משטרת ישראל - תחנת זבולון נ' יוספוב

החלטה

1.מדובר בערר שהוגש על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת ט' תדמור-זמיר) מיום 26.1.2012 ובו הורה בית המשפט על החזרת תפוסים לידי המשיב.

2.ביום 23.6.2011 נערך חיפוש בנכס השייך למשיב בחיפה, במהלכו נתפס ציוד המשמש על פי הנטען למשחקי מזל. אותם תפוסים כוללים מארזי מחשב, כסף מזומן וציוד נוסף שנמצא בנכס במועד החיפוש.

3.לאחר שחלפו למעלה מששה חודשים מבלי שהוגש כתב אישום כנגד המשיב, ומבלי שהוגשה בקשה להארכת המועד להחזקתם של התפוסים, עתר המשיב לבית משפט השלום להורות על החזרת התפוסים לידיו. הבקשה הוגשה בהתאם לסעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), תשכ"ט – 1969 (להלן: "הפקודה").

4.העוררת התנגדה להחזרת התפוסים וטענה כי המשיב חשוד בכך שניהל בנכס מקום להימורים לא חוקיים. עוד הוסיפה העוררת כי החקירה לא מוצתה מן הטעם שהמשיב מתחמק מלהגיע לחקירה.

5.בהחלטתו ציין בית משפט קמא כי חרף חלוף התקופה הקבועה בסעיף 35 לפקודה, לא הוגש כתב אישום בעניין התפוסים ואף לא ניתן לגביהם צו לפי סעיף 34. עוד הפנה בית משפט לכך שהעוררת לא הגישה בשום שלב, אף לא במסגרת התנגדותה בכתב, בקשה להארכת המועד להחזקת התפוסים ופועל יוצא שהעוררת מחזיקה בתפוסים תקופה העולה על 30 ימים שלא כדין. לפיכך, הורה בית משפט על החזרת התפוסים לידי המשיב, ומכאן הערר.

6.בערר המונח בפניי טענה העוררת כי שגה בית משפט כשהתעלם מחוות הדעת המצויה בתיק המצביעה על כך שהמוצגים משמשים למשחקי מזל אסורים עפ"י חוק. עוד נטען כי בית משפט שגה כאשר התעלם מן העובדה שהמשיב מתחמק מלהגיע לחקירה במשטרה וכן לגרסאות שמסר בראשית הפרשה, שיש בהן כדי לסבך אותו בביצוע החשדות נגדו.

7.המשיב בקש לדחות את הערר וטען כי בהעדר החלופות הקבועות בסעיף 35 לפקודה, על העוררת להחזיר את התפוסים לידי המשיב ללא כל סייג. נכון הוא שבית המשפט מוסמך ליתן ארכה להחזקת התפוסים אך תנאי שבלתו אין הוא שתוגש על כך בקשה על ידי המשטרה. בקשה מעין זו לא קיימת במקרה דידן. בנוסף, טען הסנגור כי אין ממש בטענה ששולחו מתחמק מלהגיע לחקירה שכן מאז שחרורו הוא לא זומן כלל. כתובתו, זהותו ומספר הטלפון שלו ידועים למשטרה ולא חל בהם כל שינוי. אילו רצתה העוררת לדאוג להתייצבותו לחקירה היתה יכולה לזמן אותו כמתחייב.

עד כאן תמצית העובדות וטענות הצדדים.

8.המסגרת הנורמטיבית של הדיון מצוי בסעיף 35 לפקודה שזו לשונו:

"אם תוך ששה חדשים מיום תפיסת החפץ על ידי המשטרה, או מיום שהגיע לידיה, לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראיה ולא ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם אשר מידיו נלקח ; אך רשאי בית משפט שלום, על-פי בקשת שוטר מוסמך או אדם מעוניין, להאריך את התקופה בתנאים שיקבע".

9.סעיף 35 לפקודה קוצב למעשה פרק זמן של שישה חודשים שאחריו אין המשטרה רשאית להחזיק בתפוסים אלא אם הוארכה התקופה על פי החלטת בית משפט. הפסיקה מורה כי גם הארכה חייבת להיות קצובה בזמן ומטעמים ראויים כגון שהחקירה לא נסתיימה או טרם הוחלט אם להגיש כתב אישום כנגד מי שהחזיק בנכס עובר לתפיסתו או מקום שקיימת מחלוקת לגבי זהות בעל הזכות בנכס התפוס וכיוב'.

10.בענייננו, לא הוגשה כל בקשה להארכת תקופת החזקתם של התפוסים. העוררת גם לא הצביעה על כל נימוק שיסביר הימנעותה מהגשת בקשה שכזו. עיינתי בתיק החקירה ומצאתי כי נעשו אמנם מספר פעולות לזמן את המשיב לחקירה, ברובם ניסיונות ליצור עמו קשר טלפוני, שלא צלחו. יחד עם זאת אין בכך די על מנת שהעוררת תצא ידי חובה. באם היא סבורה, וכך עולה מטיעוניה, כי קיימת תכלית ראויה להמשך החזקת התפוסים בידיה, היה עליה לעשות מאמץ רציני לאתר המשיב ולהביאו לחקירה. תחת זאת הסתפקה העוררת בתיעוד הפעמים שמי מאנשיה יצר קשר טלפוני עם המשיב ולא נענה. יתר על כן, באם נזקקה העוררת לפרק זמן נוסף על מנת להשלים את החקירה, שמא היה עולה בידה לזמן את המשיב לחקירה, היה עליה לבקש הארכת המועד להחזקת התפוסים, בהתאם להוראות סעיף 35 לפקודה. אלא שגם כאן ישבה העוררת בחיבוק ידיים ולא נקטה בכל פעולה על מנת לקבל אישורו של בית המשפט להמשך החזקת התפוסים. בהקשר זה ראוי לציין כי על פי ההלכה הפסוקה אין מקום "להתייחס להתנגדות המשטרה לבקשה כאילו היתה זו בקשה להארכת מועד ולדיון בהתנגדות כאילו היתה קיימת החלטה להארכה. כאשר על הכף מונחת זכות יסוד של הפרט על קניינו ומנגד סמכות הרשות ליטול ממנו את קניינו, על הרשות למלא בקפדנות אחר הוראות החוק ולנקוט את הצעדים המתחייבים כדי להפעיל את סמכותה. דרישה זו אינה פורמאלית גרידא. היא נובעת מתפיסת יסוד של המחוקק ושל השיטה בדבר האיזון ההולם בין צרכי הציבור ובין זכויות הפרט, ואין להקל ראש בצעדים שיש לנקוט בדרך לפגיעה באותן זכויות" (בש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פד"י נד(2), 464, 477).

11.יוער כי אף לאחר הגשת הבקשה מטעם המשיב להחזרת התפוסים, לא ראתה העוררת לנכון לנקוט פעולה מצדה ולהגיש בקשה להארכת המועד להחזקתם. גם כאן העדיפה העוררת לשבת בחוסר מעש, תחת לנקוט פעולה יזומה של פניה לבית המשפט. משלא נקטה העוררת בצעדים המתחייבים, אין יסוד לאפשר החזקת התפוסים בידיה, ומכאן שהחלטת בית משפט קמא מעוגנת בחוק ובפסיקה ואין כל מקום להתערב בה.

12.אשר על כן אני דוחה את הערר.

ב"כ העוררת יסור ללשכתי ויקבל מידי העוזרת המשפטית תיק החקירה שהושאר בידיי.

ניתנה היום, ט' שבט תשע"ב, 02 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: