משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' קטייב(עציר)

החלטה

במהלך שלב הטעונים לעונש, ולאחר שהשמיעו הצדדים סיכומיהם, עותרת ב"כ הנאשם לכך שבית המשפט יקבע כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין, ו/או לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה.

מאחר שכבר נשמעו הטיעונים לעונש, הסכימו הצדדים לכך שבית המשפט יכריע בשאלת כשירותו ו/או אחריותו של הנאשם, ובמידה שיימצא כי הנאשם אמנם כשיר לעמוד לדין והיה אחראי למעשיו, יגזור את הדין ללא צורך בשמיעת טיעונים נוספים.

כתב האישום והשתלשלות ההליכים

העובדות שבכתב האישום הן אלה: ביום 19.5.13 בשעות הצהריים, בביתם, במהלך ויכוח עם בת זוגו, תקף אותה הנאשם שלא כדין ובלי הסכמתה בכך שניגש מאחוריה בעת ששטפה כלים, והכה אותה בעורף. כתוצאה ממעשיו נפלה המתלוננת וחשה סחרחורת. או אז הושיב אותה הנאשם על הרצפה וסטר בפניה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של הנאשם, והוא עצור עד תום ההליכים, מאז יום העבירה.

בדיון שהתקיים ביום 21.7.13, טענה ב"כ הנאשם כי ניתנה בעניינו חוות דעת פסיכיאטרית בהליכי המ"ת, אשר בה נקבע כי הנאשם שרוי במצב פסיכוטי, אך בסופו של עניין נקבע שם שהינו אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין. לנוכח האמור בחוות הדעת, ביקשה ב"כ הנאשם כי אורה על הפסקת ההליכים נגדו, לאלתר.

בהחלטתי מאותו יום קבעתי כי אין יסוד לבקשה, וכי על מנת לקעקע את האמור בחוות הדעת, יהא על ב"כ הנאשם להניח תשתית לטענותיה מעבר להשמעת הטענה. לפיכך, ועל מנת לאפשר לב"כ הנאשם לשקול צעדיה, נדחה הדיון.

בדיון ביום 9.9.13 הודיעו ב"כ הצדדים כי גובש הסדר טיעון אשר לפיו יודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, ויורשע. לא גובש הסדר עונשי, אך נמסר מפי הצדדים כי לנאשם עבר פלילי, כמפורט להלן: בשנים 1999 ו-2001 הורשע בעבירות במהלך השירות הצבאי; בשנת 2010 הואשם בשורת עבירות אלימות כלפי בת זוגו הקודמת, אך נמצא בלתי כשיר לעמוד לדין; בשנת 2011, נדון בת.פ 4835-06-10 בגין שתי עבירות איומים והוטל עליו מאסר על תנאי; בפברואר 2012 הורשע בעבירות סמים והוטל עליו מאסר על תנאי; בנובמבר 2012, הואשם בעבירה של תקיפת בת זוג, אך נמצא בלתי כשיר לעמוד לדין בשל מחלת נפש.

כמו כן, מסרו הצדדים כי נגד הנאשם תלוי מאסר על תנאי בן 6 חודשים, שהוא בר הפעלה בענייננו, מת.פ 4835-06-10 הנ"ל.

ביום 12.9.13 נשמעו באריכות הטיעונים לעונש וכן העידו מטעם ההגנה, אשת הנאשם (המתלוננת) ואחי הנאשם. בסופו של הדיון החלטתי כי בטרם יינתן גזר הדין, ראוי שיינתן תסקיר שרות המבחן שכן מצבו של הנאשם שהוא חולה נפש מוכר, שאינו מקפיד לקבל את הטיפול הפסיכיאטרי הנחוץ לו, והינו כשיר לעמוד לדין, מחייב בחינת האפשרות למתן צו מבחן פיקוחי, שבגדרו יחויב בקבלת הטיפול. הדיון נדחה ליום 14.10.13.

ביום 2.10.13 הגישה ב"כ הנאשם בקשה דחופה למתן הוראה לעריכת בדיקה פסיכיאטרית נוספת לנאשם, זאת בעקבות כך שמסר לידיה אסופת מכתבים שכתב והמעידים לטענתה על התדרדרות במצבו. לאור הסכמת התביעה ולאחר שעיינתי במכתבי הנאשם, הוריתי על העברתו מבית המעצר לביה"ח באר יעקוב, לשם עריכת חוות דעת נוספת.

לקראת הדיון ביום 14.10.13, הוגשה חוות דעת נוספת מטעם הפסיכיאטר המחוזי ובה נקבע שוב כי הנאשם אמנם חולה, אך המעשים המיוחסים לו אינם קשורים למערכת הפסיכוטית אלא לדפוס התנהגות מתמשך המאפיין אותו לאורך חייו ולא קיים קשר סיבתי בין העבירה לבין מצבו ולפיכך היה אחראי למעשיו והינו כשיר לעמוד לדין.

