גג הרכב וכתוצאה מכך הנהגת איבדה את השליטה על הרכב. אותו דבר זה יכול להיות חלק מעץ או דבר אחר שלא יגרום נזק לגג הרכב אך הקול שישמיע יבוא לאיבוד שליטה. עצם המפגש בין הרכב לעמוד לא מעיד על רשלנות של הנהגת.