משהראוי נ' מדינת ישראל

פסק דין

בית משפט קמא השלום לתעבורה בת"א (כב' הסג"נ הש' ויטלסון), גזר את דינו של המערער על פי הודאתו לפסילה בפועל של שמונה חודשים, בין יתר העונשים שהטיל עליו, עכל זאת בעבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961.

ב"כ המערער בבית משפט קמא, ביקש שבית המשפט יסווג את הפסילה כפי שמוסמך בית המשפט לעשות על פי הפקודה, בהינתן שהעבירה שעבר המערער הייתה כשהוא נוהג על אופנוע, ואילו פרנסתו היא מנהיגה במשאית.

הערעור, בעיקרו, הינו על העובדה שבית משפט קמא לא סיווג את אותו סיווג שביקש המערער.

המדינה מתנגדת לערעור.

על פי השקפתי, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, שהינה עבירה של מחשבה פלילית, הינה עבירה שהעונש הראוי בגינה על דרך הכלל – מאסר בפועל.

במקרה זה, בית המשפט הסתפק בהטלת עונש של מאסר מותנה, קנס נמוך ופסילה לא משמעותית של שמונה חודשים בפועל.

אם עוד בית משפט יסווג את הפסילה, אזי יצא הנאשם ללא עונש כלל.

ערעור זה מוטב ולא היה מוגש, אין לו כל הצדקה.

העונש שהוטל על המערער קל ואין כל בסיס לסווג את הפסילה בנסיבות הרשעותיו של המערער, הן במישור הפלילי והן במישור התעבורתי.

הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום ט' חשון תשע"א, 17/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: