משה נ' פיניאן

ובעניין: 12385/01/10

התובע

ברוך פיניאן

נגד

הנתבע

רונן משה

פסק דין

1.שתי התביעות עניינן בעיסקה להחלפת רכבים. מר רונן משה (להלן: "משה") רכש ממר ברוך פיניאן (להלן: "פיניאן") רכב מסוג ב.מ.וו. ונתן לו במקומו רכב וולבו, וכן שילם לו סכום נוסף מעבר לוולבו. הצדדים חלוקים לגבי גובה הסכום הנוסף ששולם על ידי משה לפיניאן, כך שמשה טוען כי הוא שילם לנתבע סך של 7,000 ₪ מעבר לרכב הוולבו, ואילו פיניאן טוען כי הוא קיבל ממשה סכום של 3,000 ₪ בלבד מעבר לוולבו.

2.משה טען בכתב התביעה, כי לאחר שרכש את רכב הב.מ.וו מפיניאן התגלה לו כי הגיר של הרכב פגום, ואינו בר שימוש, כמו כן התברר לו שהרכב מעוקל ולא ניתן להעביר בו בעלות על שמו.

3.פיניאן טוען כי משה נסע ברכב תקופה מסוימת עד שהתגלה הנזק בגיר, ולכן הנזק הוא באחריותו של משה, ולא באחריותו של פיניאן. באשר לעיקול הרכב הב.מ.וו, טען פיניאן כי משה ידע שהרכב מעוקל, ולקח על עצמו אחריות לפנות לבעלים הרשום של הרכב, ולדאוג לביטול העיקול.

4.בתביעתו של פיניאן הוא טוען כי לאחר שקיבל את רכב הוולבו למשה, גילה כי הרכב מסוכן לנסיעה ואינו בטוח כלל וכלל, לפיכך ביטל את העיסקה עם משה בחלקה, והחזיר לו את הוולבו, אך משה טרם החזיר לו את הסך של 7,000 ₪ יתרת החוב.

5.בעניין זה טוען משה כי אכן קיבל בחזרה את רכב הוולבו מפיניאן, אך שילם לו עם ההחזר סך של 3,000 ₪.

6.היום 26.3.2010 התקיים דיון בפניי, בו שמעתי את עדויות הצדדים, את עדותה של הגב' נסרה, הבעלים הרשום ברכב הב.מ.וו, וכן את עדותה של אישתו של פיניאן, והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

7.באשר לתביעה של משה בתיק 4634/12/09, דין התביעה להידחות, היות ומשה לא הוכיח את הנזקים הנטענים ברכב הב.מ.וו, ולא הגיש חוות דעת של שמאי להוכחת טענותיו, ובמועד הדיון היום אף לא העלה כל טענה בעניין הנזק. כל טענותיו התמקדו בעיקול שרבץ על הרכב.

באשר לאותו עיקול, ובהתאם לזכ"ד מיום 17.11.2009, צויין מפורשות על ידי משה כי הוא יודע שקנה את הרכב מפיניאן כשהרכב רשום עדיין על שם הגב' נסרה מוקטרן, היינו רשיון רכב הב.מ.וו הרשום על שם נסרה, ובו אף רשום העיקול, היה לנגד עיניו של משה בעת רכישת הב.מ.וו, ובכל זאת הוא הסכים לרכוש את הרכב במחיר בו הוסכם. אני מקבלת את טענתו של פיניאן כי משה לקח על עצמו את האחריות לבטל את העיקול, וחיזוק לכך אני מוצאת בעדותה של נסרה, לפיה משה הגיעה אליה לביתה בנוגע לעיסקת רכישת הב.מ.וו.

8.אין לדון בטענותיה של הגב' נסרה כנגד פיניאן, לפיהן פיניאן לקח ממנה את הרכב ללא תשלום, ואם יש לגב' נסרה טענות כנגד פיניאן, היא יכולה לנקוט נגדו בהליכים העומדים לרשותה.

9.בנסיבות אלו, אני קובעת כי דין התביעה של משה בתיק 4634/12/09 להידחות.

10.באשר לתביעת פיניאן, אין מחלוקת כי רכב הוולבו הוחזר על ידיו למשה, המחלוקת נותרה בסכום ההחזר לו זכאי פיניאן בגין החזרת הוולבו.

11.משלא ציינו הצדדים במסמכים שנחתמו על ידם את סכומי הכסף שהחליפו, לא מצאתי סיבה מדוע להעדיף את גירסתו של פיניאן על גירסתו של משה בעניין זה. משהודה משה כי הוא שילם לפיניאן סך של 7000 ₪ מעבר לוולבו, ולמעשה הועמד ערך הוולבו על סך 3,000 ₪ בלבד, יש לקבל את טענת משה לפיה נותר חייב לפיניאן סך של 3,000 ₪ בלבד לאחר שקבל בחזרה את הוולבו.

12.משה כאמור הודה בכך ששווי הוולבו היה 3,000 ₪, והודה כי הוא קיבל לידיו את רכב הוולבו, אך טען כי הוא שילם לפיניאן סך של 3,000 ₪ עם קבלת הוולבו בחזרה. הנטל רובץ לפתחו של משה להוכיח טענה זו, והוא לא עמד בנטל זה, לפיכך אני קובעת כי משה נותר חייב לפיניאן סך של 3,000 ₪.