משמורת ילדים והדרך לקביעתה

רקע

הערעור הוא על החלטת בית הדין האזורי מיום כ' במרחשוון תשע"ו (2.11.2015).

החלטה זו עוסקת במשמורת הזמנית של הבת של הצדדים. וזו לשון ההחלטה:

"לאחר שמיעת דברי הצדדים ובאי כוחם ועיון בחומר שבתיק, מחליטים:

א.       הבת [...] במשמורת זמנית של האב.

ב.       האב רשאי להעביר ולרשום את הבת בקופת חולים ** ללא צורך בהסכמת האם.

ג.       כנ"ל (בסעיף ב) לגבי רישום למוסדות חינוך לשנת הלימודים הנוכחית.

ד.       תוך שבעה ימים מיום הדיון, על בא כוח האם להגיש שלושה שמות של מכונים לבדיקת מסוגלות הורית, מתוכם יבחר האב ובא כוחו את המכון שאליו יפנה בית הדין את הצדדים לבדיקה.

בא כוח האב יודיע לבית הדין את שם המכון ובית הדין יוציא החלטה מתאימה על הפניית הצדדים למכון."

טענות בא כוח המערערת

1. בית הדין לא נימק את החלטתו ובכך ההחלטה אינה ראויה. זוהי החלטה קצרה מאוד שבוודאי אינה מתאימה לנושא כה עיקרי כמו קביעת משמורת.
2. אי אפשר להעביר משמורת על סמך טענות.
3. בהתייחס לסעיף בהחלטת בית הדין הקובע כי על האם לעבור בדיקה של מסוגלות הורית, טען בא כוח המערערת כי אין בית הדין יכול לכפות בדיקה או אבחון כלשהו על אדם ללא הסכמתו.
4. האב אינו ראוי להחזיק בבת. האב אינו בא לקחת את הבת אלא שולח מישהי במקומו. וטענות נוספות על התנהגות האב כלפי הבת.

תגובות וטענות בא כוח המשיב

1. בית הדין פעל בתיק ובשאלת משמורת הבת באופן יסודי.
2. האם מסרבת לראות את הבת מזה חצי שנה.
3. הייתה הפנייה של הצדדים ללשכת הרווחה, ובעקבות כך נכתב תסקיר שבו נקבע כי אין לאם מסוגלות הורית. מכאן ההפניה של בית הדין לצדדים לעבור בדיקת מסוגלות הורית.