משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' מחמוד(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודעתו בעובדות כתב האישום, וכן צירף בפניי את ת.פ 55652-07-13.

בתיק זה, הורשע הנאשם בכך שביום 27.1.14 שהה בישראל שלא כדין, וכן נהג ברכב ללא רישיון נהיגה ישראלי בר תוקף וללא פוליסת ביטוח. כשנעצר, הסתבר כי נהג ברכב בהיותו שיכור, שכן נמצאו אצלו 510 מיקרוגרם אלכוהול, בבדיקת ינשוף.

בתיק המצורף הורשע הנאשם בכך שביום 3.2.10 שהה בישראל שלא כדין ובאותן הנסיבות הכשיל שוטר בכך שהציג לו ת.ז מזויפת על שם תרי סלאמה והחזיק תעודת נכה השייכת למל"ל, כרטיס כניסה לכפר המכבייה, 2 כרטיסי תפעול של כפר המכבייה וכרטיס רב קו של חב' דן על שם תרי סלאמה. הנאשם עבד בכפר המכבייה תוך שהוא מציג עצמו באמצעות המסמך המזויף.

יש לציין כי כתב האישום בתיק המצורף, הוא מחודש, לאחר איתור הנאשם ומכאן יש ללמוד כי בעבר כבר התנהל נגדו ההליך, אך הותלה או נמחק בשל אי איתורו.

הנאשם נעצר ביום 27.1.14 והינו עצור מאז, עד תום ההליכים.

ב"כ התביעה טענה בעניין חומרת העבירות המיוחסות לנאשם. נטען כי מתחם העונש ההולם במקרים של עבירת שהייה שבוצעו עמה עבירות נלוות, נע בין 3 עד 9 חודשי מאסר. בענייננו, לא ניתן לקבל את הטענה שהנאשם נכנס לצרכי פרנסה כשרים בלבד, שכן נתפס כשנהג בשכרות. התביעה עתרה לקביעת מתחם נפרד בכל אחד מן האירועים. לעניין האירוע האחרון נטען כי המתחם נע בין 7 ועד 14 חודשי מאסר ופסילת מינימום למשך 24 חודשים. לעניין התיק המצורף, נטען כי המתחם נע בין 3 ועד 9 חודשי מאסר. ב"כ התביעה הפנתה לאסופת פסיקה לתמיכת טענותיה.

ב"כ הנאשם טען כי קיימות בעניינו נסיבות חריגות, שכן הוא נשוי לישראלית. לאחרונה הוגשה מטעם בני הזוג עתירה מנהלית למתן היתר שהיה בישראל לנאשם, באמצעות עורך דין מהצפון, שסייע להם ללא ייצוג פורמאלי. עותק מן העתירה הוגש לעיוני. נטען כי הנאשם ובת זוגו אינם יודעים קרוא וכתוב, ולכן אינם מתמצאים היטב בקורות התנהלות העתירה, אך אותו עו"ד הסביר להם כי כרגע קיים היתר לנאשם לשהות בישראל, ובעקבות ההסתמכות על אמירה זו סבר הנאשם בטעות שהוא רשאי להגיע אל אשתו בישראל.

לפני שבועיים בלבד, ביום 11.2.14, נולדו לנאשם ולבת זוגו תאומים, לאחר 6 שנות נישואין. בעניין זה הוגש אישור בית החולים "אסף הרופא". התאומים נולדו בעוד הנאשם עצור והוא לא ראה אותם עדיין.

בעניין מתחם העונש ההולם, נטען כי בתי המשפט אינם נוהגים להטיל עונשי מאסר בפועל בגין עבירות של נהיגה בשכרות, אלא אם קיימות נסיבות מחמירות, ואף התביעה אינה עותרת להטלת מאסרים בדרך כלל. נהיגתו של הנאשם ללא רישיון וביטוח, איננה תוצאה של התנהגות עבריינית, אלא שיש לו רישיון תקף בינלאומי, ורק כתוצאה מהעדר תוקף בישראל, נמצא כי גם פוליסת הביטוח שלו אינה תקפה. לאור כל האמור, המתחם ההולם לדעת הסנגור נע בין 3 ל-4 חודשי מאסר.

הנאשם בדברו האחרון הביע חרטה ואמר שלא ידע שאין לו אישור לשהות בישראל. כמו כן לא ידע שרישיונו אינו תקף בישראל, אחרת לא היה נוהג. הנאשם הזכיר כי לאחרונה נולדו לו תאומים, לאחר המתנה של 6 שנות נישואין, והוא רוצה לראותם.

מתחם העונש ההולם:

בעניין האירוע נשוא תיק זה:

אין צורך להכביר מילים אודות העניין הציבורי הרב באכיפת החוק נגד הנכנסים לישראל ושוהים בה שלא כדין.

לדעתי המתחם ההולם עבירה זו כשלעצמה, לאור הלכת הדרי, נע בין מאסר על תנאי לבין 4 חודשי מאסר בפועל. יחד עם זאת, יש לקבוע מתחם שיהלום את מכלול העבירות שביצע הנאשם באירוע זה.

יש לשקול לחומרא את העובדה שהנאשם נהג בישראל ברכב, מבלי שהיה בידו רישיון נהיגה או פוליסת ביטוח, תקפים. האינטרס החברתי המוגן בעבירות אלה הוא ברור ונועד להבטיח את שלומם של יתר המשתמשים בדרך, ואת היכולת לחזור על הנאשם ולקבל פיצוי במקרה שתיגרם ת.ד.

חומרה יתרה טמונה בכך שהנאשם נהג לאחר שתיית אלכוהול, כשבדמו 510 מיקרוגרם אלכוהול, שהם למעלה מפי 2 מן הכמות המותרת, ובכך היווה סכנה של ממש לעוברי הדרך.

עיון במאגר "נבו" בעניין הענישה הנוהגת בגין עבירות של נהיגה בשכרות, מלמד כי במרביתם המוחלטת של המקרים, מוטלים בגינה עונשים של מאסר על תנאי וכן עונשי פסילה וקנסות. פעמים רבות מוטלים צווי של"צ. בחיפוש שערכתי, לא אותרו כמעט מקרים שבהם הוטל מאסר בפועל בגין עבירה זו כשלעצמה.

גם פסקי הדין שהוגשו לעיוני מטעם התביעה, מלמדים כאמור: ברע"פ 5638/13 נכפולגר נ' מד"י (15.1.14) אמנם הוטל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, אך המדובר היה בהפעלת מאסר על תנאי שהיה תלוי נגד הנאשם, למשך 12 חודשים, והטלת 2 חודשי מאסר במצטבר. ברע"פ 861/13 פנאדקה נ' מד"י (6.2.13), הוטלו על הנאשם עונשים של פסילה למשך 20 חודשים, 10 חודשי פסילה על תנאי, 5 חודשי מאסר על תנאי וכן קנס כספי בסך 4000 ₪. בית המשפט העליון דחה ערעור על חומרת העונש.

בעניינו של הנאשם לא ניתן כמובן לשקול הטלת של"צ או אף מאסר שירוצה בעבודות שרות, לפיכך יש לקבוע מתחם שיכלול עונש אחר בעל מרכיב מוחשי, על מנת להרתיעו. יחד עם זאת, לא נראה כי הטלת מאסר ממושך כפי שעותרת התביעה, תהא מידתית לאור מדיניות הענישה הנוהגת בכל אחת מן העבירות שבהן הורשע הנאשם.