משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' א.

הנאשמת, כבת 26, הורשעה לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ותקיפה כלפי בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק.

פרטי האירוע הובאו בהרחבה בהכרעת הדין, ואין צורך לחזור עליהם. בתמצית, המתלוננת היא חמותה של הנאשמת ומתגוררת באותו בניין שבו מתגוררים הנאשמת ובנה, דלת מול דלת. ביום 8.8.13, נכנסה המתלוננת לדירת הנאשמת, על מנת להחזיר לידי הנאשמת את בנה הפעוט. הנאשמת החלה צועקת עליה, מכה אותה באמצעות אגרופים בראשה, תופסת בגרונה, שורטת אותה בידה ומעל לבית החזה, ומושכת בשערות ראשה. בתגובה, ברחה המתלוננת מהבית, ובעודה במנוסה זרקה הנאשמת שני סירים עם אוכל לכיוונה, אך אלה לא פגעו בה, ואחד הסירים פגע בדלת ביתה . מיד ובסמוך, החלה הנאשמת לשרוט עצמה בצווארה ובידיה. בתגובה ניסה בן הזוג להרגיע את הנאשמת וזו החלה להכותו בידיה, בגופו ובפניו. בהמשך, משהגיעו שוטרים, שבה הנאשמת והכתה אותו בראשו, בנוכחותם. למתלוננת נגרמו חבלות בדמות סימנים אדומים על ידה ומעל בית החזה.

לאחר מתן הכרעת הדין עתר ב"כ הנאשמת למתן תסקיר, היות שהנאשמת ללא כל עבר פלילי, והאירוע היה חריג לחייה ונבע ממשבר משפחתי עמוק.

הוגשו בעניינה של הנאשמת שני תסקירים.

בתסקיר הראשון מיום 18.12.16 נכתב כי הנאשמת גרושה, אם לילד כבן 4 המצוי כיום במשמורת האב, עובדת כקופאית במחסני השוק במודיעין. בעבר הנאשמת למדה קורס "לימודי הגיל הרך" ועבדה למשך תקופה קצרה כסייעת בגן. הנאשמת תיארה כי עברה בשנים האחרונות טלטלות ומצוקות רגשיות סביב הוצאת בנה ממשמורתה, וכך התרשם שרות המבחן. הנאשמת תיארה משבר מתמשך בנישואיה למתלונן, לרקע עמדות פטריאכליות ונוקשות כלפיה, וכן תיארה התנהגות אלימה מצדו כלפיה. ביחס לעבירות, התקשתה ליטול אחריות וראתה עצמה כקרבן. ההתרשמות היא כי הנאשמת אינה במצב רגשי יציב בשל נטילת בנה מחזקתה. המתלונן תיאר כי במהלך הנישואין התקשתה הנאשמת לקבל את עזרת אמו, ונהגה באלימות כלפיו וכלפי אמו. מבחינת הערכת הסיכון נכתב בתסקיר כי הנאשמת מתפקדת היטב בתחומי חייה השונים, אך בעלת מאפייני אישיות לא בשלים, ומתקשה לקבל אחריות לעבירות. לצד זה, אינה בעלת ערכים עברייניים. ההמלצה היתה לשילוב בתכנית טיפולית ונתבקשה דחייה.

בתסקיר השני מיום 21.3.17 נכתב כי ביצוע העבירות נבע בעיקר ממצוקה רגשית בה היתה הנאשמת מצויה כתוצאה ממורכבות יחסיה עם המתלוננים. במהלך תקופת הדחייה הנאשמת שיתפה פעולה באופן מלא. ההתרשמות היא כי אין מערכות תמיכה מספקות, אך לא נדרש טיפול בתחום האלימות במשפחה אלא בתחום חיזוק הקשר עם הילד. הנאשמת מלווה על ידי היחידה לסדרי דין ויחידת הקשר באופן אינטנסיבי, השתתפה בהדרכת הורים וכן השתתפה בטיפול פרטי. בשיחה עם המתלוננים עלה כי אינם חוששים מפניה. לאור ההתרשמות החיובית בכל ההיבטים הומלץ על הטלת צו מבחן. בעניין שאלת ההרשעה נכתב כי לנוכח רצונה ושאיפותיה לעסוק בעבודת סייעת בגן, ולנוכח חלוף הזמן, ההמלצה היא להימנע מהרשעה ולהטיל של"צ.

ב"כ התביעה טענה כי המדובר בעבירות חמורות שבוצעו בתוך התא המשפחתי, והפנתה לכך שהנאשמת נהגה באלימות מתמשכת, עד שנעצרה. הנאשמת אינה נוטלת אחריות גם כיום. נטען כי אין אופק שיקומי המצדיק חריגה מן המתחם. עמדת התביעה היא שי להטיל מאסר שיכול שירוצה בעבודות שרות וכן מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.