משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' אבו מערוף(עציר)

הכרעת דין

רקע כללי

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות לבניין שאינו משמש למגורים, בצוותא חדא, לפי סעיף 407(ב) ו-29 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק), וכן החזקת מכשירי פריצה, בצוותא חדא, לפיח סעיף 409 ו-29 לחוק.

תיאור העובדות כפי שמופיע בכתב האישום הוא כדלהלן:

בתאריך 10.5.13, בסמוך לשעה 22.19, הגיע הנאשם ביחד עם אחר שזהותו אינה ידועה לתביעה, לחנות "הבית של יעל" ברחוב הרצל 63 ברמלה (להלן: החנות). באותן נסיבות החזיקו הנאשם והאחר במגזרי מתכת בצבע אדום, באורך 90 ס"מ ולום ברזל כחול באורך 80 ס"מ. השניים עלו לגג החנות, גזרו סורג ברזל, נכנסו לחלל מעל תקרת הגבס, יצרו חור בתקרת הגבס ושלשלו דרכו צינור כיבוי עד רצפת החנות, המשמש כחבל טיפוס. בהמשך השתלשל אחד מהם לתוך החנות בעזרת הצינור, והחל למלא שק גדול בבגדים הנמכרים בחנות. כן ניגש אחד מהם לקופת העסק, עקר אותה ממקומה ומסר אותה לרעהו דרך החור כלפי מעלה. בהמשך, טיפס אחד מהם באמצעות הצינור כלפי מעלה ועזב את החנות. מיד ובסמוך הבחין השוטר גרוסברג בנאשם על גג החנות הסמוכה לעסק, שגגה צמוד לגג החנות, הודיע לו על מעצרו והתקרב אליו. או אז ניסה הנאשם לדחוף את השוטר. בהמשך, לאחר שהורד הנאשם מן הגג כשהוא אזוק, המשיך להשתולל ולנסות להשתחרר מאחיזת השוטרים עד שאחד מהם נאלץ להשתמש בטייזר.

הנאשם כפר באישום וטען כי היה במקום לאחר ששהה בבית קרוביו בעיר לוד. הוא הגיע למקום במטרה לקנות משקה אלכוהולי, כשראה את השוטרים נתפס לבהלה היות שלא נשא עליו ת.ז, ועל כן טיפס לגג והסתתר שם.

מטעם התביעה העידה בעלת החנות אפרת קליין, וכן העידו השוטרים שנטלו חלק בלכידת הנאשם. כמו כן, הוגשו בהסכמה עדויותיהם של בעל הנכס, ברקוביץ, ממנו שוכרת קליין את החנות.

מטעם ההגנה העידו הנאשם ושוטרת שהשתתפה בטיפול באירוע.

הכרעה

לאחר ששקלתי את הראיות שהוצגו, הגעתי למסקנה כי התביעה הוכיחה את האישום מעבר לכל ספק סביר, ואלה נימוקיי:

אין מחלוקת כי אירוע ההתפרצות לחנות אכן אירע. בעניין זה העידה קליין, כי חזתה בהתרחשות בזמן אמת, דרך שידור מצלמת האבטחה, באמצעות מכשיר האייפון שלה, ומסרה את שהיא רואה, למוקדנית המשטרה, בזמן אמת. קליין תיארה כי ראתה בחנות גבר המעמיס סחורה לתוך שק, ראתה את הניסיון להעביר את השק דרך החור בתקרה, ניסיון שלא צלח בשל גודלו. לאחר מכן ראתה כי אחד הפורצים מוציא את הקופה מתוך השק. בשלב כלשהו ראתה הבהוב פנס מבחוץ, לתוך החנות, והמוקדנית אמרה לה כי השוטרים מכתרים את המקום, זאת בעוד היא רואה את אחד הפורצים בתוך החנות עדיין. מיד לאחר מכן, ראתה את הפורץ מטפס ובורח, ושמעה מן המוקדנית כי מתנהל מרדף, שכלל "קצת אלימות". קליין מסרה כי בוודאות היו 2 פורצים, שכן ראתה שאחד מסר לשני את הקופה. הודעותיו של ברקוביץ (ת/1, ת/2)הן בעלות תוכן זהה, ואף הוא צפה במצלמות בזמן אמת.

לאחר שצפיתי בסרטון מצלמת האבטחה, אני סבורה, כטענת ההגנה, כי הפורץ המצולם בתוך החנות, איננו הנאשם, זאת לאור תווי פניו של אותו פורץ, הנראים מפעם לפעם, אף כי במטושטש, כשכיסוי הראש שעטה על עצמו, נשמט לאחור. בנוסף, גם פרטי הלבוש שבהם נעצר הנאשם, אינם זהים ללבושו של הפורץ המצולם: נעלי הנאשם נראות בעיניי בהירות יותר מאלה המצולמות, וייתכן שהן מתוצרת שונה מאלה שנעל הפורץ; בגדי הפורץ המצולם היו בהירים בעוד שהנאשם לבש בחקירתו מכנסי ג'ינס וחולצה אפורה. יחד עם זאת, צפייה בסרטון מלמדת מעבר לכל ספק סביר, כי הפורץ המצולם לא פעל לבדו, אלא ביחד עם אחר המסייע בעדו מעל לתקרת החנות. אותו אחר מסייע במשיכת שק הרכוש כלפי מעלה, ואף נוטל מידי הפורץ את הקופה, כשזו מושטת כלפי מעלה לעבר התקרה.

קצין המבצעים גרוסברג העיד כי כשהגיע למקום טיפס אל הגג, לאחר חיפוש דרך שארך מספר דקות. על הגג זיהה את הנאשם שניסה להסתתר, וכן תפס שם קופה זרוקה וכמה כלי פריצה. הנאשם אותר במרחק של 4-5 מ' ממקום החדירה לתוך החנות. גם יתר השוטרים תיארו את נסיבות מעצרו של הנאשם והורדתו כעצור מן הגג.

ב"כ הנאשם טען שוב ושוב כי התזה לפיה הנאשם המתין לאחר על הגג אינה סבירה, שכן אילו כך היה הדבר, היה הנאשם מצליח להימלט עוד בטרם עלו השוטרים לגג, שהרי אף אותו פורץ שהיה בתוך החנות, הצליח להיעלם מן הגג, למרות שעלה לשם בשלב מאוחר יחסית. לאחר ששמעתי את מכלול העדויות, ובהתחשב בתנאים הטופוגרפיים של אתר האירוע, דעתי היא כי גם אם לא ברור לאן נמלט אותו פורץ ובאיזה שלב בדיוק נמלט, עדיין אין בכך כדי ליצור ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם. כיוון שההתפרצות אירעה בשעת חשיכה, וכיוון שהמדובר בגג ארוך ביותר, שהוא גג של מתחם חנויות, בהחלט ייתכן כי אותו פורץ נמלט מכיוון אחר מזה שבו עלו השוטרים לגג, ואילו הנאשם נותר על הגג, אם בשל חוסר זריזות ואם בשל ניסיונו ליטול עמו את הציוד ואת הקופה. על האפשרות להימלט מן הגג מבלי שיבחינו בכך השוטרים ניתן ללמוד מן העובדה שהנאשם עצמו הצליח לטפס לשם ללא שהבחינו בכך השוטרים , למרות שבמקום כבר היו ניידות משטרה רבות באותה עת.

אילו היה הנאשם מספק הסבר סביר לנוכחותו על הגג באותה שעה, היה מקום לשקול את הסברו למול הראיות הנסיבתיות המלמדות על נוכחותו של אחד הפורצים על הגג. במצב כזה, ייתכן שהייתי מגיעה למסקנה לפיה לא הוכח מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם היה אחד מן הפורצים. ואולם, הראיות שהוצגו בפניי, בצירוף גרסתו המופרכת של הנאשם, מובילים למסקנה כי נוכחותו שם לא היתה תמימה כלל וכלל, כפי שיפורט להלן:

הנאשם נתפס על גגו של מתחם חנויות, בשעה 22.30 לערך. התרשמותי מן התמונות שהוגשו (ת/6, ת/10) היא כי הגג המדובר איננו מקום שטבעי לראות בו עוברי אורח המתהלכים לתומם. המדובר בגג שאין אליו דרך גישה נוחה ומוסדרת, ואף השוטרים העידו כי חיפוש דרך עלייה לשם ארך מספר דקות. הנאשם טען כי עלה לגג מחומה הצמודה למבנה, וגם בכך יש כדי ללמד כי אין הטיפוס לגג טבעי ומקובל.

בסמוך מאד למקום תפיסת הנאשם בוצעה באותן דקות התפרצות בדרך של גזירת סורגי ברזל, ויצירת חור בתקרת הגבס. בקרבתו, או לכל היותר במרחק של 4-5 מ' ממנו, נתפסו לום ברזל ומגזרי תיל, וכן נתפסה הקופה הרושמת של החנות שנפרצה.

טענת הנאשם היא כי הגיע לרמלה לתומו, על מנת לקנות אלכוהול, אך כשראה שמגיעים שוטרים, החליט לברוח מפניהם, רק משום שלא נשא ת.ז, וחשש להיעצר בגין כך. מעבר לחוסר הסבירות שבטענה זו כשלעצמה, קשה להבין מה היה ההיגיון שהוביל את הנאשם "להימלט" מן השוטרים, דווקא בטיפוס אל גג המבנה שהם מכתרים אותו, בחינת ריצה אל תוך "פי האריה".

יתרה מזו, אם חשש הנאשם שיעכבו אותו רק בשל אי החזקת ת.ז, כיצד זה לא עלה בדעתו כי תפיסתו על גג, בשעת לילה, עלולה להחשיד אותו באופן חמור הרבה יותר מן החשד הנלווה לאי נשיאת ת.ז?!

אין מחלוקת כי מאחורי המבנה שבו החנות, מצוי מתחם בית העלמין של רמלה. הנאשם העיד כי כשראה את השוטרים, נכנס לתוך בית העלמין (עמ' 52 ש' 27), אך לטענתו, כששמע שמגיעות עוד ניידות, בחר לטפס על החומה של בית העלמין, לכיוון הגג. מאחר שהנאשם היה כבר בתוך בית העלמין, שהוא מקום צדדי וחשוך, סביר היה יותר שיישאר שם, אם רצונו להסתתר. לפיכך, הסברו כי טיפס לגג כדי להסתתר, אינו מתקבל על הדעת.