משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' טאהה(אסיר)

גזר דין

הנאשם, כבן 32, הורשע על פי הודאתו, בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977, ובעבירת הטרדה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב-1982.

העובדות המיוחסות לנאשם הן אלה: ביום 5.8.13, בעת שהותו כאסיר בכלא מעשיהו, התקשר הנאשם ממכשיר הטלפון המוצב באגף אל הטלפון הסלולארי של בת זוגו ואיים עליה שאם לא תצא מהבית יהרוג אותה ואת אחיה. מיד ובסמוך התקשר הנאשם 3 פעמים נוספות אל הטלפון הסלולארי של בת זוגו.

ב"כ התביעה טענה בדבר חומרת העבירות, והפנתה לכך שהן בוצעו בשעה שהנאשם ריצה עונש של מאסר בפועל בגין עבירות אלימות קודמות שביצע כלפי אותה המתלוננת, ובגינן נדון בת.פ 56388-10-12. כיוון שבאותו תיק הוטל מאסר על תנאי החל מיום שחרורו מן המאסר, הרי לא תלוי בענייננו מאסר על תנאי שהוא בר הפעלה, אך הנסיבות המתוארות הן חמורות. נטען כי חומרה מיוחדת יש בביצוע העבירות מבין כתלי הכלא, ויש בכך כדי ללמד כי אף הטלת המאסר לא הועילה להרתיע את הנאשם. המתחם ההולם לדעת התביעה נע בין 6-15 חודשי מאסר בפועל, ואילו העונש המתאים מצוי ברף הגבוה של המתחם. הוגשה אסופת פסיקה.

ב"כ הנאשם טען כי מאז ביצוע העבירות כבר הושג הסכם גירושין בין הנאשם לבין המתלוננת, ואף נערכו הגירושין, כך שכל אחד מהם פנה לדרכו ובכך יש ללמד על העדר מסוכנות כיום. נטען כי הנאשם עובד באופן מסודר כנהג רכב ציבורי בחברה ממשלתית ובכך יש כדי להעיד עליו שהינו אדם נוח לבריות, אחראי ומקצועי. כתוצאה מניהול ההליכים נגדו איבד הנאשם את משפחתו. לסיום טען ב"כ הנאשם כי למרות שהיה אסיר בעת ביצוע העבירות, הרי מאז ביצוען הוא הועבר למעמד של עצור שפוט למשך התקופה שמיום 12.8.13 ועד 29.8.13, ונמנעו ממנו חופשות, וניכוי שליש. לפיכך, מתבקש בית המשפט להסתפק בתקופת המעצר עד כה. אף ב"כ הנאשם הגיש אסופת פסיקה.

כאן המקום לציין כי ב"כ הנאשם העלה בעת טיעוניו טרוניה כלפי התביעה על כי עמדתה העונשית היא נוקשה ביותר לעומת מה שהוצע לו מחוץ לאולם המשפט. ברור הוא כי מקומן של טענות אלה הוא ביחסיו של ב"כ הנאשם עם התביעה, ואין הן מעניינו של בית המשפט אשר מחובתו לגזור את העונש בהתאם לדין, ואין לו כל ידיעה או מעורבות במגעים שנוהלו בין הצדדים.

הנאשם בדבריו האחרונים הביע צער על העבירה ואמר שאירעה מתוך "עצבים". כיום הוא גרוש ומעוניין לדאוג למשפחתו וילדיו.

מתחם העונש ההולם

עבירת האיומים נועדה להגן על האינטרס החברתי שבמתן אפשרות לפרט לנהל את חייו בשלווה וללא חשש כי יבולע לו מצד מן דהו. במיוחד קיים אינטרס חברתי בהגנת שלומו ושלוותו של הפרט, בתוככי משפחתו, כפי שנקבע בשורת פסקי דין. די אם אפנה להחלטות בית המשפט העליון ברע"פ 182/13 משה נ' מד"י (נבו מיום: 21.1.13), המביא מדברי קודמיו, בע"פ 6758-07 פלוני נ' מד"י, (נבו מיום: 11.10.07):

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי  בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג [...] נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות [...], תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה"

גם הטרדה באמצעות מתקן בזק היא עבירה שנועדה להגן על זכותו של הפרט לשלווה. ערך חברתי רב טמון בעבירה זו בעידן שבו אמצעי ההתקשרות המהירים מאפשרים העברת מסרים, טלפוניים או כתובים, ללא סינון, באופן המקל ביצוען של הטרדות שונות.

על עבירות אלה, אמר בית המשפט העליון בע"פ 10756/04 אזולאי נ' מדינת ישראל ( 7.7.05) :

"עתה יודעים אנו כי עבירות מסוג זה, כשהן מבוצעות בידי אדם המסרב לקבל את החלטתה של האשה להתנתק ממנו, אדם אשר אינו מכיר באוטונומיה שיש לאשה על גופה, ומתייחס אליה כאל רכוש הנתון לשליטתו, יש בהן חומרה מיוחדת. יחס אובססיבי לאשה, והרצון לשלוט בה ולא להתיר לה להתנתק, טומן בחובו סיכון רב. התנהגות כזו המלווה באיומים, באלימות ובהטרדה, המבטאים חוסר נכונות להרפות ורצון להשליט אדנות על אותה אשה, יש בה כדי לסכן את כבודה, את חרותה של האשה, ולא פעם גם את חייה..."

ועוד נאמר בע"פ 7951/05, 8281/05 מדינת ישראל נ' פלוני ( 7.2.07):

"על בית-משפט זה, כנושא הדגל של זכויות האדם וחופש הפרט במדינת ישראל, לעמוד ולהכריז בקול, כי בכל עת ובכל שעה מותר לו לאדם להחליט מה ייעשה בנפשו ובגופו. תהא אשר תהא הסיבה אשר בגללה תחפוץ האישה בהפסקת היחסים... - אין כל זכות, לאף אחד, לפגוע בחירות זו ולהתעלם ממנה. העושה זאת ראוי לגינוי חברתי ולענישה הולמת."

קשת העונשים המשתקפת מתוך התקדימים שהוצגו לי על ידי הצדדים מלמדת על גיוון ושונות שקיימים בפסיקה, בנוגע לעבירות שבנדון, ולא בכדי. המציאות מזמנת מגוון אינסופי של אירועים ומערכות יחסים, אשר ביצוע עבירות איומים והטרדה בגדרם, הוא בעל מאפיינים ייחודיים המצדיקים התייחסות פרטנית בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה.

במקרים רבים ראו בתי המשפט לנכון להחמיר עם מי שהורשעו בעבירת איומים ו/או הטרדה ולהטיל עליהם עונשי מאסר משמעותיים:

ברע"פ 1293/08 קורניק נ' מד"י (25.6.08) הורשע הנאשם לאחר שמיעת הוכחות, בעבירת איומים כלפי בת זוגו, ונדון למאסר למשך 12 חודשים. ערעורו נדחה גם בבית המשפט העליון.

בת.פ 40870-08-11 מד"י נ' חנניה (26.12.11) הורשע הנאשם באיומים כלפי אימו, אשר השמיע זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר קודם שריצה בשל איומים כלפיה. לנאשם עבר פלילי נוסף. הנאשם נדון ל-10 חודשי מאסר וכן הפעלת מאסר על תנאי למשך 9 חודשים במצטבר.

בת.פ 29609-06-11 מד"י נ' פלוטניקוב (8.11.12) נדון הנאשם בגין הטרדות כלפי בת זוגו, ב-19 תאריכים שונים. לנאשם עבר פלילי גם בעבירות כלפיה. הוטלו 9 חודשי מאסר וכן פיצוי כספי.