משני נ' מהא

פסק דין

1.עניינה של תביעה זו 11 שיקים שנחתמו על ידי הנתבעת ואשר נמסרו לתובע כשהם חסרים פרטים לרבות הסכום.

10 מהשיקים הנ"ל על סך של 10,000 ₪ כ"א ושיק נוסף על סך 17,000 ש"ח הוגשו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים (תיק 0311476107).

התנגדות שהגישה הנתבעת התקבלה.

2.גירסאות הצדדים באשר למתן השיקים רחוקות מרחק מזרח ומערב.

אין מחלוקת כי היו קשרים בין התובע לבין אביה של הנתבעת, וכי התובע הילווה כספים לאביה של הנתבעת דר' ניאזי גפאל (להלן: "אבי הנתבעת").

אבי הנתבעת היה מנהל ובעלים של מרפאת רופאים של קופת חולים כללית בעיסאוויה.

במרפאה האמורה היה רופא משפחה קבוע וכן מספר רופאים מקצועיים.

אין חולק כי הלוואות שניתנו מהתובע לאבי הנתבעת, ניתנו על רקע ניהול המרפאה.

3.לטענות התובע, אבי הנתבעת היה חייב לו כספים. לשם ישוב הסכסוך האמור נקבעה פגישה בבית לחם עם מספר מכובדים בחודש מאי 2005, אלא שאבי הנתבעת לא הגיע לפגישה ושלח את השטרות נשוא תיק זה "באמצעות מישהי אחרת שהציגה את עצמה כמזכירה שלו במרפאה ושמה אמאני עבידאת, יחד עם אדם הידוע בשם אבו פאדי אלעיסאוי" (סעיף 9 לכתב התביעה).

בכתב התביעה נטען כי נמסרו 11 המחאות בשווי כולל של 117,000 ₪ וזאת כמוסכם עם אבי הנתבעת, אלא שהשיקים חוללו.

4.הנתבעת, רופאה במקצועה (אך ללא רישיון לעבוד בישראל כרופאה) , עבדה במרפאה וסייעה לאביה בעבודה השוטפת. הנתבעת העידה כי לא היתה חלק מצוות ניהול המרפאה.

הנתבעת טענה כי באותו יום אביה לא היה במרפאה, וזאת מאחר שהיה במעצר באותו יום בגין חשד להסעת סבתה שהיא שוהה בלתי חוקית. לטענתה, התובע ניצל עובדה זו ואיים עליה בלווית שניים, סעיד ביוד א-תמימי ופייסל א-רג'בי, ולפיכך נאלצה למסור 15 שיקים, בכללם השיקים נשוא כתב התביעה.

בסעיף 7 לתצהיר הנתבעת נכתב: "בזמן שהייתי במרפאה באו הבריונים הנ"ל נכנסו למרפאה סגרו את המרפאה גירשו את המטופלים שברו את הטלפון והפקס איימו לפגוע בי ובמשפחתי ולשרוף את המרפאה. הם דרשו שאתן להם שיקים לביטחון והבטיחו לא להפקיד את השיקים והבטיח כי העניין יטופל מול אבי".

5.התובע טען שהוא אוחז כשורה בשיקים ואילו הנתבעת טענה כי השיקים נמסרו תחת לחץ ואיומים וכי התובע הסכים לבטל השיקים.

6.דין התביעה להידחות.

7.ראשית, התובע לא העיד מספר עדים שהיו יכולים לשפוך אור על אירוע מסירת השיקים, ובכך לסתור את גירסת הנתבעת.

כך למשל, לא העיד התובע את הפקידה שמסרה את השיקים, התובע לא העיד גם את ה"מכובדים" שנכחו בפגישה בבית לחם לטענתו, ואף לא העיד את האדם הנוסף שנילווה לפקידה לטענתו של התובע – אבו פאדי אלעיסאווי.

בהעדת מי מהעדים הנ"ל היה כדי לשפוך אור על מה שאירע באותה פגישה ולתמוך בגירסת התובע.

מעדות התובע עולה כי רג'בי ותמימי חתמו על גב אחד מהשיקים נשוא התביעה(ע' 22 ש' 11-17) ולא הוברר על ידי התובע מדוע נעשה כן. למותר לציין שעדותם של השניים היתה יכולה לשפוך אור על נסיבות החתימה, ועצם חתימתם על אחד מהשיקים אומר דרשני.