משטרת ישראל- תביעות חיפה נ' כהן(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

המשיב מואשם בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 1.12.09, בעת שנסע במונית, השליך הנאשם מן החלון הימני הקדמי של המונית שקית ניילון לבנה שהחילה סם מסוכן מסוג הירואין במשקל של כ-4.6 גרם נטו.

ב"כ המבקשת טען, כי קיימות בעניננו ראיות לכאורה ועילת מעצר, וכי חלופת מעצר לא תשיג את מטרות המעצר, ועל כן יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ב"כ המשיב, עו"ד טורס, טען, כי אכן קיימות במקרה זה ראיות לכאורה ועילת מעצר, אלא שלטענתו מדובר בראיות לכאורה "במובן הטכני", אולם עוצמתן הינה נמוכה, וזאת לאור שורה של תהיות ומחדלי חקירה עליהם הצביע בפני. בין היתר טען עו"ד טורס, כי בדו"חות הפעולה של השוטרים חסרים פרטים מהותיים, וכי פרטים מהותיים, כגון העובדה שחלונות המונית כהים ושמדובר בחבילה קטנה, מונעים אפשרות זיהוי. הסניגור הוסיף, כי המשיב לא היה הנוסע היחיד במונית, אלא היה נוסע נוסף שישב במושב האחורי, שיקר במהלך חקירתו, ולמרות זאת שוחרר, ואין מקום להפלות בין מרשו לבין החשוד הפוטנציאלי הנוסף, שהסתבר שהגרסה שמסר בחקירתו אינה אמת. עוד טען עו"ד טורס, כי נהג המונית, שעדותו היתה יכולה לשפוך אור על השאלה מי מבין שני הנוסעים זרק את הסם, לא נחקר. עו"ד טורס ביקש, כי לאור עוצמתן הנמוכה של הראיות, אורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, הכוללת גם מעצר בית בבית אחיו של המשיב.

עיינתי בחומר החקירה ומצאתי כי קיימות בו ראיות לכאורה, העומדות במבחן שהתווה בית המשפט העליון בענין זאדה (בש"פ 8087/95, פ"ד נ(2) 133), דהיינו ראיות שקיים לגביהן סיכוי סביר שבסוף ההליך הפלילי תהפוכנה לראיות עליהן ישתית בית המשפט הרשעה. אין דעתי כדעת הסניגור, כי מדובר בראיות לכאורה במובן הטכני – פורמלי בלבד. דו"חות הפעולה של השוטרים רס"מ דן אברמוביץ ורס"מ אלי כהן, עליהם מושתת זיהויו של המשיב כמי שזרק את חבילת הסם, הינם מפורטים, וכוללים הסבר לזיהויו של המשיב דווקא כזורק הסם. אציין כי הסניגור טען, כי בדו"ח הפעולה של רס"מ כהן מצוין, כי הסם הינו במשקל 4 גרם ברוטו, דהיינו משקל נמוך מהמשקל נטו, אולם עיון בדו"ח מעלה כי המשקל המצוין בו הינו "14.0 ברוטו".

אוסיף, כי לא מצאתי, כי נעשתה אפליה בין המשיב לבין הנוסע הנוסף במונית, אייל קמחין, ששוחרר. אומנם פרטים שמסר קמחין בחקירתו התבררו כשקריים, ואולם התשתית הראייתית לגביו שונה מן התשתית הראייתית לגבי המשיב, המזוהה בדו"חות הפעולה כזורק הסם.

מסכימה אני עם הסניגור, כי אי חקירת נהג המונית הינה מחדל חקירתי, שיכולה להיות לו השלכה במהלך ניהול המשפט. ואולם בשלב זה, בו דנים אנו בשאלת קיומן של ראיות לכאורה בלבד, מחדל חקירתי זה אינו מכרסם בזיהוי החד משמעי של המשיב כזורק הסם, כפי שעולה מדו"חות הפעולה של השוטרים.

באשר לקיומה של עילת מעצר: כפי שציינו הצדדים, מתקימת בעניננו עילת המעצר הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. ההלכה הפסוקה קובעת, כי ככלל, כאשר מתקימת עילת מעצר זו, מן הדין להורות על מעצרם של נאשמים, שקיימות לגביהם ראיות לכאורה, עד תום ההליכים. שחרור לחלופת מעצר יעשה במקרים חריגים בלבד, ראה למשל דברי כב' השופט פוגלמן בהחלטתו מיום 6.12.09 בבש"פ 9595/09 קורס נ' מדינת ישראל:

"העבירות המיוחסות לעורר יוצרת חזקת מסוכנות סטאטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996, הנסמכת על מציאות החיים, שלפיה קיים קושי ליתן אמון, בדרך-כלל, בסוחרי סמים, כי לא ישובו לעיסוקם הטומן בחובו אפשרות ל"כסף קל" מן הצד האחד, וסיכון רב לעצמם, לאחרים, ולחברה בכללותה, מן הצד השני, אם הדבר יתאפשר להם, ואפילו יהיו נתונים במעצר בית (ראו בש"פ 3977/09 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.6.09); בש"פ 6439/09 אבו לבן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.8.09). על רקע חזקה זו, השתרשה ההלכה כי בית המשפט יימנע מלהורות על חלופת מעצר של הנאשמים בביצוע עבירות של סחר בסמים, אלא במקרים חריגים (ראו בש"פ 6503/09 אבו קמיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.8.09); בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל, פ"ד מט(3) 164 (1995); בש"פ 3856/03 מחמוד נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 5.5.03); בש"פ 684/08 מדינת ישראל נ' אוחנה (לא פורסמה, 24.1.08))".

ענייננו אינו נופל לגדר אותם מקרים חריגים, בהם ראוי כי בית המשפט ילך בדרך של חלופת מעצר. נהפוך הוא: במקרה זה, מעבר לקיומה של עילת מעצר סטטוטורית קיימים שיקולים נוספים לאי נקיטה בדרך של חלופת מעצר: מדובר במשיב בעל עבר פלילי עשיר, הכולל גם עבירות רבות על פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973, שאינן עבירות של שימוש עצמי או החזקת סם לשימוש עצמי; העבירה המיוחסת למשיב נעברה בעת שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים; והסם בו מדובר הינו הירואין, שהינו מן ה"קשים" שבסמים המסוכנים.

עיינתי גם במכתב שנכתב על ידי המשיב והוגש לעיוני, ולא מצאתי, כי יש באמור בו כדי לשנות מהחלטתי. הדברים שכתב המשיב ילקחו, בודאי, בחשבון על ידי השופט שידון בענינו של המשיב.

אשר על כן אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

זכות ערר כחוק.

ניתן היום, ג' טבת תש"ע, 20 דצמבר 2009, במעמד הנוכחים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: