משה שמעוני נ' גאבר סלאח ואח'

פסק דין

רקע כללי בתמצית

1.לפניי תביעה כספית על סך 350,000 ₪ שהגיש התובע כנגד שלושה נתבעים. כנגד ג'אבר סלאח ו-ג'י.אל.אס. לייצור ושיווק משקאות בע"מ ניתן כבר פסק דין. עניינו של פסק דין זה בתביעת התובע כנגד הנתבע מס' 3 כתיאורו בכתב התביעה המקורי.

2.התובע בכתב תביעתו מתאר מסכת של הסכמים שונים שנחתמו בינו לבין הנתבעים השונים, כאשר בסופו של יום ולאחר שבוטל הסכם שנערך בין הנתבעת מס' 2 לבין התובע ביום 30.11.06 ולא הוקם המפעל המשותף לייצור קרמבו (ר' נספח ג' לכתב התביעה) נותרו הנתבעים חייבים לו בגין השקעותיו סך של 350,000 ₪.

3.בתחילת ההליכים בתיק הוגש כתב הגנה משותף לחב' ג'י.אל.אס ולנתבע. בכתב ההגנה נטען כי לא קיימת יריבות בין הצדדים. לדברי הנתבעים, הנתבע מספר 1 (ג'אבר סלאח) לא היה שותף לעסקים עמם והמדובר בעובד מן המניין בחברה. לדברי הנתבעים, התובע אכן שילם להם 390,000 ₪ אולם לאחר ביטול ההסכם הם החזירו לו סך של כ- 439,000 ₪ שכלל בתוכו אף פיצוי.

4. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית – התובע מיום 21.2.10 והנתבע מיום 30.8.10. שמיעת הראיות התקיימה ביום 14.2.11 והצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב בקצרה.

דיון והכרעה

5.פתח דבר יצוין, כי תמוהה התעקשותו של הנתבע לנהל את ההליכים בתיק זה בניסיון לדחות את הקץ, לפי שמבלי קשר לתוצאת התביעה כנגדו באופן אישי, שהרי ממילא יהא חב הוא בתשלום חוב התובענה וזאת נוכח הסדר שגובש בין הצדדים ביום 25.11.08 במסגרת ה"פ (נצרת) 10831-09-08.

6.בתיק הנ"ל התבקש בית משפט השלום בנצרת על ידי הנתבע (כאן) ליתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא הבעלים הבלעדיים של רכבים מסוג מרצדס וב.מ.וו ולפיכך מנועים המשיבים (לרבות התובע כאן) מלעקל את הרכבים או לנקוט בהליך כלשהו כנגד הנתבע.

7.במסגרת הסדר שגובש בתיק בבית משפט השלום בנצרת ובהיות הנתבע (כאן) מיוצג שם על ידי עו"ד, הגיעו הצדדים לכלל הסכם בו נאמר בין היתר, כי המבקש (הנתבע כאן) והמשיב מס' 1 (ג'אבר סלאח) וחב' ג'י.אל.אס לייצור ושיווק משקאות – שהיוו את הנתבעים בתיק כאן – יחתמו על ההסדר בבית המשפט, באופן שחתימתם "תהא כדין ערבות לפסק הדין שינתן בבית המשפט בכפר סבא ככל שיטיל עליהם ו/או על מי מהם חבות. הנתבעים מאשרים, כי הובהרה להם משמעות הערבות והם חותמים עליה לאחר שהבינו את משמעותה, מהותה והתוצאות הנובעות מחתימתם עליה." ( ר' סעיף 3 להסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין).

8.מאחר וניתן בגדרי התובענה שבפניי פסק דין כנגד ג'אבר סלאח וחב' ג'י.אל.אס ולפי שמכוח ההסכמה שגובשה בבית משפט השלום בנצרת ואשר קיבלה תוקף של פסק דין, הנתבע ערב לפסק הדין אשר ניתן כנגד הנ"ל, הרי שהוא מחויב מכוח ערבותו הנ"ל לשלם לתובע את סכום התובענה.

9.לאחר שבחנתי את הראיות שבאו בפניי ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולסיכומיהם בכתב, נחה דעתי, כי דין התובענה כנגד הנתבע להתקבל, ולהלן יפורטו הטעמים לכך.

10.עדותו של הנתבע אינה אמינה בעיניי והיא לקתה בחוסר עקביות ומהימנות בולט וזאת אף בשים לב לגרסה שהעלה הנתבע בפני בית משפט השלום בנצרת ובכתב ההגנה בתיק זה. בדיון שהתקיים ביום 18.11.08 בתיק בבית משפט השלום בנצרת ציין הנתבע, כי ג'אבר ואשתו היו עובדים אצלו בג'י.אל.אס ובנקטרינה ולדבריו "אני בעל העסק ובעל החברות... אבל החברות שייכות לי" (עמ' 2 שו' 1-11).

11.בחקירתו בבית משפט זה ציין הנתבע, כי מע' היחסים שלו עם ג'אבר היתה טובה "שותף עם שותף" לדבריו הם היו שותפים בג'י.אל.אס והמניות התחלקו ביניהם 50%-50%. (עמ' 11 שו' 17-27). לדברי הנתבע, מכוח היותם שותפים, הרי שהוא חתם בכל מקום שג'אבר אמר לו לעשות כן. (עמ' 12 שו' 17-18). עוד הוסיף הנתבע, כי ג'אבר רשם את כל חב' ג'י.אל.אס על שמו של הנתבע והם עשו הסכם בנפרד שיש לו 50% ולג'אבר 50%. דבריו אלו של הנתבע באו להסביר את הסתירות שבתשובותיו כאן עם תשובותיו בבית משפט השלום בנצרת.

12.הנתבע נשאל האם הוא זוכר, כי פנה לבית משפט השלום בנצרת בקשר לרכבים בתביעה לסעד הצהרתי, כי הוא הבעלים היחיד שלהם והוא השיב: "רסמי, כן". הוא נשאל האם שיקר בבית המשפט בנצרת כשאמר בסעיף 9 לתצהירו שהוא הבעלים היחיד של הרכבים וג'אבר ואשתו עובדים שלו ומקבלים רכבים אלו לצורך עבודתם. תשובתו היתה בחיוב (עמ' 13 שו' 17-19). עוד הוסיף הנתבע במענה לשאלה האם ג'אבר עבד אצלו אותה עת, כי "לא, הוא היה בעל הבית, לא המשנה או השותף אלא בעל הבית." (עמ' 13 שו' 31-32).

13.ניכר בנתבע, כי לצרכי התובענה כאן, מנסה הוא לנקוט בטקטיקה של הפחתת חלקו ומעמדו בג'י.אל.אס ובפועלו אל מול התובע ומנסה להפיל את כל המעורבות והאחריות על ג'אבר. הילוכו זה של הנתבע אינו מקובל עליי והוא פוגע באופן אנוש באמינותו ולא מצאתי ליתן כל אמון בגרסתו לפיה לא נטל כל חלק במהלכים ובהתרחשויות אל מול התובע.

14.הלכה היא, כי משקלן של העדויות ומהימנותם של העדים נתונים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. בית-המשפט מכריע בעניין זה "על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט".

"אותות האמת" – אינם אך ורק "אותות וסימנים" הבאים לכלל ביטוי בהתנהגותו של העד על דוכן העדים. משמעותו של המושג הינה רחבה ו"עיקר הכוונה למסקנות אותן ניתן להסיק ממכלול הנתונים העובדתיים, ומן ההסברים לסוגיהם, הנפרשים לפני בית המשפט והמאמתים או סותרים גירסתיו של העד".

תהליך בדיקת הראיות איננו אקט אוטומטי של מיון על פי סיווג כללי של הראיה, אלא בחינה מושכלת של תוכן הדברים. כך ניתן לדלות מתוך עדות דברים המתקשרים עם ראיות אחרות ומחזקים אותם.

ר' קדמי "על הראיות" בעמ' 1594.