משה פסו נ' לאה בנליצי ואח'

פסק דין

1.עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת היריבות. התובע הינו חוכר לדורות בנכס הנמצא בתחנה המרכזית החדשה בת"א- חנות מ' 6016. הנכס הושכר לנתבעת ביום 1.4.03, ועד 1.4.04 על פי הסכם שכירות מיום 31.3.03.

2.לגרסת התובע, הוא נפגש עם נתבעים 1ו-2 בתחנה המרכזית סמוך למושכר, ושם חתמו על הסכם השכירות. מייד לאחר מכן, נסעו לבית נתבע 3, ושם חתם הנתבע 3 על העמוד האחרון של ההסכם בנוכחות התובע ובנוכחות נתבעת 1. בד בבד עם החתימה, מסר הנתבע 3 שנים עשר שיקים מעותדים על חשבון דמי השכירות החודשיים. הקבלות אף הן נמסרו לנתבע 3.

3.לימים, הסכם השכירות הופר בצורה בוטה והוגשה תביעה אזרחית נגד נתבעים 1 ו-2 ללא נתבע 3. לאחר מספר הליכים, נחתם בין הצדדים הסכם פשרה שגם הוא הופר ע"י הנתבעים 1 ו-2. תביעה זו הוגשה בגין כל הנזקים וההוצאות שנגרמו לתובע, עקב הפרת הסכם השכירות והסכם הפשרה כנגד שלושת הנתבעים.

4.נתבעים 1 ו-2 לא התגוננו בתביעה זו וניתן נגדם פס"ד בהעדר הגנה. נתבע 3 מתגונן בעיקר בטענת העדר יריבות, לטענתו מעולם לא נשא ונתן עם התובע, ולא שכר את החנות מהתובע. כל חטאו שהסכים לתת שיקים שלו לשכירות, מאחר ונתבעת 1 גרושתו ונתבע 2 אחיה, ביקשו ממנו לסייע במתן שיקים שלו מאחר ולאף אחד מהם לא היה חשבון שיקים באותה עת. הנתבע הכחיש חתימתו על ההסכם, וטען כי זויפה ע"י מאן דהוא.

5.אחת הטענות העיקריות אותן העלה הנתבע אף כטענה מקדמית, ואשר נדחתה ע"י כב' ס' הנשיא השופט שנהב בהחלטתו מיום 14.5.06, היא טענה בדבר מעשה בי"ד. אני סבורה שיש טעם רב בטיעון זה אם כי בסופו של יום החלטתי לדון ביתר הטענות לגופו של עניין ולא להסתפק בטיעון המקדמי.

לטענת ב"כ הנתבע, קיים מעשה בי"ד לאחר פסה"ד שהושג בפשרה בתביעה הקודמת בה לא נתבע מר בלניצי. התביעה הקודמת הוגשה בגין אותה עילה של הפרת הסכם השכירות, הסכם הפשרה גיבש את כל הנזקים והסנקציות וקיבל תוקף של פס"ד. בכך מיצה התובע את עילתו בגין הפרת הסכם השכירות. לטענת ב"כ התובע, מדובר בהסכם פשרה קשה ומביש מבחינתו, שהתקבל ע"י התובע רק בגלל לחץ כלכלי קשה (ראה סעיף 9 לסיכומיו). ייתכן ומשום כך, סבר התובע כי אי קיום הסכם הפשרה מאפשר לו למחזר טענותיו בתביעה מחודשת, והפעם אף כנגד נתבע 3, ולא כך הוא!

ב"כ התובע טועה בטענתו כי מעשה בי"ד לא חל מקום שפסה"ד מאשר הסדר פשרה ללא דיון לגופו של עניין. פס"ד שהושג בפשרה כמוהו כפס"ד לכל דבר ועניין. יש להבחין בטענת "מעשה בי"ד" על שני ענפיו. צודק ב"כ התובע כי פס"ד שהושג בפשרה ללא קיום דיון לגופו של עניין, לא מצמיח "השתק פלוגתא" כי אין פלוגתא שהוכרעה אחרי דיון. יחד עם זאת, קיים מעשה בי"ד מחמת "השתק עילה". מדובר בתביעה שנסבה על אותה עילה בדיוק! על עילת הפרת הסכם השכירות על כל היבטיו. עילה שנדונה והסתיימה! ולפיכך לא ניתן לתבוע שנית בגין אותה עילה. "התרופה" של התובע צריכה לקבל ביטוי בהוצל"פ, היה מקום להגיש את פסה"ד שאישר את הפשרה לביצוע בהליכי הוצל"פ, ולממש את סעיף הסנקציה הקיים שם.

שאלה אחרת ונוספת היא, האם קיים השתק עילה גם כנגד נתבע 3 שלא היה צד לתביעה הקודמת. בענייננו, מסכים ב"כ התובע בסיכומיו כי השתק העילה יכול ויחול גם על "חליפי" בעלי הדין, ובענייננו נתבעים 1-2 הם בבחינת חליפיו של נתבע 3. משכך, אין מחלוקת כי השתק העילה צריך שיחול גם על נתבע 3, ודין התביעה להידחות.

6.יחד עם זאת, כאמור לעיל מצאתי לנכון להתייחס לטיעוני נתבע 3 אף לגופו של עניין באי חתימתו על הסכם השכירות ואי מעורבותו בנכס המושכר. מעיון בעדויות, דומה שאין מחלוקת כי נתבע 3 לא החזיק במושכר ולא עבד בנכס. התובע עצמו העיד, כי בביקוריו בנכס לא ראה את נתבע 3 במקום (ראה עדותו בעמ' 8 לפרו' מול שורות 3-4). אלא שמעורבותו היא בכך שנתן 12 שיקים מעותדים עבור דמי השכירות לנכס.

לגרסת ההגנה, התובע נדרש להמציא שיקים מחשבונו מאחר ובאותה עת לאף אחד מנתבעים 1-2 לא היה חשבון שיקים ו/או פנקסי שיקים. בחקירה נגדית נשאל הנתבע, הכיצד אם כן השאירה נתבעת 1 שיק ביטחון בידי התובע אם לא היו לה פנקסי שיקים, ועל כך השיב הנתבע:

"זה לא נכון שפסו קיבל את השיק הזה במעמד כשהוא קיבל את השיקים ממני, אין לי מושג מתי זה היה. אם הוא היה מקבל ביחד עם שלי, אז הוא לא היה צריך את שלי. הוא היה מקבל 12 שיקים שלה ולא שטר".

(עמ' 19 לפרו' שורות 1-3)

בהמשך אף נשאלה נתבעת 1 שהינה גרושתו של הנתבע, מתי מסרה את שיק הביטחון והשיבה כדלקמן:

"אני אגיד לך מתי פחות או יותר, כשביקשתי ממנו להחליף שיקים, הוא אמר לי קודם כל להביא שיק ביטחון ואח"כ נעשה חוזה חדש. היינו צריכים להחליף שיקים אני ופסו ביחד, באותה תקופה פחות או יותר פתחתי חשבון בנק, בערך 4 חודשים אחרי שנכנסתי לחנות פתחתי חשבון בנק, ואז רציתי להחליף שיקים לתת שיקים שלי ולקחת את השיקים של מוטי. הייתי צריכה להביא לו בין היתר שיק ביטחון, והוא אמר על שאר השיקים אני יעשה חוזה חדש, ואני אקח את השיקים".

(עמ' 25 לפרו' שורות 26-32).

התובע שעליו נטל הראיה לא המציא ראיה משכנעת לסתור עדויות אלה. לא מן הנמנע, שנתבעת 1 תבקש מגרושה שבאותה עת ניסה יחד עימה לשקם את יחסיהם הזוגיים, לסייע בידה ולהמציא שיקים מעותדים למשכיר עד אשר יעלה בידה להחליפם באחרים. הנתבע העיד כי ממילא באותה עת היה עליו למסור לה תשלומים עתידיים בגין מזונות, ולכן לא חשש להפקיד שיקים מעותדים שהיו מתקזזים עם תשלומי המזונות שחייב לגרושתו. גרסה זו מהימנה בעיניי ולא נסתרה ע"י עדויות אחרות. על אף שגרסת הנתבע בהגנתו בנושא חתימת השיקים המעותדים שונה מעט מעדותו, אני מקבלת את ההסבר בסיכומי ב"כ הנתבע כי לאור חלוף השנים לא זכר אם השיקים היו בידי גרושתו או שמסר אותם בידה.

7.טענה נוספת של התובע היא, כי יש להאמין לגרסתו שהנתבע חתם על ההסכם בנוכחותו, שהרי פרטיו האישיים של הנתבע כמו מען ומספר טלפון מצויים על גבי ההסכם. תחילה ניסה לטעון הנתבע, כי פרטים אלה נלקחו מהפרטים המודפסים על גב השיקים, ואולם עיון בהם מראה כי המען שונה (למספר רחוב אחר), וכך גם מספר הטלפון.

אינני סבורה, כי מפרט זה ניתן להיוושע. ראשית, פרטים כמו מען ומספר טלפון ניתן בנקל לקבל מעיון באינטרנט בכל אתר מידע כמו בזק. שנית, והחשוב מכל, מען נתבע 3 המופיע בהסכם זהה למען נתבעת 1, יש להניח כי הסברה באותה עת היתה שבני הזוג עדיין נשואים ולא פרודים, ולכן המען זהה. אולי אף כוונת התובע היתה אכן להחתים את נתבע 3 על ההסכם, אלא השאלה האם בפועל אכן חתם הנתבע על ההסכם?

8.ראשית דבר, יש לעיין בהסכם עצמו. באופן תמוה ללא הסבר כלל מטעם התובע, אין הנתבע חתום בראשי תיבות או בחתימה אחרת על כל עמוד ועמוד בהסכם כיתר הנתבעים ובדומה לתובע עצמו. התובע נוהג לחתום בכל עמוד, ואף הורה כך לעשות לנתבעים 1 ו-2 (ראה עדותו בעמ' 7 לפרו' , שורות 32-33). אם כך, מדוע לא הורה כך לנתבע 3?