משטרת ישראל תביעות- שלוחת אשדוד נ' אבו ראשד(עציר) ואח'

החלטה

ביום 31.3.13 הוגש נגד הנאשמים כתב אישום בו מיוחסות להם מספר עבירות רכוש חמורות.

התיק הועבר לטיפולי רק כחודש לאחר מכן, וישיבת הקראה ראשונה התקיימה רק ביום 4.6.13, עם שובי משבתון.

בישיבות שהתקיימו בפניי ביום 4.6.13 וביום 19.6.13 טענו הסנגורים, כי למרות פניות חוזרות ונשנות לתביעה, לרבות בהליך המעצר, טרם קיבלו לידיהם את מלוא חומר החקירה.

לאחר קיום דיונים ארוכים בנוגע לחומר החקירה, והבטחה של נציגות המאשימה כי יטפלו באופן אישי בעניין, נקבע התיק להוכחות ליום 14.7.13, לשמיעת עדים שאינם רלוונטיים לחומר החקירה החסר.

בפתח ישיבת ההוכחות ביום 14.7.13, עתרה ב"כ המאשימה לתקן את כתב האישום, על דרך של הוספת תשעה עדי תביעה, ובהם עדים שתמללו האזנות סתר, מתלונן ושוטרים נוספים שביצעו פעולות חקירה. לטענתה, זהו המועד בו הדברים באו לידיעתה, והגנת הנאשמים לא תפגע, שכן מדובר בחומר שהיה מצוי בתיק החקירה, ומאחר וטרם החלה להשמע פרשת התביעה.

הסנגורים הביעו תרעומת על הבקשה, בעיקר מאחר והבקשה להוספת עדים המחישה את טענותיהם כי רשימת חומר החקירה שקיבלו מהמאשימה לא היתה מלאה, מאחר ובקשותיהם לקבלת החומר המלא לא טופלו, ומאחר וקו ההגנה שלהם התבסס בין היתר על כך שחלק מאותם אנשים אינם עדי תביעה, כך שהגנת הנאשמים לטענתם, נפגעה.

בהתחשב בכך ובחלוף הזמן, התנגדו הסנגורים לבקשת התיקון.

יצוין, כי בפתח הדיון הודעתי לב"כ הצדדים כי לאור פטירתה בטרם עת של סגנית הנשיא כבוד השופטת שרית גולן, לא תשמע ישיבת ההוכחות, ויישמעו רק העדויות של עדים אזרחים שהתייצבו.

עם זאת, ולאור בקשת המאשימה, אשר הפתיעה את הסנגורים, וכן לאור זהות חלק מהעדים שהמאשימה ביקשה להוסיף לכתב האישום, לא ניתן היה אף לשמוע את שני העדים שהתייצבו, והתיק נדחה להוכחות למועדים שלאחר הפגרה.

לפי סעיף 92(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 :

"בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן...".

בפסיקת בתי המשפט, ניתן לראות מגמה המתירה הבאת ראיות נוספות, כאשר המבחן הינו עיוות הדין שייגרם לנאשם אם הראיה תוצג, ומנגד, עיוות הדין שייגרם לאינטרס הציבורי אם הראיה לא תוצג.

כבר בע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי (להלן- הלכת סילוסטר), נקבע ע"י כבוד השופט זמורה:

"הפרוצידורה הפלילית על דיניה מכילה לטובת הנאשם תריס בפני עיוות דין. רוצים לתת לנאשם את מלוא ההגנה ההוגנת. אבל אסור לסלף את הרעיון הבריא הזה על ידי הפרזה בפורמליות. פרוצידורה פלילית טובה צריכה בוודאי לתת לנאשם את מלוא ההגנה, כדי למנוע עיוות דין, אבל הדיון הפלילי אינו צריך לקבל צורת משחק אשקוקי שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק. תפקיד הדיון הפלילי – להוציא כאור משפט. מוטב אמנם שעשרה רשעים יצאו זכאים משצדיק אחד יצא חייב, אבל במה דברים אמורים? – כשהשאלה היא הוכחת האשמה, ולא כשהכתוב מדבר על ליקויים טכניים בכתב ההאשמה וכדומה. על שאלות ממין זה לא יחול הכלל של הנאה מהספק...

חלילה לי מלעודד את הקטיגורים המתרשלים בניסוח כתבי האשמה. חובה עליהם לבדוק בשבע עיניים אם כתב האשמה אמנם מגיד פשע, אבל לבתי המשפט לא הרשות בלבד, כי אם חובה עליהם לתקן מה שפגמו הקטיגורים, ובלבד שלא יפגעו על ידי כך בעיקרי השלטת הצדק."

בע"פ 951/80 קניר נ. מדינת ישראל, נקבע כי בית המשפט רשאי לזמן עדים מטעמו, גם בשלב שלאחר שמיעת סיכומי הצדדים, מנימוקים דומים, ונקבע ע"י כבוד השופט ברק:

"ההליך הפלילי הוא מסגרת דינים, הבאים להגשים את המשפט הפלילי, דהיינו, לקבוע חפות או אשמה. לשם כך על ההליך הפלילי לחשוף את האמת, וזו מטרתו העיקרית. כמובן, עמידה על כללים וחשיפת האמת אינן שתי משימות נוגדות... יש ועמידה פורמלית על סדר הכללים בעניין מיוחד יהיה בה כדי לגרום לעיוות דין, אם בדרך של הרשעת החף מפשע ואם בדרך של זיכוי הנאשם. בנסיבות אלה יש לשאוף לכך, כי הכללים עצמם ייתנו לבית המשפט סמכות ושיקול-דעת לעשות צדק...

ניסיון החיים, אשר גיבש את כללי הדיון, קבע איזון עדין בין צורכי הנאשם מזה לבין צורכי החברה מזה... איזון עדין זה מתערער, כאשר כללי הדיון מופעלים, באופן שפגמים וכישלונות טכניים של התביעה או של ההגנה חורצים את גורל המשפט... אכן, החשש הוא, שהדיון הפלילי - במקום להיות מערכת מאוזנת ומבוקרת, שנועדה לחשוף את האמת - יהפוך לכר נרחב לטכסיסים והשהיות בעלי אופי פורמלי גרידא".

וכך, ברע"פ 2363/10 בן אברהם נ' מדינת ישראל, נקבע כי תיקון כתב האישום עובר לסיום פרשת התביעה, כך שהנאשם יכל להתגונן בפניו, ואף לזמן שנית חלק מעדי התביעה, לא פגעה בזכותו של הנאשם להתגונן.