משטרת ישראל/ לשכת תביעות תעבורה צפת נ' טסלר

גזר דין

הנאשמת הורשעה, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של נהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש, בניגוד לסעיפים 62(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה; וכן הורשעה בעבירות של אי מתן זכות קדימה, פנייה שלא בבטחה והתנהגות הגורמת נזק לאדם ולרכוש, בניגוד לתקנות 64(א)(2), 41 ו- 21(ב)(2) לתקנות התעבורה בצירוף סעיפים 68 ו- 62 לפקודת התעבורה.

בהכרעת הדין מיום 11.9.13, נקבע כי הנאשמת נהגה, ביום 12.5.2011 בסמוך לשעה 17:00, ברכב בכביש 89 מכיוון מירון, הגיעה לצומת עין זיתים, החלה לפנות שמאלה לכיוון צפת מבלי לתת זכות קדימה לרכב אחר, שהיה נהוג בידי הנפגע, מר יוסף שוורץ, אשר נסע בכביש בכיוון הנגדי והתקרב לצומת, חסמה את נתיב נסיעתו וגרמה לתאונת דרכים בה נחבלו חבלות קשות הנפגע והנאשמת וכן נפגעו שלושה נוסעים נוספים. עוד נקבע כי הנאשמת התרשלה ויצרה סיכון חמור לאדם ולרכוש, סיכון שהתממש דרך קרות התאונה הקשה. רשלנותה של הנאשמת ממוקמת אפוא ברף הגבוה, והדברים אמורים במיוחד לנוכח שדה הראיה הפנוי שעמד לרשותה של הנאשמת למרחק של כ- 250 מטרים לפנים, אשר סיפק לה מרווחי זמן ומרחק יותר מכפי שנחוץ לה כדי למנוע את התאונה, אילו רק הקדישה תשומת לב מספקת לרכב הנפגע שהתקרב לצומת והיתה מאפשרת לו להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה בטרם פנתה שמאלה, כפי שכל נהג סביר היה עושה בנסיבות העניין.

מחומר הראיות עולה כי לנפגע (כבן 18 שנים ביום התאונה) נגרמו שברי ריסוק בעצם הירך וכן שברים בעצמות האגן והיד. הנפגע עבר ניתוח תחת הרדמה כללית לקיבוע פנימי של השבר בירך באמצעות מסמר תוך לשדי, והיה מאושפז למשך כשבועיים (ת/11).

כתוצאה מהתאונה נפגעה כאמור גם הנאשמת, ונגרמו לה חבלות קשות. מטיעוני הסנגור לעניין העונש (מהיום), עולה כי הנאשמת נותרה בעקבות התאונה משותקת בכף רגלה השמאלית והיא סובלת מנכות בדרגת 60% (הוצגו חוות דעת מומחה ותיעוד רפואי).

העבירות שבהן הורשעה הנאשמת הן עבירות חמורות ומסכנות חיים, ועל כך אין צורך להכביר מילים. תאונות הדרכים המתרחשות מדי יום בכבישי הארץ וגובות, למרבה הצער, קורבנות בגוף ובנפש, הן עדות מספקת לכך. על הענישה בעבירות מסוג זה לשקף את חומרת העבירה ומידת אשמה של הנאשמת, ולהוות גמול הולם על הסיכון לחיי אדם שהיא יצרה בהתנהגותה ועל הנזק שהסבה לנפגע. הדברים אמורים במיוחד על רקע תיקון 113 לחוק העונשין אשר העניק את מעמד הבכורה לעיקרון הגמול שבענישה (ראו לעניין זה: ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (5.8.2013)). חומרת מעשה העבירה משקפת גם את שיקולי ההרתעה אשר מצדיקים החמרה מסויימת בענישה (במסגרת מתחם העונש ההולם), כחלק מן המאבק בתופעת תאונות הדרכים.

עיקר הדגש בענישה כאן מושם אפוא על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, הוא הערך בדבר שלמות הגוף והנפש ובטיחות התנועה בדרכים.

אך עדיין, וחרף דרגת רשלנותה הרבה, אין להתעלם מדבר הרשעתה של הנאשמת בעבירות של רשלנות – שהנה סוג מזערי של יסוד נפשי – ולא בעבירות של מחשבה פלילית, דבר אשר משליך על מידת אשמה של הנאשמת לעניין העונש. בנוסף, ובצד החבלות שנגרמו לנפגע, אין להוציא מחשבון, בגדרי הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה לפי סעיף 40ט(4) לחוק העונשין, את הנזק שנגרם לנאשמת עצמה בתאונה, כתוצאה ישירה מביצוע העבירה, בבחינת מחיר יקר שהנאשמת כבר שילמה בגופה ובבריאותה על מעשיה. אכן, הנאשמת סבלה ייסורים קשים כתוצאה מהתאונה וחייה השתנו ללא היכר בעקבותיה. אין ספק כי נתונים אלו צריכים לשמש כשיקולים לקולא, שבנסיבות העניין מקהים את עוצמתו של שיקול הגמול שבענישה.

לפיכך, במאזן השיקולים, סבורני כי מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצעה הנאשמת עומד על תקופת פסילה בפועל שבין 8 חודשים לשנתיים, בנוסף לעונשים נלווים. אין בידי לקבל את עמדת התביעה שעתרה להטלת מאסר בתיק זה. אינני מקל ראש כלל וכלל בחבלות החמורות והטראומה הקשה שנגרמו לנפגע, אך עדיין אין לומר כי "אך כפשע ביניהן לבין גרימת מוות" (השוו: רע"פ 3764/05 בן זויה נ' מדינת ישראל (2005)). לפיכך, ועל אף מגמת ההחמרה, אין זה המקרה הראוי להטלת מאסר.

ומכאן לגזירת העונש המתאים לנאשמת. שוכנעתי כי מקרה זה אינו מצדיק מיצוי מלוא חומרת הדין עם הנאשמת. מסקנה זו נתמכת בנסיבות חייה הקשות של הנאשמת, שהינה אם חד הורית לשני ילדים, ונושאת לבדה בעול גידולם ופרנסתם. כמו כן, התחשבתי בעברה הלא מכביד של הנאשמת, אשר מעיד עליה כנהגת נורמטיבית וזהירה בדרך כלל, ובחלוף הזמן מאז האירוע. בנוסף, אין להתעלם מהעדר תחבורה ציבורית במקום מגוריה של הנאשמת ומהשלכות עונש הפסילה עליה ועל ילדיה, והכל על רקע הנזקים הגופניים הבלתי הפיכים שנגרמו לנאשמת כתוצאה מהתאונה ומהמגבלות שהיא סובלת מהן בעקבותיה.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:

1.אני פוסל את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 9 חודשים. הפסילה תחל ביום 1.1.14 שעה 12:00. מובהר לנאשמת כי החל מהמועד האמור היא תהיה פסולה מלנהוג, אך מרוץ תקופת הפסילה יתחיל רק עם הפקדת רישיון הנהיגה שלה במזכירות בית משפט זה.

2.3 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור תוך תקופה של שלוש שנים עבירה שעליה הורשעה בתיק זה או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה או עבירה של נהיגה בזמן הפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ותורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.

3.קנס בסך 2,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 4 תשלומים שווים החל מיום 1.1.14.

4.חודשיים מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור תוך תקופה של שנתיים עבירה של נהיגה בזמן הפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ותורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ט"ז כסלו תשע"ד, 19 נובמבר 2013, במעמד הנאשמת ובאת כוח המאשימה, עו"ד שני ברדה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: