משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר נ' זגורי(אסיר)

פסק דין משלים

פסק דין משלים זה עניינו בעתירת אסיר שנכרכה בבקשת שירות בתי הסוהר (להלן – שב"ס) להארכת החזקתו של העותר בהפרדה. בעתירה מבקש העותר מבית המשפט לבטל את החלטת שב"ס להעבירו לכלא גלבוע, ולא לאפשר החזקתו באחד מבתי הכלא במחוז הדרום.

1.בדיון שהתקיים ביום 15.03.12 בבקשת שב"ס להמשך החזקתו של העותר בהפרדת יחיד למשך שישה חודשים נוספים, טען ב"כ העותר כי הגם שטענות העותר לעניין העברתו לבית סוהר במחוז דרום צריכות, ככלל, להתברר במסגרת עתירת אסיר, הרי שבהינתן כי הן בקשת שב"ס להארכת ההפרדה והן עתירת האסיר לעניין העברתו נסמכות על אותם מידעים מודיעיניים, יש מקום לאחד את הדיון בשתי הבקשות. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעניין זה, לא מצאתי כי קיימת מניעה עניינית לאיחוד הדיון בבקשות, אולם הוריתי על סדר הטיעון באופן שתחילה יטענו הצדדים לעניין בקשת ההפרדה, ולאחר מכן יטענו לעניין העתירה להעברת העותר למחוז הדרום.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעניין המשך החזקתו של העותר בהפרדת יחיד, ולאחר שעיינתי בחומר המודיעיני התומך בבקשה, קיבל ב"כ העותר את המלצת בית המשפט בעניין זה. משכך, ניתן פסק דין חלקי, לפיו החזקת העותר בהפרדה הוארכה, בהסכמה, בשישה חודשים נוספים החל מיום 19.02.12.

2. אשר להעברתו של העותר לבית סוהר במחוז הדרום, טען בא כוחו, כי החלטת שב"ס להרחיק את העותר ממחוז הדרום נסמכת, בין היתר, על היותו, אליבא דשב"ס, חבר בארגון פשיעה שמרכז פעילותו בעיר באר שבע, וזאת הגם שבית המשפט המחוזי בבאר שבע אשר דן בכתב האישום שהוגש נגדו, זיכה אותו מעבירה זו (תפ"ח (ב"ש) 1078/08 מדינת ישראל נ' יניב זגורי ואח', ניתן ביום 30.11.09, בפיסקה 134 להכרעת הדין). משכך, טוען ב"כ העותר, החלטת שב"ס נסמכת על מצג אשר אינו עולה בקנה אחד עם קביעת בית המשפט. העותר הוחזק מתחילת מאסרו בבתי סוהר שונים במחוז הדרום, כשהוא שוהה באגפים רגילים, עד שביום 31.03.11, בשל חקירה שנפתחה, הוחלט על העברתו ממחוז הדרום, ובהמשך הוא הועבר להפרדת יחיד. בקשות שהגיש להחזקתו בתנאי הפרדה זוגית עם אחיו חגי, נדחו, כמו גם בקשותיו להעברתו בחזרה למחוז דרום, וכל זאת, לטענתו, מבלי שנוסף כל מידע חדש ואף אותה חקירה שהיוותה העילה להרחקתו לא הניבה כל סנקציה נגד העותר. אף אם היה צורך להרחיק את העותר ממחוז הדרום לשם מיצוי החקירה וכדי שלא יוכל להשפיע עליה באופן כלשהו, הרי שעתה, בחלוף למעלה משנה מאז פתיחת החקירה, והעותר אינו מוחזק עוד באגפים פתוחים אלא בהפרדת יחיד, לא ניתן לטעון עוד, כך בא העותר, כי הנימוקים להרחקתו תקפים גם היום. עוד טוען הוא, כי אחיו של העותר, מי שלכאורה נטען לגביו כי הוא עומד בראש ארגון הפשיעה, מוחזק בהפרדה בבית הסוהר "אוהלי קידר" בתוך העיר באר שבע, וכמוהו גם יתר "חברי הארגון". לאור האמור, טוען הוא, כי נדמה שהעותר מופלה לרעה ביחס ליתר החברים באותה התארגנות, ואף מטעם זה מדובר בהחלטה בלתי סבירה. עוד טוען ב"כ העותר, כי כיום מתנהלים נגד העותר שלושה הליכים בבתי המשפט בבאר שבע, והחזקתו בבית סוהר במחוז הצפון משמעותה התחככות עם אסירים אחרים במהלך הנסיעה ובשהייה במעברים כל אימת שהוא נדרש להגיע לדיוני בית המשפט. לפיכך, אם המניע להרחקתו ממחוז הדרום הוא צמצום האינטראקציה שלו עם אסירים אחרים וצמצום יכולת ההשפעה שלו, הרי שגם טעם זה אינו מתקיים. בנוסף, הדבר מקשה על בני משפחתו המתגוררים בבאר שבע, ובעיקר על אשתו וילדיו, אשר נאלצים להפסיד ימי עבודה ולימודים על מנת לבקרו.

3. ב"כ שב"ס ביקשה אורכה של 30 יום על מנת להשיב בכתב לטענות העותר. היא ציינה, כי ועדת העברות צפויה להחליט בתוך פרק הזמן הזה על העברתו של העותר לבית סוהר אחר כחלק מנהלי שב"ס המורים על ניוד אסירי הפרדה מעת לעת, ויתכן כי היא תוכל, בתגובתה, להתייחס אף לנימוקי הוועדה. ב"כ העותר לא התנגד כי תינתן לשב"ס הארכה המבוקשת להגשת תשובתו בכתב. בהחלטתי הוריתי אפוא לשב"ס להגיש את כתב תשובתו לעתירה עד ליום 17.04.12, והתרתי לעותר להגיש תגובתו לכתב התשובה בתוך שבעה ימים נוספים ולציין בו האם הוא מבקש לקיים דיון משלים בעל-פה בטרם אתן את פסק הדין המשלים. כתב התשובה הוגש ביום 18.04.12. תגובת העותר לא הוגשה, אף כי המועד לכך חלף זה מכבר ולא הוגשה כל בקשה להארכת המועד שנקבע.

4. בכתב התשובה, אליו צורף קלסר ובו מידעים מודיעיניים מטעם שב"ס ומטעם משטרת ישראל, נטען כי ביום 2.04.12 החליטה ועדת ההפרדות הארצית על העברתו של העותר לכלא השרון, וזאת כחלק ממדיניות שב"ס לנייד אסירי הפרדה אחת לששה חודשים, ולאחר שהונחו בפניה טיעוני העותר כפי שהועלו בעתירתו ובמסגרת הדיון שנערך בפני בית משפט זה. בכך, למעשה, טוען שב"ס, ניתן מענה למרבית הקשיים שהעלה העותר בעתירתו, שכן הוא אינו נדרש עוד לשהייה ממושכת במעברים לצורך הגעה למשפטים המתנהלים בעניינו, ואף בני משפחתו אינם נדרשים לנסיעה ממושכת על מנת לבקרו. מדובר, כך לטענת שב"ס, בהחלטה סבירה, המאזנת כדבעי בין עמדת הגורמים המקצועיים, קרי שב"ס ומשטרת ישראל, כי לא ניתן בשלב זה להחזיק את העותר במחוז דרום, לבין המצוקה עליה הצביע העותר בעתירתו. עוד טען שב"ס, כי עמדת הגורמים המודיעיניים בשב"ס ובמשטרת ישראל, אשר סבורים כי יש להרחיק את העותר ממחוז הדרום, מבוססת על מידעים אודות התנהלותו של העותר, השפעתו המאיימת והשימוש לרעה שעשה העותר באסירים אחרים לשם קידום מטרותיו, כפי שמפורט בחומר החסוי שהוגש לבית המשפט.

5. לעניין טענת העותר לפיה הוא מופלה ביחס לאחיו ולאסירים אחרים באותה התארגנות המוחזקים בבתי כלא במחוז הדרום, טוען שב"ס כי ההחלטות ביחס לכל אסיר מתקבלות בצורה פרטנית בהתאם לנתוניו האישיים, ואין להשליך מתנאים אותם מקבל אסיר אחד לאלה שמקבל אסיר אחר. מכל מקום, טוען הוא, ומבלי להיכנס לפן המודיעיני, חגי זגורי, אחיו של העותר, הינו עצור עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, ומשכך קבועים לו דיונים רבים ותכופים בבית המשפט. אין זה המצב בעניינו של העותר, שכן על אף טענתו כי מתנהלים נגדו שלושה הליכים שונים בבתי המשפט בבאר שבע, הרי שנכון להיום קבועים בענייניו שני דיונים עתידיים בלבד (ביום 30.05.12 וביום 11.09.12).

