משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' אלהרוש(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו, בשלוש עבירות של כניסה ושהייה בישראל שלא כדין, עבירות לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

העבירות בוצעו בתאריכים: 24.5.12, 10.12.12, ו-8.4.13.

בגין העבירה האחרונה נעצר הנאשם, והוא עצור עד תום ההליכים, מאז.

ב"כ התביעה טענה כי מתחם העונש ההולם לכל עבירה של שהייה שלא כדין בישראל, נע בין חודש לבין שישה חודשי מאסר בפועל. לתמיכה בטענתה הגישה אסופת אסמכתאות.

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם הינו צעיר כבן 19 בלבד, ללא כל עבר פלילי, ונכנס לישראל לצרכי עבודה. בשל גילו הצעיר לא יכול הנאשם לקבל אישור כניסה לישראל, ולכן ביצע את העבירות. נטען כי לנוכח מטרת כניסותיו של הנאשם לישראל, אשר אין בהן כדי לפגוע באינטרס ציבורי כלשהו, אין מקום להטיל עליו עונש של מאסר, אלא יש להסתפק בימי המעצר.

ב"כ הנאשם הפנה להלכת פראג'ין ולהלכת אבו סאלם, וטען כי שתיהן עומדות בתוקפן גם לאחר חקיקת תיקון 113 לחוק העונשין, וכל עוד לא נקבעה הלכה אחרת על ידי בית המשפט העליון.

הנאשם, בדבריו האחרונים, אמר כי נאלץ להיכנס לישראל לצורך מציאת פרנסה, כיוון שהוריו חולים שניהם, והמשפחה זקוקה לכסף. הנאשם הזכיר כי אינו יכול לקבל אישור כניסה בשל גילו הצעיר.

קביעת מתחם העונש ההולם

אין צורך להכביר מילים אודות האינטרס הציבורי הרב במניעת כניסתם של תושבי האזור לישראל ללא אישורים ובאופן בלתי מפוקח. זכותה וחובתה של מדינה מתוקנת לשמור על גבולותיה ולפקח על הבאים בשעריה.

שאלת חומרתו של הרף התחתון של מתחם העונש ההולם בעבירות שהייה בלתי חוקית, העסיקה לא מעט, את הערכאות השונות, מאז כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין.

אמנם, בסמוך לאחר כניסתו של החוק לתוקף, קבע בית המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 41708-07-12 מד"י נ' עטאללה, נבו מיום: 24.7.12), כי המתחם ההולם בגין עבירה בודדת של שהיה שלא כדין, נע בין חודש לבין 6 חודשי מאסר, וקביעה זו אומצה גם בע"פ (מרכז) 57019-07-12 מד"י נ' ג'בור,(נבו מיום 31.7.12 ).

יחד עם זאת, במספר פסקי דין שניתנו מידי בתי המשפט המחוזיים בחיפה בירושלים ובתל אביב, נקבע כי שאלת המתחם ההולם בעבירה שבפנינו, טרם הוכרעה (ר' סקירתו של כב' הש' שגיא בת.פ 57986-01-13 מד"י נ' עויס (נבו מיום: 19.213).

בע"פ (חי') 22442-03-13 רבעיאה נ' מד"י (נבו מיום: 19.3.13) טען הסנגור כי המתחם ההולם בגין עבירה זו צריך לנוע בין מאסר מותנה לבין 3 חודשי מאסר, ועתר לביטולו של עונש מאסר למשך חודש ויום אחד, שהוטל על הנאשם. בדחותו את הערעור, הפנה בית המשפט לקביעות הלכת פראג'ין (רע"פ 3173/09), בנוגע לעבירה שנייה של שהיה בלתי חוקית, אך לא שלל את האפשרות העקרונית לכך שמתחם העונש ההולם לעבירה שבפנינו, יכלול ענישה של מאסר מותנה.

בהקשר זה, אעיר בזהירות כי הלכת פראג'ין אשר אין חולק על חשיבותה, מאפשרת פרשנויות שונות, לעניין קביעת המתחם בעבירות חוזרות, לאחר חקיקת תיקון 113, וכך נקבע שם:

"בהנחה שהמדובר בשהייה שנייה בישראל שלא כדין (ועל הראשונה אין ממהרים ככלל להעמיד לדין), העונש הראוי הוא עונש מאסר בפועל, למעט במקרים שנסיבותיהם האישיות חריגות..... ".

למול קביעה זו, יש לשים לב כי לפי לשון התיקון, מתחם העונש ההולם צריך שייקבע לגבי כל עבירה כשלעצמה, ובמנותק מן השאלה, האם ביצע הנאשם עבירות נוספות אם לאו. אדרבה- לאור התיקון, שאלת קיומן של עבירות נוספות, בין אם הוזכרו בכתב האישום ובין אם מידע אודותיהן מובא בפני בית המשפט, השפעתה היא אפשרית, בתוך גבולות מתחם העונש ההולם בלבד, בהתאם להוראות סעיף 40י"א(11) לחוק העונשין.

בנוסף, לא ניתן להתעלם מן העובדה שמדיניות התביעה בכל הנוגע לצירוף אישומים בגין עבירות קודמות, אינה אחידה בכל המחוזות (ר' ע"פ(חי') 22442-03-13 הנ"ל). חוסר האחידות מביא לכך שכתב אישום הכולל 3 עבירות שהיה בלתי חוקית, אינו מעיד בהכרח על קיומן של נסיבות חמורות יותר מנסיבותיו של מקרה בו הוגש כתב אישום הכולל עבירה בודדת.

המסקנה היא כי בהתאם להוראות התיקון, לא ניתן לקבוע "מתחם הולם" מסוים עבור עבירת השהיה הראשונה, ולצידו מתחם שונה (וחמור יותר) עבור השהייה השנייה. בכך יהיה גם משום הענשה כפולה ומכופלת של הנאשם, אשר ביצוע העבירה החוזרת יישקל נגדו הן בעצם הגשת אישום נוסף, הן בשלב קביעת המתחם, והן בעת שקילת עברו הפלילי.

במקום זאת, מן הראוי לדעתי, כי יינתן ביטוי לחומרה שבביצוע מספר עבירות, בבחירת העונש המתאים, שיש להטילו בסופו של עניין, לאחר קביעת המתחם ההולם לכל עבירה בנפרד.