בדיון טענה ב"כ הנאשם לקיומם של פגמים בחוות הדעת, וביקשה לדחות הדיון על מנת לזמן את הרופאה, ד"ר מוסטובוי, למתן הסברים בבית המשפט. נטען כי חלקים מחוות הדעת הראשונה הועתקו לתוך השנייה וכי לא פורט תוכן מחשבות השווא של הנאשם אשר יכול והן מתייחסות אף אל המתלוננת, מה שיערער את הקביעה בדבר בעדר קשר סיבתי בין המחלה לבין העבירה. למרות האמור, לא ביקשה ב"כ הנאשם להגיש חוות דעת נגדית מטעם ההגנה. בסופו של הדיון, הוריתי על מתן דחייה לצורך זימונה של הרופאה. כמו כן, נדרשה הדחייה מאחר שלא הגיע התסקיר שנתבקש.

בדיון שהתקיים ביום 21.10.13, התייצבה ד"ר מוסטובוי ונחקרה ארוכות על ידי ב"כ הנאשם. בעדותה הסבירה בפרוטרוט את שיקוליה הרפואיים במתן חוות הדעת ועמדה על דעתה כי הנאשם היה אחראי למעשיו והינו כשיר לעמוד לדין. מטעם שרות המבחן הוגש תסקיר המתאר את מצבו של הנאשם ואת התייחסותה של המתלוננת לעבירה ולמצבו. בסופו של דבר העריך שרות המבחן כי מסוכנותו של הנאשם עומדת בעינה, הוא אינו מכיר בחשיבות נטילת הטיפול התרופתי באופן עקבי ושולל השתתפות בתכנית טיפולית, ועל כן אינו מתאים להיעזר במסגרת פתוחה כשרות המבחן. ההמלצה היא לענישה מותנית מרתיעה ומציבת גבולות.

בסיכומיה הסופיים עתרה ב"כ הנאשם שוב, לכך שבית המשפט ייקבע כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין, ולא היה אחראי למעשיו, ויינתן צו לטיפול מרפאתי כפוי, או צו אשפוז. ב"כ התביעה עתר להטלת עונש של מאסר בפועל והפעלת המאסר המותנה.

חוות הדעת הפסיכיאטריות

בעניינו של הנאשם הוגשו במסגרת הליך זה, מספר חוות דעת פסיכיאטריות, המפרטות בין השאר ממצאים שנקבעו לגביו בהליכים קודמים, בהם נבדק פסיכיאטרית ונמצא בלתי כשיר ובלתי אחראי:

חוות הדעת מיום 5.6.13 נערכה על ידי ד"ר מוסטובוי, והוגשה בהליך המ"ת. נכתב כי בעבר בעת שהותו במעצר ניסה הנאשם להתאבד והופנה להסתכלות בביה"ח אברבנאל, שם נמצא בלתי אחראי ובלתי כשיר, ואושפז. בהמשך נעצר בשל תקיפת בת זוגו השנייה וההתרשמות היתה כי שרוי במצב פסיכוטי, לא אחראי ולא כשיר, לפיכך אושפז מיום 22.11.12 ושוחרר על פי החלטת ועדה פסיכיאטרית, ביום 10.1.13, לאחר שהומר הצו, בצו טיפול מרפאתי, שכלל זריקות לטווח ארוך. בהמשך, הפסיק ליטול את הטיפול הדרוש לו והפסיק את המעקב הרפואי מיד לאחר ששוחרר. בעת אשפוזו נולדה לו בת. כמו כן, 4 חודשים לפני מעצרו חווה מוות של אביו, בביתו. משתמש בסמים. לעניין מצבו בעת הבדיקה כתבה הרופאה כי קיימות מחשבות שווא של גדלות ושל יחס לעצמו, ובוחן מציאות פגום. סובל מסכיזופרניה ושימוש בסמים, אך שיתף פעולה, מרוכז, מבין את המעשים המיוחסים לו, מפגין התמצאות טובה בהליכי המשפט, מסוגל להשתתף בהגנתו ולפיכך מסוגל לעמוד לדין. לעניין אחריותו הפלילית- קיים מצב פסיכוטי אך המעשים המיוחסים לו אינם קשורים למערכת הפסיכוטית אלא לדפוס התנהגות מתמשך המאפיין אותו לאורך חייו. המעשה שעשה אינו פועל יוצא של המצב הנפשי ממנו סובל ולא מתקיים קשר סיבתי בין המעשים המיוחסים לתכנים במצבו, אז ידע להבחין בין טוב ורע, בין מותר ואסור, ועל כן אחראי על מעשיו.

תעודת חדר מיון מיום 3.10.13, נערכה על ידי ד"ר פורבין, לאחר שהנאשם הועבר לביה"ח לפי החלטתי. נכתב כי הנאשם אובחן בעבר כסובל מהפרעה פסיכוטית, הפסיק טיפול על דעת עצמו, מאמין בתורת הסיינטולוגיה ומשקיע בכך כספים למרות העדר משאבים כלכליים בסיסיים. ציין את האירוע של מות אביו, מספר ששומע לעתים קולות של אביו מדבר אליו. טוען שהוא עובד שב"כ, ועסק בעבר באמל"ח. בבדיקה נמצא כי השיפוט והתובנה פגומים, אך יש צורך בבדיקה באשפוז.