משטה נ' מורגן

החלטה

להלן החלטה בבקשת התובע, כי בית המשפט יבהיר האם לסכום שנפסק בגדר פסק הדין אשר ניתן בתיק שבכותרת ביום 11.10.11 (להלן: "פסק הדין") יש להוסיף תשלום של הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, בהתאם להוראת סעיף 2 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"ח-1961. ההחלטה ניתנת לאחר עיון בבקשה ובסבב התגובות. הנתבע מתנגד לבקשה וטוען, כי הסך שנפסק, ואשר היווה סכום חלקי בלבד מסכום התביעה המקורי, שולם בפועל ואין להוסיף עליו חיוב כספי כלשהו. בהקשר זה מזכיר הנתבע, כי זו בקשה שניה מצד התובע להוספת רכיבים כספיים לסכום פסק הדין, לאחר שבקשה קודמת שלו לשומת הוצאות מעבר לסכום אשר נפסק בפסק הדין, נדחתה על ידי בית המשפט.

סבורני, כי המסגרת המשפטית הרלבנטית לבקשה כאמור, קבועה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 הדן בתיקון טעות שנפלה בפסק הדין, וכי זו, למעשה, מהות הבקשה. סעיף 81(א) מסמיך את בית המשפט לתקן טעות, מן הסוגים שפורטו בהגדרה ודומיהם, אשר נפלה בפסק-דין או בהחלטה, והנובעת מהיסח-דעתו של השופט בעת ניסוח דבריו.

בע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה ואח', פ"ד לט(2) 589 (להלן: "עניין ברדה") בעמ' 590 נקבע בעניין זה:

"מושג הטעות משמעותו, בדרך כלל, דבר, אשר נכלל בתוך פסק הדין בשל שגגה, או דבר, אשר אינו נכלל בפסק הדין אך היה במחשבתו של השופט ונשמט מפסק הדין".

לקביעת תחומה של הטעות שהינה בת-תיקון נקבע בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667, בעמ' 671-670:

"...מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים את תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל...".

בהלכה הפסוקה אף נקבע, כי מסגרת התיקון הנ"ל מאפשרת תיקון פסק הדין והוספת מרכיב כספי של הפרשי הצמדה, וזאת לאור המציאות הכלכלית, בה ההנחה היא ששאלת ההצמדה היא עניין שכל שופט ער לו, ואם הוא נמנע מלציין במפורש כי הסכום שהוא פוסק יהיה צמוד הרי שיש לפרש שתיקה זו כהשמטה גרידא, וכמשמעותה בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. מקרה דומה נדון בעניין ברדה הנ"ל. שם, התקבל ערעור ונקבע, כי המשיבים "ישאו בהוצאות המערער, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסכום כולל של 500,000 שקל". המערער עתר לתיקון טעות קולמוס כך שיקבע שסכום זה ישולם בתוספת הפרשי הצמדה עד הפירעון בפועל ובצירוף מע"מ. בית המשפט קיבל הבקשה, בקובעו כי אכן מדובר בטעות סופר:

"כידוע, מוסמך בית המשפט לתקן טעות, שנפלה בפסק דינו (ראה כיום סעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984). מושג הטעות משמעותו, בדרך כלל, דבר, אשר נכלל בתוך פסק הדין בשל שגגה, או דבר אשר אינו נכלל בפסק הדין אך היה במחשבתו של השופט ונשמט מפסק הדין. השמטה זו קורית לרוב שלא במודע (ראה ע"א 769/77), אך יש שהיא מתרחשת במודע, וזאת במקום שהשופט אינו כולל עניין בפסק – דין שכן נראה לו, כי עניין זה ברור הוא מאליו או כלול ממילא בפסק הדין ואין צורך לפרשו. בעניין שלפנינו נמנע בית המשפט מלקבוע, כי סכום ההוצאות יהיה צמוד עד ליום תשלומו בפועל. ברור כי במציאות הקיימת כיום, כאשר האינפלציה בשיעורים כה ניכרים ונמשכת תקופה ארוכה, שאלת ההצמדה היא במחשבתו של כל שופט, ואם הוא נמנע מלציין זאת במפורש, הרי זה אם משום שהדבר נשמט ממנו שלא במודע ואם משום שהוא סבור כי הדבר מובן מאליו".

אף בענייננו, מדובר במקרה של השמטה אשר נפלה בפסק הדין, ואשר מקורה בהיסח דעתי, וזאת הן לעניין מרכיב ההצמדה והן לעניין מרכיב הריבית. באשר למרכיב הריבית יצויין, כי לטעמי חל בעניין אותו הגיון ואותו רציונאל אשר נזכרו לעיל בעניין ברדה בהקשר למרכיב ההצמדה.

לפיכך, עפ"י סמכותי מכוח סע' 81 (א) לחוק בתי המשפט, אני מורה על תיקון הטעות בפסק הדין באופן שהסכום שנפסק, 12,000 ש"ח, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד בו בוצע התשלום בפועל. סכום ההוצאות ושכ"ט שנפסק, 8,000 ש"ח, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד למועד בו בוצע התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ב, 16 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: