משמורת והסדרי ראיה

בפנינו תביעת האשה לגירושין ולחיוב הבעל בתשלום הכתובה, וכן תביעת הבעל לקביעת משמורת הילדים והסדרי הראיה.

בית הדין קבע שההליך ינוהל בהדרגה, בתחילה תתברר התביעה לקביעת המשמורת והסדרי הראיה, ולאחר מכן תביעת הגירושין. בדיון האחרון ובהחלטה מיום כ"ד בכסלו תשע"ב (20/12/2011) קבענו, כי יקבע מועד לדיון נוסף שבו יושלם בירור תביעת הגירושין, והדיון נקבע ליום ו' אדר תשע"ב (29.2.2012). אך ביחס לתביעה לקביעת המשמורת והסדרי הראיה, שמיעת הטענות הושלמה במסגרת הדיון שהתקיים ביום י"ט בכסלו תשע"ב (15/12/2011), ולאחר מכן נקבע כי יוגשו סיכומי טענות בכתב.

כעת בפנינו סיכומי הטענות מטעם האשה, ואילו מטעם הבעל הוגשו בקשות שונות המביעות את תביעתו של האב להחזרת הילדים למגורים עמו ברמת הגולן, ולחילופין, להורות לאם להשתתף עמו ולשאת בנטל הכרוך בקיומן של הסדרי הראיה. כמו כן הוגש לאחרונה כתב טענות הנושא את הכותרת "בקשה דחופה למתן צווים זמניים עד למתן פסק דין בעניינים שבמחלוקת", ועותק ממנו יועבר לצד השני.

נציין להחלטות מיום כ"ד בכסלו תשע"ב (20/12/2011) ומיום י"ד בטבת תשע"ב (09/01/2012), המתייחסות לזכותו של הבעל להגיש סיכומים מטעמו. כעת, עם חלוף המועד הקבוע בהחלטות אלו, ועל מנת שהפסיקה הנוכחית תינתן עוד קודם לדיון הקרוב, יינתן פסק הדין בנושא המשמורת והסדרי הביקורים, על יסוד החומר שבפנינו, למרות שלא הוגשו סיכומי טענות מטעם הבעל, וכדלהלן.

• א.      תיאור העובדות

בני הזוג נשואים שבע וחצי שנים ולהם שני בנים, האחד בן חמש וחצי והשני בן שלוש וחצי. בני הזוג גרו יחד ברמת הגולן, אך החל מחנוכה תשע"א - 5.12.2010 הם בנפרד. במועד זה התרחש אירוע אלים שבעקבותיו האשה עזבה את הבית עם שני הילדים ועברה להתגורר בבית הוריה בחולון. בין הצדדים חילוקי דעות ביחס לטיבו של האירוע האלים, לאחר שהוגשה תלונה במשטרה, הנושא אמור להתברר במסגרות המתאימות, וככל שהדבר נוגע לפסק הדין הנוכחי, איננו נוקטים עמדה ביחס לטיבו של האירוע.

אך גם בטרם התברר האירוע הנ"ל לאשורו, אין חולק שלאחר אירוע זה הבעל הגיש תביעת גירושין ובקש להתגרש מאשתו, ובדיון שהתקיים לבירור תביעתו, שני הצדדים הביעו את רצונם להתגרש, והתייחסו לפרטי הסכם הגירושין המבוקש, ועם זאת, לא עלתה האפשרות על ידי בני הזוג לחזרה לשלום בית, אלא שבשלב מאוחר הבעל חזר בו. עוד יצוין, כי בכתב ההגנה של האשה שהוגש בזמנו, האשה טענה שהבעל נהג באלימות כנגדה וכן נהג להשתמש בסמים, אך בדיון שהתקיים, בית הדין לא נזקק לבירור הטענות לאחר שהוצגה הסכמתם להתגרש.

• ב.       דיון

בנסיבות המתוארות יש לקבוע - כי בנסיבות אלו, ששני הצדדים תבעו להתגרש עקב הטענות שהעלו, במועד זה התבטלו ההתחייבויות ההדדיות הנובעות מהנישואין, והאשה היתה רשאית שלא לשוב לבית בעלה ולהישאר בבית הוריה בחולון, או בדירה אחרת שבחרה.

עיין בטור אה"ע סי' עז וברמ"א שם סעיף ג, שאין כופין את האשה לגור עם הבעל בנסיבות שהיא טוענת "מאיס עלי". ובפד"ר חלק ג' עמוד 328, בפסק דין מבית הדין הגדול בהרכב הדיינים הגאון רבי יעקב הדס ז"ל, יבל"א הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, והגאון רבי בצלאל זולטי ז"ל, כתבו:

"הואיל ולפי ההלכה אין חוסמין אותה לפניו והיא זכאית... עכ"פ להחזיק במה שתפסה מבעלה, לפי דעת הט"ז והב"ש, וכל שכן גופה שהיא מוחזקת בעצמה, לכן נראה שאין זכות לבעל, במקרה דנן, לעכב את יציאת אשתו מן הארץ."

על כן - ביחס לאשה עצמה, זכותה להתגורר בקרבת בני משפחתה בחולון, ואין עליה חובה לשוב לבית בעלה ברמת הגולן.

בנסיבות אלו עלינו לקבוע, האם לאחר אותו אירוע אלים, היתה האשה רשאית ליטול עמה את שני הבנים, להוציאם מביתם ולהעבירם למקום המגורים שבחרה לעצמה, והאם קיים יסוד לטענת הבעל, שמוטל על בית הדין לפסוק להורות לאם להשיב את הילדים לביתם.

ההלכה הפסוקה (שו"ע אה"ע סי' פב סעיף ז) קובעת, כי עד גיל שש הילדים אצל האם, אלא אם נמצאה עילה מוצדקת וטובת הילדים מחייבת להימנע מכך. אמנם נחלקו הדעות ביחס לנסיבות שבהן האם עוברת לגור במקום מרוחק מהאב, עיין שם בבאר היטב ס"ק ו, מחלוקת מהריב"ל ומהרשד"ם, שנחלקו בעניין בת שדינה להיות אצל האם, אם הוא הדין כשהאם עוברת לגור במקום מרוחק. אך מחלוקת זו נסובה ביחס למעבר למגורים מרוחקים מאד, ובתנאי החיים בזמנם, שמהלך יומיים או שלושה הפריד ביניהם, לא כן בנסיבות הנוכחיות. עיין בפד"ר כרך ד' עמ' 93, בפסק דינו של ביה"ד הגדול, בהרכב הדיינים הגאון רבי עובדיה הדאיה ז"ל יבל"א הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, והגאון רבי בצלאל זולטי ז"ל, שקבעו כי מחלוקת זו של מהריב"ל ומהרשד"ם אינה מתייחסת לנסיבות בהן האב יכול לבקר את הילד כל שבוע, ואם יחפוץ יוכל לבקרו אף מספר ביקורים בשבוע. בנסיבות אלו לא נחלקו הפוסקים, לרבות באותו נידון בפסק הדין הנזכר שביקורי האב את הילד היו כרוכים בנסיעה של שעה או שעתיים בדרך הלוך, מתל אביב לירושלים, ופרק זמן דומה בדרך חזור, וכל זאת בתנאי הדרך והתחבורה של שנת תשי"ט, שבה ניתן פסק הדין הנזכר.

עוד נציין לפסיקת שו"ת נפת צופים חלק אה"ע סי' צא, שקבע שאין מחלוקת עקרונית בין מהריב"ל ומהרשד"ם, וכתב:

"העומד על דבריהם ז"ל בעיניו יראה דלא פליגי אהדדי, וכל אחד לפי עניינו דיבר. וכללא הוא מדברי הפוסקים ז"ל, קמאי ובתראי, שלא אמרו ז"ל הבת אצל האם לעולם והבן עד שש אלא לתועלת הבנים, ולכן הכל תלוי בראות עיני בית הדין בתועלת הבנים."

ועיי"ש שביסס קביעה זו מדברי הפוסקים.

במקרה הנוכחי, נסיעה מן הבית ברמת הגולן אל בית הורי האשה באזור המרכז אינה עולה על 170 ק"מ, וכשהנסיעה מתקיימת בשעות בהן הדרכים אינן עמוסות, היא יכולה להסתכם בשעתיים עד שעתיים וחצי, ותו לא. במקרה הנוכחי ההכבדה על האב נובעת מרצונו להביאם אל ביתו לסופי שבוע, ובכך מרחק הנסיעה הלוך וחזור הוכפל.

על כן לא מצאנו יסוד בהלכה, לחייב את האם להחזיר את שני הבנים למגורי קבע אצל האב.