משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' קונקי(עציר)

גזר דין

העבירות וטיעוני הצדדים

הנאשם הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382 (ב)(1) לחוק; היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק; הטרדה באמצעות מתקן בזק, עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

העבירות בוצעו במהלך של שלושה אירועים נפרדים, לרקע יחסיו של הנאשם עם מי שהיתה בת זוגו בזמנים הרלוונטיים, והיתה בחודש השביעי להריונה.

באירוע הראשון, ביום 19.3.13 בשעה 01.00, הגיע הנאשם לבית המתלוננת כשהוא שתוי ודרש כי המתלוננת תקיים עימו יחסי מין. כשסירבה, איים עליה בהתייחס לעובר: "היא לא תהיה שלך ולא שלי, אני מקווה שאת תצאי בנס, אני אעקור ממך את הבת מבטנך", וכן אמר שהוא נוסע לירוחם להטיל על המתלוננת קללה שלא תלד. הנאשם שפך על פניה של המתלוננת כוס מים, ועזב. בהמשך, התקשר הנאשם למתלוננת 53 פעמים וכן שלח לה 15 הודעות טקסט במטרה להטרידה.

באירוע השני, באמצע דצמבר 2012, איים הנאשם על המתלוננת בהתייחסו לאבי ילדיה האחרים, באמרו: "אם הייתי מוצא את האבא הכלב שלהם הייתי שוחט אותו מוריד לו את הראש או מעלים אותו".

באירוע השלישי, בסוף דצמבר 2012, הטיח הנאשם את מכשיר הפלאפון של המתלוננת על הרצפה ושבר אותו.

בגין האירוע נשוא האישום הראשון, שהיה האחרון בסדר הזמנים, נעצר הנאשם, והוא עצור עד תום ההליכים, מאז.

ב"כ התביעה טענה לחומרת העבירות, שבוצעו בתוככי התא המשפחתי ובשעה שהמתלוננת מצויה בהריון מתקדם. נטען כי מתחם העונש ההולם בגין העבירות הוא כדלהלן: בגין עבירות האיומים המתחם נע בין מאסר בעבודות שרות לבין 18 חודשי מאסר בפועל-לכל עבירה; בגין עבירת התקיפה, המתחם נע בין של"צ לבין 6 חודשי מאסר בפועל; בגין עבירות ההטרדה, המתחם נע בין מאסר בעבודות שרות לבין 12 חודשי מאסר בפועל; בגין עבירת ההיזק נע המתחם בין של"צ לבין מאסר בעבודות שרות.

בענייננו, כך טענה ב"כ התביעה, יש לאמץ את המדרג הגבוה בעיקר בעניין עבירות האיומים, לנוכח נסיבות ביצוע העבירות, ולנוכח עברו הפלילי המכביד של הנאשם. מנגד, עבירות ההיזק והתקיפה אינן מצויות ברף החמור. מטעם התביעה הוגשה אסופת פסיקה לתמיכה בטענות.

ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם הודה בעבירות, נטל אחריות לביצוען, ומתחרט עליהן ועל שגרם צער למתלוננת. כמו כן, הפנתה לכך שעבירת התקיפה היא מינורית במיוחד, וטענה כי עבירות ההטרדה בוצעו מתוך שהנאשם רצה להסביר עצמו למתלוננת ולהתנצל, אף כי כמות ההתקשרויות שלו עולה לכדי עבירה. עוד נטען כי יש לשים לב שהעבירות שבאישום הראשון בוצעו במהלך אירוע אחד. בעניין עברו הפלילי של הנאשם, נטען כי רוב הרשעותיו הן בעבירות רכוש, ומאז שנת 2004 לא הורשע בעבירת אלימות. לסיום טענה ב"כ הנאשם כי הנאשם עבר לאחרונה תקופה קשה במיוחד, שכן לפני כשנה נפטרה אימו לאחר שסעד אותה בחליה. הנאשם כבר אינו בקשר עם המתלוננת. בשל כל אלה, התבקש בית המשפט להסתפק בתקופת המעצר ולא להטיל מאסר מעבר לכך.

הנאשם, בדבריו האחרונים, הביע חרטה על מעשיו, והזכיר כי המתלוננת תהיה בקרוב אם ביתו, וזה מה שחשוב בעיניו.

מתחם העונש ההולם

העבירות שביצע הנאשם הן חמורות, בהיותן פוגעות בתחושת הביטחון של המתלוננת בתוככי התא המשפחתי. כבר נשתברו קולמוסים ונשפכו נהרות של דיו, בעניין חומרתן של עבירות איומים ואלימות כלפי בת הזוג, ודי אם אפנה להחלטות בית המשפט העליון ברע"פ 182/13 משה נ' מד"י (נבו מיום: 21.1.13), המביא מדברי קודמיו, בע"פ 6758-07 פלוני נ' מד"י, (נבו מיום: 11.10.07):

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי  בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג [...] נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות [...], תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה"

וכן, ראוי להביא מדברי המשנה לנשיא, השופט מ' אלון:

"תופעה זו של אלימות בתוך המשפחה היתה לנגע שפשט בחברה, ויש לעוקרו על-ידי עונשים הולמים, למען ישמע וירא המערער ולמען ישמעו ויראו עבריינים בכוח אחרים. בכגון דא יש להחמיר בדינו של הנאשם, הן מתוך הבעת שאט נפש והוקעת מעשיו והן מתוך מגמה של הרתעה. אכן, תגמול כנקמה אינו מידה בין מידות הענישה; אך כאשר מדובר בענישה של מעשה פשע חמור, כגון זה שלפנינו, יש שמצוי גם מצוי בדרכי הענישה ובמטרותיה, בין היתר, שיקול התגמול בתור הבעת סלידה ושאט נפש ממעשה העבירה, אשר מעוות את דמותה התרבותית הבסיסית  של חברה אנושית... וחומרת הענישה היא ביטוי להוקעת המעשה ולסלידה הימנו" (ע"פ 2157/92 פדידה נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 81, 84 (1993); וכן, רע"פ 7513/12 מרעי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.10.2012); ע"פ 9192/11 אדרי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (19.4.2012)).

ב"כ התביעה הסכימה בטיעוניה לכך שעבירות התקיפה וההיזק שביצע הנאשם, אינן מצויות במדרג החמור, ואינן מצדיקות הטלת מאסר בפועל, כשלעצמן. לפיכך, אינני רואה לנכון לקבוע את מתחם העונש ההולם בנוגע לכל אחת מהן בנפרד, שכן ברור כי שאלת עונשו של הנאשם תוכרע על פי המתחם שייקבע לעבירות האיומים וההטרדה שביצע.

עיון בפסקי הדין שהוגשו לעיוני וכן בפסיקת בתי המשפט מן השנים האחרונות בפרשות דומות לזו שבפניי מלמד כי על נאשמים שהורשעו בעבירות של הטרדה, איומים ואלימות כלפי בנות זוגם, נוהג בית המשפט להטיל עונשי מאסר משמעותיים:

ברע"פ 1923/11 חטיב נ' מד"י (נבו מיום 10.3.11), אושר גזר הדין של בית המשפט המחוזי שהחמיר בעונשו של הנאשם, והשית עליו 12 חודשי מאסר בפועל, לאחר שבמהלך 5 חודשים איים על בת זוגו ונהג כלפיה באלימות. העונש הוטל למרות נטילת האחריות והעובדה שהנאשם היה נתון במעצר בית מלא במשך 11 חודשים.