משמורת בידי האם לאחר שנקבע כי משמורת משותפת תרע מצבה של הקטינה

עניינו של פסק הדין אשר בפני הוא הכרעה בתביעתו של אב, אשר תבע משמורת בלעדית על בתו הקטינה.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.         התובע והנתבעת נישאו זל"ז כדמו"י ב- 8/2008 והתגרשו ב- 9/2011. מנישואיהם נולדה הקטינה באוגוסט 2010.

2.         התובע טען בתביעתו כי עת נישאו הצדדים היה התובע רווק והנתבעת היתה גרושה ולה ילד קטן מנישואיה הקודמים (כיום בן 8 שנים).

3.         התובע טען בתביעתו כי לאחר הנישואין הסתבר לו כי "הנתבעת פועלת במעשים קיצוניים", וכבר בהיותם בירח הדבש עזבה את התובע ונסעה למרחק של 2,500 ק"מ לבדה.

4.         התובע טען בתביעתו כי הנתבעת שינתה  פניה ובספטמבר 2010, כחודש לאחר שנולדה בתם של הצדדים, היא תקפה את התובע והגישה תלונת סרק נגדו, שהביא למעצרו ולנזק חמור שנגרם לו. התובע לא רצה לפרק את התא המשפחתי והציע כי הצדדים ילכו לטיפול אצל יועצת נישואין. לטענתו, כחלוף 3 חודשים מהתחלת הטיפול הנתבעת דרשה להפסיק את הטיפול והעלילה עליו עלילות שווא.

5.         הצדדים גיבשו הסכם שלום בית ולחילופין גירושין, ואישרו אותו בבית הדין הרבני ביום 15.2.2011.

6.         התובע הוסיף וטען כי הנתבעת המשיכה להתנהג בצורה קיצונית, שהיוותה גם סיכון לקטינה. לטענתו, הנתבעת היתה נתונה למצבי רוח קיצוניים, תקפה אותו באלימות פיזית ומילולית, איימה להגיש נגדו תלונת שווא במשטרה, והיתה נתונה ל" התקפי דיכאון מלווים בהרעבה עצמית ובחדלון מעש והזנחה ממשי של צרכי הילדים ומצבי רוח קיצוניים של שמחה ועצב".

7.         התובע הוסיף וטען כי הנתבעת מעלימה בכוונה את מקום מגורי הקטינה ורק באמצעות פקידת הסעד נודע לו שעברה להתגורר עם הקטינה באזור .....

8.         התובע הוסיף לתאר בתביעתו ארועים רבים בפרטי פרטים, אשר כולם לטענתו מעידים על חוסר שיקול הדעת של הנתבעת ועל הסיכון הרגשי בו היא מסכנת את הקטינה בהתנהגותה.

9.         התובע הוסיף בתביעתו כי הוא סבור שהנתבעת נעדרת מסוגלות הורית ראויה ולפיכך יש לקבוע כי הקטינה תהיה במשמורתו הקבועה, תוך קביעת הסדרי ראיה לנתבעת.

10.        מנגד, כפרה הנתבעת בהגנתה בטענות התובע.

11.        לטענת הנתבעת, הקטינה הינה בת שנתיים בלבד וגדלה עם אמה ואחיה מיום היוולדה, תוך שהטיפול בה לטענתה הוא "לעילא ולעילא", וכי ממילא על-פי חזקת הגיל הרך הקבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, נכון וראוי להותיר הקטינה במשמורתה.

12.        לטענת הנתבעת, התובע מונע רק על ידי יצר נקמה על שנעזב ומתוך קנאה המוליכה אותו סומא.

13.        הנתבעת הוסיפה וטענה בהגנתה כי התובע שכח לציין בתביעתו כי ה"מחלוקת" בגינה הם רבו, היתה כיון שהתובע ביקש לרכוש סמים לצריכה עצמית, כפי שנהג לעשות במשך שנות הנישואין. לטענתה, לתובע בעיית סמים ולא בכדי מתנהל נגדו הליך פלילי. לטענתה, התובע צורך סמים על בסיס יומיומי.

14.        הנתבעת טענה כי טובת הקטינה מחייבת הישארותה במשמורת האם. לטענתה, " התובע הוזה הן בטענותיו הן בתפיסותיו והן בהבנתו, ואפשר כי הסמים אותם צורך על בסיס יומי מערפלים עליו את דעתו. נכון יעשה התובע אם ישקיע המשאבים בנסיון להיגמל מצריכת הסמים אשר אין ספק כי נותנים את אותותיהם בכל מעשיו לרבות בהליך דנא".

15.        בנסיבות אלה איפוא מבקשת הנתבעת כי אדחה את תביעת התובע.

מבוא דיוני

16.        אקדים ואומר כי ניהול ההליכים היה קשה, וניכר בצדדים, בעיקר בתובע, כי הם נושאים עמם מטענים רגשיים כבדים.