משטרת ישראל נ' אילוז

החלטה

1.בפניי ערר על החלטת בית המשפט קמא שלא להורות על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים המתנהלים כנגדו בעבירה של מהירות מופרזת.

2.המשיב נתפס כשהוא נוהג בכביש 65 במהירות של 173 קמ"ש, מקום בו המהירות המותרת הינה 80 קמ"ש.

3.רישיונו של המשיב נפסל מנהלית למשך 30 יום .

העוררת הגישה במקביל בקשה להורות על פסילת הרישיון עד תום ההליכים. בית המשפט קמא בחן את טיעוני הצדדים, לרבות בשאלה האם ישנן ראיות לכאורה כנגד המשיב, ואף ששוכנע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה, דחה את בקשת העוררת וקבע כי, נוכח התנהגותו התעבורתית של המשיב בשנים האחרונות, מסוכנותו איננה כה גבוהה עד כדי להצדיק פסילת רישיונו.

4.בהודעת הערר חוזרת העוררת על נימוקיה לפסילת הרישיון. מסוכנותו של המשיב נלמדת, לטענתה, מתוך המהירות הגבוהה מאד בה נהג (העולה פי שניים ויותר על המהירות המותרת).

העוררת מוסיפה כי העבר התעבורתי של המשיב, הכולל עשר הרשעות בעבירות מהירות, מצביע אף הוא על מסוכנותו, ותקופת צינון של חודש בלבד, איננה מספקת.

לפיכך, מבקשת העוררת לקבל את הערר, להורות על פסילת הרישיון עד תום ההליכים או לפחות לקבוע פסילה בפועל למשך מספר חודשים, כתקופת צינון ארוכה יותר מזו שהוטלה על המשיב.

5.ב"כ המשיב מבקש לדחות את הערר. בטיעוניו הצביע על חולשה בעוצמת הראיות הלכאוריות, כשלטענתו, יש ליתן משקל לטיב הראיות ולחזקת החפות ממנה נהנה המשיב.

ב"כ המשיב, מפנה לנימוקיו של בית המשפט קמא, ומבקש לאמצם. בעניין העבר תעבורתי, נטען כי פרט לעבירה אחת של מהירות, כל יתר העבירות הן עבירות קנס ובוצעו בשנים עברו, כך שעברו התעבורתי של המשיב איננו מלמד על מסוכנותו.

6.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, לא שוכנעתי כי יש לקבל את הערר.

7.באשר לעוצמת הראיות, בית המשפט קמא נימק היטב מדוע קבע כי קיימות ראיות לכאורה, אלה מבוססות על דו"ח השוטר, מזכרו והתבטאות המשיב כשנתפס.

8.בית המשפט קמא היה ער גם לטענה בדבר איבוד קשר העין בין השוטר לבין המשיב מרגע שנצפה נוהג במהירות הגבוהה ועד שנעצר על ידי הניידת, אולם, מתוך חומר החקירה עולה כי השוטר תיעד כיצד זיהה את המשיב לאחר שחידש עימו קשר עין ודי באמור כדי לבסס, בשלב זה, ראיות לכאורה בנוגע לזיהוי המשיב כמי שנתפס באמצעות מכשיר הדבורה נוהג במהירות המופרזת.

לכך מתווספת ראשית הודיה מטעם המשיב בדבריו לשוטר כשנתפס.

9.לא שוכנעתי מטיעוני ב"כ המשיב בפני באשר לקיומם של כשלים או קשיים הפוגמים במידה משמעותית בעוצמת הראיות, אם כי, כמובן, נושאים אלה יבחנו לגופם בעת שבית המשפט ידון בהליך העיקרי.

10.בידי העוררת ראיות לכאורה, במידה מספקת בשלב זה, כדי להצביע על מעורבותו בעבירה חמורה של נהיגה במהירות גבוהה מאד מעל המהירות המותרת. מנגד, לא ניתן להתעלם מכך שהמשיב נהנה בשלב זה מחזקת החפות, בפיו טענות הגנה הנוגעות לזיהויו כמבצע העבירה ולתקפות ממצאי המדידה באמצעות מכשיר הדבורה.

11.קיומן של ראיות אלה מבסס לכאורה חשש כי מדובר בנהג מסוכן , אך בית המשפט איננו פטור מלבחון את יתר הנסיבות בכדי לברר האם מדובר במעשה המשקף את התנהלותו של המשיב בדרך כלל.

"ההחלטה אם יש לפסול את רישיונו של נהג עד תום ההליכים המשפטיים נגדו נגזרת מהשאלה אם המשך נהיגתו של הנהג מסכנת את הציבור (ראו: בש"פ 7399/00 לחמי נ' רובינשטיין, פ"ד נד(5) 577, 578 (2000) (להלן: עניין לחמי), וההפניות שם; בש"פ 11035/05 שטיינברגר נ' מדינת ישראל, פס' ד(1) (לא פורסם, 19.12.2005)). בעניין לחמי הגדיר בית המשפט מספר מבחני משנה אשר על בית המשפט לבחון בבואו להשיב על השאלה אם נהיגתו של הנהג היא מסוכנת כאמור. אחד העיקריים שבהם הוא המבחן אם יש די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג" (בש"פ 7362/11 - מדינת ישראל נ' חיים שובל ).

12.במקרה זה, מדובר בנהג בעל ותק של כ-12 שנה, אשר צבר לחובתו 38 הרשעות בתחום התעבורה, מתוכן 10 הרשעות הן בגין נהיגה במהירות מופרזת. מרבית עבירות המהירות המופרזת הן ברירות קנס ורק אחת מהן הייתה במהירות גבוהה יותר. ההרשעה האחרונה בעבירת מהירות הינה משנת 2008.