6. בהתאם להחלטתי מיום 15.03.12, צירף שב"ס לכתב התשובה את חוות דעתה של כלאי מיטל שאוט, עו"ס בכירה בבית סוהר גלבוע, ממנה עולה כי היא קיימה ביום 18.03.12 שיחה ארוכה עם העותר אשר דיווח כי הוא נמצא בקשר טוב ורציף הן עם משפחתו הגרעינית והן עם משפחתו המורחבת. בשיחה נוספת שקיימה עימו העו"ס ביום 15.04.12 דיווח העותר כי הוא מרגיש טוב, לא הביע נזקקות טיפולית והעו"ס התרשמה כי מצב רוחו טוב ואופטימי. לאור האמור, סבור המשיב כי ההחלטה להעביר את העותר לכלא השרון הינה מסוג ההחלטות המסורות לשיקול דעתו הבלעדי של שב"ס, ואשר בהיותה סבירה ומאוזנת לא יטה בית המשפט להתערב בה.

7. לאחר ששמעתי את טיעוניו של העותר ולאחר שעיינתי בכתב התשובה ובחומר המודיעיני שצורף לו, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות.

כבר נאמר לא אחת כי הגם שלכל החלטה על העברת אסיר מבית סוהר אחד למשנהו עשויה להיות השפעה על האסיר ובני משפחתו, הרי שאין מדובר בהחלטה הפוגעת בזכות יסוד של האסיר, שכן אין לאסיר זכות קנויה לגבי מקום כליאתו (ראו רע"ב 7318/08 ברקאי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 1.02.09). כך לגבי כל אסיר, וכך, ביתר שאת, לגבי אסירים המוחזקים בתנאי הפרדה, לגביהם נקבע בסעיף 5ד(1) לפקודת הנציבות מספר 04.03.00 (להלן – הפקודה) כי הם ינוידו מבית סוהר אחד למשנהו מדי ששה חודשים בהתאם לקביעת ועדת הפרדות מחוזית. ברע"ב 1460/11 אסי אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (ניתן ביום 12.06.11) נקבע מפי כב' השופט עמית:

"ההחלטות בעניינים אלה, הן בליבת שיקול הדעת המינהלי-ארגוני של השב"ס, כגוף שאחראי על המשמעת בכלא, על מניעת ביצוע עבירות בבית הכלא ועל הבטחת שלום האסירים בכלא ושלום הציבור מחוצה לו. ההחלטה אם להעביר אסיר לבית כלא אחר מסורה אפוא לשב"ס, ועל פי חזקת התקינות המינהלית, חזקה על השב"ס כי הוא לוקח בחשבון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, לרבות שיקולים הומניטאריים הנוגעים לאסיר הספציפי. מכאן, שעל דרך הכלל, בית המשפט לא יתערב בשיקול דעתו של השב"ס בעניינים כגון דא" (ראו גם רע"ב 829/11 סאלם נ' שירות בתי הסוהר , ניתן ביום 13.3.2011; רע"ב 8535/99 אלג'רושי נ' מדינת ישראל , ניתן ביום 7.2.2000).

8. ומן הכלל אל הפרט: עיינתי בחומר המודיעיני שהוגש בעניינו של העותר, ונחה דעתי כי ההחלטה להעבירו ממחוז דרום לבית סוהר במחוז צפון לא היתה, בעת קבלתה, החלטה שרירותית. מדובר בעותר בעל השפעה, המפעיל ומנצל אסירים אחרים לשם הגשמת מטרותיו, וההחלטה להרחיקו ממחוז הדרום נסמכה על מידעים לא מעטים. ביני לביני, בשל התנהלות העותר ומידעים חדשים שהצטברו בעניינו, הועבר העותר לתנאי הפרדה, אשר הוארכה, כאמור, בהסכמת בא כוחו לתקופה של ששה חודשים נוספים, ובהתאם לפקודה הוא מועבר בין בתי הסוהר מדי חצי שנה, בהתאם להחלטת ועדת ההפרדות. החלטת ועדת ההפרדות, אשר הורתה על העברתו של העותר לכלא השרון הינה החלטה סבירה ולא מצאתי להתערב בה. כאמור בסעיף 10 לכתב התשובה, בפני ועדת ההעברות הונחו טיעוני העותר בעתירתו וכפי שנטענו אף במסגרת הדיון שנערך בפניי, ואלה נלקחו בחשבון בקבלת ההחלטה. סבורני כי ההחלטה שנתקבלה מאזנת היטב בין עמדת הגורמים המוסמכים בשב"ס ובמשטרת ישראל, הנתמכת במידע רב, לבין מצוקותיו של העותר, אשר לפחות לחלקן ניתן מענה.

סיכומם של דברים, העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ב, 14 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

המזכירות ממציא פסק דין זה לצדדים בפקסימיליה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: