משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' ז.

רקע

1. הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות כדלקמן:

   אישום ראשון:

   • תקיפת בת זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

   • איומים, לפי סעיף 192 לחוק.

     אישום שני:

     • איומים, לפי סעיף 192 לחוק.

2. על-פי המתואר באישום הראשון, בתאריך 28.8.15 הגיע הנאשם יחד עם אביו כדי לאסוף מהמתלוננת את בתם המשותפת בת השנתיים (להלן: "הקטינה"). המתלוננת יצאה מהבית יחד עם הקטינה, מסרה אותה לנאשם ונכנסה חזרה ללובי הבניין ונעמדה סמוך למעלית. או אז הלך אחריה הנאשם, אחז בידה, החל לגדפה, ירק על פניה ומנע מממנה להיכנס למעלית בכך שחסם את דרכה באמצעות גופו. באותן נסיבות נכנס האב ללובי הבניין והוציא את הנאשם החוצה. אז נטל הנאשם אבן והשליכה לכיוון המתלוננת, אולם פגע בחלון הזכוכית של הבניין.

   על פי האישום השני, בהמשך למתואר שלח הנאשם למתלוננת מסרון ובו צילום מסך בו הוא פונה לביטוח הלאומי בשל התעללות המתלוננת בקטינה, תוך שהוא רושם לה "תמיד אני אקדים אותך". בנוסף שלח הנאשם למתלוננת מסרון ובו כתב כי יתקשר לאחותה ואביה וכן "בואי נחזור לימים האלו", "השכנים ברעות בטח התגעגעו אליי".

3. הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב האישום המתוקן ונשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן אשר יבחן לבקשת ההגנה את ביטול הרשעתו. הצדדים לא הגיעו להסכמה עונשית.

   תסקירי שירות המבחן

4. על פי תסקירי שירות המבחן, הנאשם יליד 1997, גרוש ואב לילדה בת 3, עובד לפרנסתו בתפקיד בכיר במשרד פרסום. הנאשם סיים את לימודיו, שירת שירות צבאי חלקי, החל ללמוד תקשורת חזותית ושהה מספר שנים בניו יורק, שם עבד במשרד פרסום. כמו כן שהה מספר שנים באקוודור וחזר ארצה לאחר שאביו חלה. כיום אביו החלים. מאז עבד בתחום עיסוקו במשרדי פרסום לשביעות רצון מעסיקיו. לפני כשלושה חודשים ערך שינוי תעסוקתי ועבר למשרד גדול יותר. ממכתב שהתקבל מהמעסיק עולה כי הנאשם השתלב היטב ועומד במסגרת תפקידו בקשר עם נציגי חברות גדולות במשק אשר מקפידות על התקשרויות עם עובדים ועם נותני שירות ללא עבר פלילי. בהתאם לכך היה ויורשע יתכן שלא יוכל להמשיך בתפקידו. בשנת 2013 נישא למתלוננת ולאחר כשנה הם התגרשו. מנישואין אלו נולדה בתם המשותפת. כיום הוא משלם מזונות והם משתפים פעולה בכל הנוגע לצורכי הקטינה והוא אף פוגש את הקטינה בהתאם להסדרי הראיה ביניהם. בהתייחסו לעבירה מסר כי ברקע לביצוע העבירות חילוקי דעות בנוגע להסדרי הראייה, כאשר חווה באופן מתמשך זלזול מצד המתלוננת. באותו אירוע הגיע מלווה באביו, כאשר התפתח בינו לבין המתלוננת ויכוח סביב סוגיה כספית מינורית. הנאשם תאר תחושת בושה והשפלה, ותאר כי השיח הפך לקולני כאשר פניהם היו סמוכים ולדבריו ככל הנראה ניתזו רסיסי רוק מפיו שפגעו במתלוננת והוא כלל לא התכוון לפגוע בה. גם את עבירת האיומים הסביר על רקע אווירת האיומים הכללית מצד המתלוננת שלטענתו איימה כי תמנע ממנו לפגוש את הקטינה. כיום תיאר רגיעה בקשר ביניהם. ניסיונות שירות המבחן לאתר את המתלוננת ולפגוש בה לא צלחו. שירות המבחן התרשם מנאשם בעל תפקוד תעסוקתי גבוה, אשר קשור מאוד לבתו ומבקש לשמש לה אב תומך. כמו כן עלו הרתעה שחווה מההליכים שננקטו נגדו והפקת לקחים וכן הבנה כי פעל באופן מכשיל. הנאשם מייחס לסוגיית הרשעתו בדין משקל קריטי וסבור כי יהיה בה כדי לחבל ביכולותיו להמשיך ולמלא את התפקיד בו הוא נושא כיום. שירות המבחן מציין כי מכתבו של המעסיק מרמז על כך. שירות המבחן הבין כי לא ניתן היה לפנות לקבלת אישור רשמי יותר, מבלי לחשוף בפני מעסיקיו את מצבו המשפטי. שירות המבחן התרשם כי הרשעה עלולה לפגוע בו מבחינת תעסוקתית ואף עלולה להוביל לפגיעה רחבה יותר במימד האישי. מהתסקיר המשלים עולה כי נוצר קשר טלפוני עם המתלוננת, אשר הביעה מוטיבציה נמוכה לשוחח עם שירות המבחן. על אף ניסיונות שירות המבחן להיפגש עימה על פי תנאים שיתאימו לה, לא הגיעה המתלוננת ולא יצרה כל קשר מיוזמתה. נוכח ההתרשמות כי מדובר באשה בעלת רמת תפקוד גבוהה אשר מודעת לזכויותיה ותדע לפנות לרשויות, ונוכח בחירתה שלא לשתף פעולה נמנע שירות המבחן מלבקש דחיה נוספת והמליץ להימנע מהרשעת הנאשם ועל הטלת צו של"צ.