משטרת ישראל -תחנת משגב נ' אבו ריא

החלטה

בפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בעכו (כב' השופט זיאד סלאח) שניתנה ביום 13/10/10 במסגרתה הורה ביהמ"ש על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים ובכללם מעצר בית מלא וערבויות ובטוחות כספיות.

בבקשת המעצר שהונחה בפני בימ"ש קמא נאמר כי המשיב חשוד בכך ששלח בתאריכים שונים סרטוני וידאו דרך מכשיר הטלפון הנייד כשהוא בערום לנשים שונות כשהוא נראה מבצע מעשים מגונים. סעיפי האישום המיוחסים לו הם מעשה מגונה בפומבי, והטרדה והתנכלות מינית.

העורר נעצר ביום 5/10/10, ומאז הוארך מעצרו מידי פעם בפעם.

בדיון שהתקיים בפני בימ"ש קמא ביום 12/10/10, נרשמה הסכמה מפי באי כוח הצדדים, שניתנה בהמלצת ביהמ"ש ולפיה מעצרו של המשיב יוארך ב 24 שעות שעד אז תוגש הצהרת תובע או כתב אישום, שאם לא כן החשוד ישוחרר.

למחרת היום ביקשה העוררת לחזור בה מהסכמתה ועתרה להארכת מעצרו של המשיב ל 7 ימים נוספים.

בימ"ש קמא ציין בהחלטתו נשוא הערר המונח בפניי כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב למעשים המיוחסים לו ומקימות חשד סביר לביצוע העבירות בהן מדובר. למעשה, המשיב קשר עצמו לחלקם המכריע של המעשים. חרף זאת ראה בימ"ש קמא ליתן משקל להסכמות אליהן הגיעו הצדדים ולאחר שעיין בפעולות החקירה שנתבקשו ע"י הפרקליטה המלווה, קבע כי ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחרותו של המשיב פחותה. לאור זאת הורה על שחרורו של המשיב כאמור, ומכאן הערר.

בהודעת הערר המונחת בפניי טענה העוררת כי שגה בימ"ש קמא משהורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, שכן אין בחלופה שנקבעה כדי להשיג את תכלית המעצר. נטען כי שחרורו של המשיב עלול לסכן את החקירה וכן את שלום הציבור ואת האינטרס הציבורי.

בפתח הדיון בפניי טען ב"כ העוררת כי התובע שהופיע לדיון בפני בימ"ש קמא לא הבין את משמעות ההתחייבות עליה הצהיר וכי סבר כי בכל מקרה לאחר 24 שעות תיבחן הבקשה לגופה.

ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערר תוך שהפנה לכך שמדובר בהתחייבות שילטונית שניתנה במסגרת דיון בביהמ"ש והעדר נסיבות יוצאות דופן אין כל הצדקה לכך שהעוררת תחזור בה מהתחייבותה. בנוסף נטען כי שחרורו של המשיב אין בו כדי לסכן, לא כל שכן לשבש את מהלך החקירה.

אין בידי לקבל את טענת ב"כ העוררת לפיה לא הבין נציג התביעה שהתייצב לדיון את משמעות התחייבותו. משהוסכם בין הצדדים כי המשיב ישוחרר תוך 24 שעות אלא אם כן הוגשה הצהרת תובע או כתב אישום, יש לכבד ולמלא אחר התחייבות זו. רק טעמים מיוחדים הנוגעים להתפתחות החקירה באופן בלתי צפוי או נסיבות חריגות כיוצא באלה, יש בהן להצדיק במקרים מיוחדים נסיגה מאותה התחייבות והסכמה. לא זה המקרה בענייננו.

יתר על כן אף לגוף העניין לא מצאתי טעם לקבל את הערר. עיון בפעולות החקירה שהותוו ע"י הפרקליטה המלווה מצביע על כך שאין בכוחו של המשיב, ככל שישוחרר לשבש אותן פעולות.

המעשים בהם מדובר אכן חמורים, אולם אין לטעמי לומר כי לא ניתן לצמצם במידה ניכרת את המסוכנות הנשקפת מהמשיב בדרך של חלופה. נראה לי כי התנאים שנקבעו ע"י בימ"ש קמא יש בהם כדי לאזן בין האינטרסים שלא לסכן את החקירה ולהגן על שלום הציבור ועל המתלוננת מחד ומאידך שלא לפגוע פגיעה יתרה בחרותו של המשיב שהינו בבחינת חף מפשע עד להרשעתו.

לאור המקבץ האמור אני דוחה את הערר.

תיק החקירה מוחזר לב"כ העוררת.

ניתנה והודעה היום ו' חשון תשע"א, 14/10/2010 במעמד הנוכחים.

אמיר טובי, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: